יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

מקור התמונה

יום הזיכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל, המצוין מדי שנה בד' באייר (או ביום סמוך), הוא יום זיכרון שנועד להנצחת זכרם של חללי צה"ל, מערכות ישראל וחללי פעולות האיבה.

החל משנת 1953 היום משמש להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל, בשנת 1963 נקבע ייעודו זה בחוק 'יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל'.

בשנת 1998 החליטה ממשלת ישראל להוסיף ליום הזיכרון את הנצחת חללי פעולות האיבה, והוא נקרא מאז "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה".

* יום הזיכרון חל יום לפני יום העצמאות, כסמל למחיר שמשלמת המדינה על הקמתה. הסיבה הנפוצה שנחקקה בתודעה הלאומית בקביעת תאריך יום הזיכרון לפני יום העצמאות היא לתזכורת גבורת הנופלים שנתנו את נפשם למען הארץ, ועקב סיבה זו, שחילחלה עמוק לתוך התודעה הישראלית, נקבע באופן רשמי על ידי הכנסת בחוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ה'תשכ"ג-1963, שבתחילתו נאמר:

 ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם. 

* מלחמת העצמאות נסתיימה בסמוך ליום העצמאות הראשון 1949. האזכרות לזכר חללי מלחמת העצמאות, התקיימו בשנתיים הראשונות במהלך יום העצמאות עצמו. בקרב המשפחות השכולות הייתה תחושה קשה, קיום האזכרות לצד החגיגות היה קשה מבחינה רִגשית, והם חשו שלא מכבדים את קרוביהם בצורה נאותה, לכן המשפחות דרשו לייחד יום מיוחד לזכר הנופלים.

שר הביטחון דאז דוד בן-גוריון, הקים ב-1951 מועצה ציבורית להנצחת הנופלים, המועצה המליצה על ד' באייר כ"יום הזיכרון הכללי לגיבורי מלחמת הקוממיות", ההצעה אושרה בממשלה לקראת יום הזיכרון השלישי. בשנת 1963 חוקקה הכנסת את "חוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל", והוסדרו בו מנהגיו ומועדו. במהלך השנים הוכנסו בו שינויים וב-1980 שונה שמו ל"יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל", ונוספו לו גם חללי המחתרות, המוסד והשב"כ.

אמנם במדינות אחרות נהוג לערוך יום זיכרון לחיילים בתאריך שונה לגמרי מיום העצמאות, ולדוגמה: יום הזיכרון האמריקאי חל בחודש מאי, ואילו יום העצמאות – בחודש יולי. מדינת ישראל העדיפה לציין את יום הזיכרון בצמוד ליום העצמאות, ומיד עם סיום יום הזיכרון, בשעות הערב, נערך בהר הרצל בירושלים טקס ממלכתי לפתיחת חגיגות העצמאות. (ממה ששמעתי בארצות הברית 'יום הזיכרון האמריקאי' הפך ליום נופש בו עושים פיקניק וכד'...)

* ההחלטה לקבוע את יום הזיכרון בצמוד ליום העצמאות התבססה על התפיסה, "במותם ציוו לנו את החיים". ביטוי ספרותי זה מנסה להמחיש את ההערכה העצומה לכל אלה שהקריבו את חייהם למען הגנת העם והמדינה. בזכותם יש לנו מדינה.

ישנה פרשנות נוספת לביטוי "ובמותם ציוו לנו את החיים", והיא: החללים השאירו לנו במותם מעין צוואה להמשיך הלאה, לחיות ולשמוח – ולא לשקוע בזיכרונות הקשים ובכאב השכול. פירוש זה מציע להביט קדימה, להמשיך לחיות ולעשות מתוך תקווה לעתיד טוב.

* תחילתו של יום הזיכרון בשקיעת החמה, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת. על-מנת למנוע התנגשות בין יום הזיכרון (ויום העצמאות, שחל מיד אחריו) ובין השבת, נקבעו בחוק הכללים הבאים:

אם חל ד' באייר ביום חמישי, מוקדם יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום רביעי, ג' באייר.

אם חל ד' באייר ביום שישי, מוקדם יום הזיכרון ביומיים, ומתקיים ביום רביעי, ב' באייר.

אם חל ד' באייר ביום ראשון בשבוע, נדחה יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום שני, ה' באייר (כלל זה חל החל משנת תשס"ד).

בכל המקרים הללו זז גם יום העצמאות בהתאם, כך שיתחיל מיד עם תום יום הזיכרון

מנהגי יום הזיכרון:

* בליל יום הזיכרון, בשעה שמונה בערב, נשמעת ברחבי הארץ צפירת זיכרון בת דקה אחת, המתחילה את אירועי יום הזיכרון.

* האירוע המרכזי נערך ברחבת הכותל בירושלים בהשתתפות נשיא מדינת ישראל, הרמטכ"ל ובני המשפחות השכולות ובו מודלקת אבוקת זיכרון.

* אחריו מתקיים טקס מרכזי בבנייני האומה הנערך על ידי ארגון זוכרים בהשתתפות משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי ועירית ירושלים.

* אירועים נוספים נערכים בכל רחבי הארץ (כגון האירוע 'שירים בכיכר' הנערך בתל אביב).

 * ביום הזיכרון, בשעה 11 לפני הצהריים, נשמעת ברחבי הארץ צפירת דומיה בת שתי דקות, שלאחריה מתקיימים טקסי זיכרון בכל בתי הקברות הצבאיים.

* האזכרה המרכזית מתקיימת בחלקה הצבאית שבהר הרצל, אירועים נוספים מתקיימים באנדרטאות השונות, בבתי יד לבנים, במוסדות חינוך, בבסיסי צה"ל, באתרי זיכרון ובמוסדות ציבור.

* בשעה 13:00 נערך טקס אזכרה ממלכתי לחללי פעולות האיבה, באנדרטת חללי פעולות האיבה שבהר הרצל בירושלים.

* בבתי הקברות הצבאיים נוהגים להוריד את הדגל לחצי התורן, לקרוא תפילת "יזכור" מיוחדת ליום זה, ישנו נאום של נבחר ציבור, חזן שר את תפילת "אל מלא רחמים" בגרסה לזכר חללי צה"ל, מניחים זרים ברחבת האנדרטה מטעם מוסדות וארגונים שונים ומסיימים לרוב במטח ירי כבוד של חיילי צה"ל.

* בטקסים אחרים נוהגים להציג מסכת בזמר ובקטעי קריאה לזכר הנופלים. רבים נוהגים לפקוד את בתי יד לבנים ביישובים השונים ולעיין שם בספרי ההנצחה המתארים את החללים. בחלק מהיישובים נוהגים לערוך בערב יום הזיכרון, לאחר הטקס הרשמי, ערב שירי לוחמים, הכולל שירי שכול וזיכרון לנופלים.

* על מנת לאפשר לקרובי משפחתם של חללי מערכות ישראל להשתתף ללא קושי בטקסי יום הזיכרון, נקבע בחוק שקרוב משפחה (הורים, הורי הורים, בן זוג, ילדים, אחים ואחיות) רשאי להיעדר מעבודתו ביום הזיכרון ויראו אותו כאילו עבד. החל משנת 2010 ניתנת זכות זו גם לקרובי משפחתם של חללי פעולות איבה.

* סמלו של יום הזיכרון הינו פרח דם המכבים הצומח, ע"פ המסורת, בכל מקום בו נפלה טיפה מדמם של המכבים.

* טקס הדלקת המשואות, שנערך ברחבת הר הרצל, חותם את אירועי יום הזיכרון ומתחיל את חגיגות יום העצמאות.

(בעבר, בנוסף לצפירה המושמעת בערב היום ובבוקרו במהלך טקסי הזיכרון, נהוג היה להשמיע צפירה שלישית לציון תום יום הזיכרון ותחילת יום העצמאות. ביקורת על המעבר החד שגרמה צפירה זו בין תוגת היום לחגיגות העצמאות, הביאה לביטול הנוהג בתחילת שנות ה-80.)

[מקורות:

ויקיפדיה

מט"ח]

פרשת השבוע - פרשת תצוה - שבת זכור

 

מקור התמונה

 

במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת תצוה

כמה מילים על הפרשה
 

פרשת תצוה היא פרשת השבוע השמינית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כז' ומסתיימת בפרק ל'.

לאחר פירוט תבנית המשכן וכליו בפרשה הקודמת (פרשת תרומה), פותחת פרשת תצווה בציווי הקב"ה להביא שמן זית זך שממנו ידליקו את מנורת הזהב.

אהרן ובניו נצטוו ללבוש בגדים מיוחדים בשעת עבודתם במשכן. כמו כן כל הכוהנים לובשים תלבושת מיוחדת הכוללת כתונת, מכנסיים, מגבעת ואבנט  .

לכהן הגדול נוספו עוד ארבעה בגדים והם: חושן המשפט (שבו היו משובצים שנים עשר אבנים יקרות כמספר שבטי ישראל), האפוד, המעיל וציץ הזהב שהיה על מצחו של הכהן הגדול  .

בהמשך הפרשה מובא סדר הכנת והקרבת אהרן ובניו לעבודת הכהונה; סדר הלבשת הבגדים וסדר הקרבת קרבן התמיד שהיה קרב בכל יום בבוקר ובין הערביים.

הפרשה מסתיימת בציווי עשיית מזבח הזהב שעליו הקטירו את הקטורת.

 

השבת מפטירים בפרשת זכור במסגרת 'ארבע הפרשיות'- ארבע פרשיות מיוחדות שנאמרות אחרי קריאת פרשת השבוע בין השבת שלפני חודש אדר לשבת שלפני חודש ניסן, בפרשיות אלו מפורטים דינים ייחודיים לתקופה זו של השנה.

הפרשה עוסקת בחיוב לזכור את מלחמת עמלק שארעה זמן קצר לאחר יציאת מצרים. בנוסף עם ישראל מצווה למחות ולהשמיד את זכר עמלק - המן הרשע היה מזרעו) לכן קוראים את הפרשה סמוך לפורים.

 

ולדבר התורה:

(רעיון שמצאתי בדף לפרשת השבוע)

"ואתה תצוה את בני ישראל" (שמות כז, כ')
סופרי ישראל חשבו ומצאו כי בכל הפרשיות שבתורה, החל מספר שמות בה סופר על הולדת משה ועד סופה מופיע בהן שמו של משה – חוץ מן הפרשה הזאת. (פרשת תצווה).

אמנם משה נוכח בפרשה (הרי הקב"ה פונה אליו), אך שמו כאמור לא מצויין בפרשה.

לפי המפרשים הסיבה לכך ששמו של משה לא מופיע בפרשה היא שבשעה שעשו בני ישראל את העגל אמר משה לפני ה': ""ועתה אם תשא חטאתם ואם אין - מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות לב לב). לפיכך, מחה ה' את שמו של משה מפרשה אחת שבתורה.
מכאן ניתן ללמוד שקללת צדיק מתקיימת, אפילו נאמרה על תנאי.

נשאלת השאלה - מדוע שמו של משה נמחה דווקא בפרשה זו - פרשת תצווה ? מסביר מוילנא שזה מפני שפרשה זו נקראת בשבוע שחל בו יום פטירתו של משה רבינו (ז' באדר).

 

שתהיה לכולם שבת שלום

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 17:02.  תל-אביב- 17:17.  באר-שבע- 17:20.   חיפה- 17:08.

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 18:15. תל-אביב- 18:17.  באר-שבע- 18:18.  חיפה- 18:16.

רבנו תם: 18:55

 

למעונינים הנה דבר התורה מהשנה שעברה.

ודברים על שבת זכור של שנה שעברה

פרשת השבוע - פרשת תרומה

 

מקור התמונה

דגם המשכן

 

 

במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת השבוע - פרשת משפטים - שבת שקלים

 

 

 

  [טקס כריתת הברית על המצוות והדינים שבפרשה, איור של ג'ון סטיפל דייויס]

מקור התמונה

במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת השבוע - פרשת יתרו

 

 

 

במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת יתרו

כמה מילים על הפרשה 

פרשת יתרו היא פרשת השבוע החמישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י”ח ומסתיימת בפרק כ'.

כאשר שמע יתרו חותן משה אודות הנסים שעשה ה’ לישראל הוא לקח את צפורה אשת משה ושני בניה, גרשום ואליעזר, והלך לפגוש את משה במדבר.

יתרו נוכח לראות כי משה עסוק מבוקר עד ערב בשפיטת העם וכדי להקל עליו הציע למשה למנות שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות ולהאציל עליהם סמכויות שיפוט.

בהמשך הפרשה מסופר על הגעת בני ישראל למרגלות הר סיני והכנותיהם של בני ישראל למעמד מתן תורה. ביום השלישי נגלה עליהם ה’ בהר סיני. ה’ השמיע לבני ישראל את עשרת הדברות הכוללות:

א. אמונה בא-ל אחד.        ב. איסור עבודה זרה.                          ג. איסור שבועת שווא.

ד. שמירת שבת.              ה. כיבוד הורים.           ו. איסור רצח. 

ז. איסור ניאוף.               ח. איסור גניבה.

ט. איסור עדות שקר.       י. שלא לחמוד את השייך לזולת.

 

פרשת השבוע מסתיימת בדינים הקשורים להקמת המזבח.

 

ולדבר התורה:

"זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ', ח)

בפרשת יתרו בעשרת הדברות כתוב "זכור את יום השבת לקדשו.." ואילו בספר דברים פרשת ואתחנן (דברים ה', יב) כתוב "שמור את יום השבת לקדשו".

מצוות "זכור" - היא לכבד את השבת ככל יכולתנו במטעמים ובכל מיני כיבודים.

מצוות "שמור" - היא להישמר מעשיית מלאכה ומכל חילול שבת.

ישנו מאמר חז"ל הבא ואומר: "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו."

מדוע היה חשוב לחז"ל להדגיש זאת?

הסיבה היא (לפי דברי המגיד מדובנא) כנגד אלה הרוצים להפריד בין הזכור לשמור.

העניים-  יעדיפו לקיים את מצוות השמור, הרי העסקים שלו דלים ממילא כך אין לו כל קושי לשמור את השבת, מאידך קשה להם לקיים מצוות "זכור", שהרי אין להם לא בשר ולא יין ואף לא מטעמים, אלא כל מזונם הוא פת ומים.

לעומתם, העשירים -  זה בדיוק ההיפך, קל להם לקיים את מצוות הזכור. הרי ביכולתם לקנות לכבוד שבת כל מיני מטעמים ומגדנות, בגדי שבת וכלים נאים, אולם קשה להם לקיים את מצוות ה"שמור", בגלל העסקים המרובים קשה לעשיר להישמר מטרדות ודיבורי חול בשבת.

לכן נאמרו זכור ושמור בדיבור אחד, ללמדנו שאין כל אפשרות להבדיל ולהפריד ביניהם.

 

 

שתהיה לכולם שבת שלום

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 16:45.  תל-אביב- 17:00.  באר-שבע- 17:03.   חיפה- 16:50.

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 17:59.   תל-אביב- 18:01.  באר-שבע- 18:02.  חיפה- 17:59.

רבינו תם- 18:39

 

למעונינים הנה הדברים שפרסמתי שנה שעברה.

פרשת השבוע - פרשת בראשית

 מקור התמונה

בריאת העולם (בריאת האור) - גוסטב דורה

◄ פרשת בראשית התשע"ב (כ"ג תשרי התשע"ב - 21/10/2011)



◄ פרשת בראשית התשע"ג (כ"ז תשרי התשע"ג - 12/10/2012)



◄ פרשת בראשית התשע"ד (כ"ג תשרי התשע"ד - 27/09/2013)


◄ פרשת בראשית התשע"ה (כ"ג תשרי התשע"ה - 17/10/2014)


◄ פרשת בראשית התשע"ו (כ"ו תשרי התשע"ו - 09/10/2015)

◄ פרשת בראשית התשפ"א (כ"ח תשרי התשפ"א - 16/10/2020)

◄ פרשת בראשית התשפ"ה (כ"ג תשרי התשפ"ה - 25/10/2024)

פרשת השבוע - פרשת וארא

 

במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת וארא

כמה מילים על הפרשה 

פרשת וארא היא פרשת השבוע השנייה בספר שמות. היא מתחילה בפרק ו' ומסתיימת בפרק ח'.

הפרשה מתחילה בבשורת גאולת מצרים שמסר משה לבני ישראל על-פי ציווי ה’ ושליחות משה ואהרן אל מלך מצרים (לאחר פרוט סדר השתלשלות הדורות מירידת השבטים למצרים עד לדורם).
משה ואהרן מסרו לפרעה את דבר ה’ וכשסירב לשלח את בני ישראל ממצרים החלו לבא על מצרים מכות ה'’. 

המכה הראשונה הייתה מכת דם בה נהפכו כל מימי מצרים לדם.

המכה השנייה הייתה מכת צפרדע בה התמלאה ארץ מצרים בצפרדעים.

המכה השלישית הייתה מכת כינים שהכתה באדם ובבהמה.

המכה הרביעית הייתה מכת ערוב (חיות רעות).

המכה החמישית הייתה מכת דבר שהכתה במקנה מצרים.

המכה השישית הייתה מכת שחין אבעבועות שפרח באדם ובבהמה.

הפרשה מסתיימת במכת ברד שהכתה באדם, בחי ובצומח. פרעה ביקש להסיר את המכה בתמורה לשחרור בני ישראל, אך לאחר שהברד פסק פרעה שוב הכביד לבו.

 

ולדבר התורה:

כמה פנינים לפרשה.

 "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב..." (שמות ו; ג')

רש"י- אל האבות.

שואל האדמו"ר ר' מאיר מפרמישלאן - הרי אנו יודעים שאברהם יצחק ויעקב הם האבות, מדוע הוא מפרט זאת כאן בפני משה?
אלא הכוונה היא שהקב"ה נראה ליצחק לא משום שהוא בנו של אברהם, וליעקב – לא משום שהיה "נכד".. אלא "וארא אל האבות" מפני שכל אחד ואחד זכה להיות אב בפני עצמו...

 

 "ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו; ט')

אדם שגורלו מר וקשה בהווה, אין דעתו פנויה לקבל הבטחות לעתיד הרחוק. בני ישראל שנשימתם טרופה עליהם מחמת קושי העבודה, כלל לא קלטו את דבריו של משה שאומר להם כי בעתיד יביאם אל ארץ טובה.
אין להם כל ענין במה שיהיה לעתיד, קודם כל רוצים הם רק להיחלץ מהמצוקה בה הם נתונים כרגע. לפיכך אומר הקב"ה למשה, כי ידבר רק על ההווה -"להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" (משך חכמה)

 

   "ותלד לו את אהרן ואת משה" (שמות ו; כ')
התורה מספרת במכוון כי משה ואהרן נולדו ככל בשר ודם להורים רגילים, ובכל זאת נעשו לגדולי הנביאים והמנהיגים של עמנו.
הודות לפעולותיהם ומעשיהם הם אשר בחרו והגיעו לאן שהגיעו! ולא ירדו לעולם כמלאכי מרום.

מכאן רצוי ללמוד, כי כל אדם ואדם מסוגל על ידי עבודתו ובחירתו להגיע למדרגות העליונות ביותר. (ספר המורה והתלמוד)

  

 

שתהיה לכולם שבת שלום

 

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 16:26.  תל-אביב- 16:40.  באר-שבע- 16:45.   חיפה- 16:30.

 

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 17:42. תל-אביב- 17:43.  באר-שבע- 17:45.  חיפה- 17:41.

 

 

למעונינים הנה הדברים שפרסמתי שנה שעברה.

פרשת השבוע

על מדור פרשת השבוע



חומש בראשית



חומש שמות



חומש ויקרא



חומש במדבר



חומש דברים



שבתות מיוחדות

פרשת השבוע - פרשת ויצא

במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת ויצא

כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה.

פרשת ויצא היא הפרשה השביעית בספר בראשית. מתחילה בפרק כ"ח פסוק י ומסתיימת בפרק ל"ב פסוק ג'.

נושאי הפרשה:
פרשתנו מתארת את קורות יעקב בחרן, מיום שיצא מארץ ישראל ועד שובו אליה.
הפרשה כתובה ברצף אחד מראשיתה ועד סופה, ללא חלוקה לפרשיות.

* סולם יעקב - יעקב יוצא מבאר שבע ועוצר ללינת לילה בבית אל. שם הוא נרדם ורואה בחלום סולם העולה מן הארץ עד השמים ומלאכים עולים ויורדים בו. אלוקים מתגלה ליעקב ומבטיח לו שמירה בכל קורותיו וריבוי בנים.

* פגישת יעקב ורחל - יעקב מגיע לבאר שליד חרן, ולאחר דו-שיח קצר עם הרועים הוא פוגש את רחל, נושק לה ובוכה. הוא בא לבית רחל ופוגש שם את אביה, לבן הארמי.

* נישואי יעקב - יעקב מציע לעבוד בשביל לבן שבע שנים בתמורה לכך שיישא את רחל לאישה. בתום שבע השנים נערך טקס חתונה, אולם לבן מרמה את יעקב ומשיא לו את לאה במקום את רחל. לאחר שבוע, יעקב נושא גם את רחל ומתחייב לעבוד שבע שנים נוספות.

* הולדת בני יעקב - בעוד רחל נשארת עקרה, לאה יולדת ארבעה בנים בזה אחר זה: ראובן, שמעון, לוי ויהודה. היא קוראת להם בשמות המשקפים את צערה מכך שיעקב אוהב את רחל ולא אותה. רחל, מקנאת באחותה ומחליטה לתת את בלהה שפחתה ליעקב. בלהה אכן יולדת שני בנים, דן ונפתלי. אחר כך נותנת גם לאה את שפחתה זלפה ליעקב ואף היא יולדת שני בנים, גד ואשר. לאחר סכסוך נוסף בין רחל ללאה בעניין פרשת הדודאים יולדת לאה עוד שני בנים ובת, יששכר, זבולון ודינה. בסופו של דבר יולדת גם רחל בן, הוא יוסף.

* פרשת צאן יעקב - יעקב פונה ללבן ומבקש לקבל שכר על עבודתו. לבן מסכים להעניק ליעקב חלק מצאנו לפי מאפיינים שהוסכמו ביניהם, אך מסלק בלי ידיעת יעקב את הכבשים המדוברות מעדריו ומרחיק אותן למקום אחר. יעקב מצדו משתמש בשיטות רבייה מיוחדות ומצליח לצאת ברכוש גדול.

* עזיבת יעקב - יעקב חש בהידרדרות היחסים בינו לבין אנשי בית לבן. כמו כן מתגלה אליו מלאך בחלום ומורה לו לשוב ארצה. יעקב מתייעץ עם רחל ולאה ומחליט לעזוב את בית לבן. הוא עוזב בלי להודיע ללבן ובמקביל גונבת רחל את התרפים של אביה ששימשו אותו לעבודת אלילים.
לבן רודף אחרי יעקב ומשיג אותו בהר הגלעד, אולם מקבל אזהרה מפורשת מאלוקים שלא לפגוע ביעקב. הוא נוזף ביעקב על שעזב בלי להודיע ועל גניבת התרפים. יעקב מציע לו לחפש את התרפים ואף קובע כי מי שהתרפים ברשותו "לא יחיה". לבן מחפש, אולם רחל מצליחה להסתיר את התרפים והחיפוש מסתיים בלא תוצאות. בעקבות כך מתקומם יעקב ומטיח בלבן את עלבונו על היחס שזכה לו ועל שקריו של לבן. בסופו של דבר שניהם כורתים ברית שלא לפגוע אחד בשני.
לבן עוזב, ויעקב מתכונן להיכנס לארץ ישראל. יעקב רואה מלאכים המלווים אותו, וקורא את שם המקום "מחנים".

ולדבר התורה:

* "ויפגע במקום" (בראשית, כ"ח; יא`)

רש"י מפרש- ללמדך שקפצה לו הארץ (רש"י).

יעקב אבינו זכה לקפיצת הדרך בלכתו לישא אשה, ואף אליעזר זכה בקפיצת הדרך בלכתו לקחת אשה ליצחק.

דבר זה יש בו רמז לדורות, כי יהודים בגלות, אף אם לא תהא מזומנת להם בדרך הטבע נדוניה וגם פרנסה לאחר החתונה, אל יעכבו חלילה את נישואי בניהם ובנותיהם. כי אם יעשו מעשה ויבטחו בה` יתברך, ואפילו בדרך נס, תקפוץ להם הארץ. (בכורי אביב)

* "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" (שם)

התחילו מרביות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקב"ה אבן אחת (רש"י)

וכי מה היתרון באיחוד כולם לאבן אחת? הרי ראשו של יעקב מונח רק על קצתה של האבן, ושוב יש מקום לריב ? אלא ללמדנו כשיש אחדות, אין קנאה ואין קטטה.

(אדמו"ר ר` אברהם מרדכי אלטר מגור)

*  "והשיבותיך אל האדמה הזאת" (בראשית, כ"ח; טו`)

יעקב אבינו תיכף בלילה הראשון לעזבו את ארץ ישראל כבר הוא רואה בחלומו כי ה` ניצב עליו ומבטיח לו "והשיבותיך אל האדמה הזאת" אי אפשר לו לאף רגע לחדול מלהתגעגע לא"י.

* "וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו" (בראשית, ל"ב; א`)

למרות שראה לבן את מעשי יעקב עדיין לא הושפע ממנו להיטיב מעשיו, אלא "וישב לבן למקומו" נשאר "לשבת" במקומו, במדרגתו הראשונה בדעות ובמדות, ולעומת זאת יעקב החזיק מעמד ולא הושפע מלבן לרעה אלא "ויעקב הלך לדרכו" התקדם והלך בדרכו- דרך ה`. (מבוסס על ר` מאיר שמחה מדווינסק)

שתהיה לכולם שבת שלום.

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 16:00.  תל-אביב- 16:14.  באר-שבע- 16:18.   חיפה- 16:03.

 זמני יציאת השבת:

ירושלים- 17:15. תל-אביב- 17:16.  באר-שבע- 17:18.  חיפה- 17:14.

פרשת השבוע - פרשת תולדות

השבת היא שבת ארגון של תנועת בני עקיבא. זכרתי תמיד שזה בערך בסוף חשוון/תחילת כסלו (שזה בערך התקופה...) אך לא זכרתי שמדובר בפרשת `תולדות`.

אז עכשיו אני בטח אזכור זאת  :-) אז שתהיה שבת כיפית לכל חניכי בני עקיבא. ומעניין מה שם השבט החדש.

במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת תולדות

כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת תולדות היא הפרשה השישית בספר בראשית. הפרשה מתחילה בפרק כ"ה פסוק יט, ומסתיימת בפרק כ"ח פסוק ט. עיקר הפרשה מוקדשת לסיפורו של יצחק אבינו.

נושאי הפרשה:

* לידת יעקב ועשו: לאחר עשרים שנות עקרות נכנסת רבקה להריון. הבנים מתרוצצים בקרבה והיא הולכת לדרוש את ה`. כלומר לברר למה זה כך - התשובה שהיא מקבלת היא "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעייך יפרדו". ואכן, נולדים לה שני בנים, עשו ויעקב. עשו הופך להיות צייד ויעקב יושב אוהלים.

* מכירת הבכורה: באחד הימים עשו חזר מהשדה ומצא שיעקב מכין נזיד עדשים. הוא מבקש מיעקב לאכול מן הנזיד, ויעקב מבקש שימכור לו בתמורה את הבכורה. עשו מסכים, תוך שהוא מזלזל במופגן בבכורה, והמכירה מתבצעת.

* יצחק בגרר: בארץ ישראל יש רעב, ויצחק רוצה לרדת למצרים. ה` מורה ליצחק להישאר בארץ ישראל, ומבטיח לו כי בזכות אברהם יזכה זרעו לגור בארץ. יצחק עובר לגור בגרר. רבקה נלקחת ממנו לבית אבימלך, לאחר שיצחק טען שהיא א‏חותו. אולם אבימלך, שרואה את יצחק מצחק את רבקה, מבין שהיא אשתו, מחזיר אותה אל יצחק ונוזף בו.

* פרשת הבארות: יצחק מגיע לרווחה כלכלית גדולה ומגורש מגרר. הוא חופר בארות והפלשתים נכנסים במריבה איתו על הבעלות עליהן. לאחר שעבדי יצחק חפרו כבר את הבאר השלישית, רחובות, הפלשתים הניחו להם. בסופו של דבר יצחק ואבימלך כרתו ביניהם ברית.

* גניבת הברכות: יצחק מבקש לברך את בנו החביב עליו - עשו - לפני מותו. רבקה שומעת את הדברים ומורה ליעקב לבוא אל יצחק, להציגּ‏ את עצמו כאילו הוא עשו ולקבל את הברכה. יעקב עושה כדבריה ומקבל את ברכתו של יצחק, אף על פי שהוא תמה כיצד "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו". כשעשו מגלה שיעקב קיבל את ברכתו הוא מתכנן להרוג את יעקב אחרי מות אביהם. רבקה שומעת את הדברים ושולחת, בהסכמת יצחק, את יעקב לבית לבן אחיה בחרן, מתוך מטרה שיקח לו לאשה את אחת מבנותיו.

ולדבר התורה:

★ "ויעקב איש תם ישב אהלים"  (בראשית כה`, כז`)
ביעקב אבינו היו, בוודאי, מעלות טובות רבות. מכולן, בחרה התורה, לציין בפנינו דווקא את מידת התום, היושר. מכאן למד השל"ה הקדוש, שאין לך מידה חשובה יותר ממידת התום. וגם היפוכו נכון. כמה צריך האדם להתרחק מדרך הרמאות והשקר.

★ "ויאהב יצחק את עשו...ורבקה אהבת את יעקב"(בראשית כה`, כח`)
יש אהבה התלויה בדבר, ויש אהבה שאינה תלויה בדבר. הראשונה- עשויה להתבטל ברגע שהסתיים אותו מניע שגרם לאותה "אהבה", כביכול. לעומתה, אהבה שאינה תלויה בדבר, היא אהבה אמיתית העומדת לעד. בפסוק שלנו, שני סוגי האהבה. מציין השל"ה הקדוש, שאהבתו של יצחק את עשו, הייתה תלויה בדבר, באותו "ציד בפיו", אהבה שחולפת ועוברת מן העולם ברגע שנעלמת הסיבה לה, ולכן התורה כתבה אותה בלשון עבר "ויאהב יצחק את עשו". לעומתה, עומדת לה לעד האהבה האמיתית, שאינה תלויה בדבר, שאהבה רבקה את יעקב, ולכן היא כתובה בלשון הווה- תמיד. "ורבקה אוהבת את יעקב".

★ "גשה-נא ואמושך בני"(בראשית כז`, כא`)
חמישה חושים העניק הקב"ה לאדם: חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הריח, חוש הטעם וחוש המישוש. כל פעם שנפגע אחד החושים, מתחדדים יתר חושים שבו, ומחפים על הליקוי שבחוש שנפגע. אומר רבי יהונתן אייבשיץ מפראג: על יצחק אבינו מעיד הכתוב: ותכהין עיניו מראות". באותו רגע הגביר יצחק את פעילות ארבעת החושים האחרים שלו. בתחילה את חוש המישוש, ככתוב: "גשה נא, ואמושך, בני". אחר-כך הפעיל את חוש השמיעה, ככתוב:"הקול קול יעקב", אח"כ חוש הטעם "הגישה לי ואכלה" ואחרון רתם גם את חוש הריח: "וירח את ריח בנו".

המגיד מדובנא, באחת מדרשותיו לפרשת "תולדות" אמר על "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו", כי רבים בתוכנו מקפידים מאוד בכל הקשור ל"קול": מתפללים שלוש תפילות ביום, קובעים עתים לתורה, לא מדברים רכילות, וכדומה. אך משמגיעים ל"ידיים", למתן צדקה ולעשיית חסד, מתברר לפתע, ש"הידיים ידי עשו". והמסקנה ברורה...

★ ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו"(בראשית כח`, א`)
לפני שהציג יצחק ליעקב בנו את דרישתו "לא תקח אשה מבנות כנען", "הכשיר" יצחק את הקרקע ללב בנו ע"י שפנה אליו תחילה במלים חמות והעניק לו ברכת אב. רק אז, משנוצר הקשר החם המיוחד שבין אב לבנו, השמיע יצחק באוזני יעקב את הציווי שלא לקחת אשה מבנות כנען. ולומד מכך ה"חפץ חיים", שזו הדרך הראויה לאב לפנות אל בנו. אם רצונו להשפיע על בנו שיילך בדרך הישר, עליו לנהוג כלפיו בדרכי נועם.

שתהיה לכולם שבת שלום.

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 16:01.  תל-אביב- 16:15.  באר-שבע- 16:19.   חיפה- 16:04.

 זמני יציאת השבת:

ירושלים- 17:15. תל-אביב- 17:16.  באר-שבע- 17:18.  חיפה- 17:14.