פיוטים ליום הכיפורים

יום כיפור נחשב ליום הקדוש ביותר בשנה.

ביום הזה יש ציווי מהתורה להתענות. חז"ל מפרטים מספר איסורים לעינוי הגוף והנפש כמו - איסור אכילה ושתייה, איסור משיחת הגוף בשמן (קרמים וכד'), איסור על נעילת נעלי עור

לקראת ראש השנה תשע"ו

קצת לפני ששנת תשע"ה נגמרת מצאתי וורט נחמד לראש השנה

בראש חודש אלול אחד עמד ר' לוי יצחק מברדיצ'ב על יד החלון. עבר גוי אחד מתקן נעליים ושאל: וכי אין לך דבר הטעון תיקון? מיד ישב אותו צדיק על הקרקע

חג שבועות

קצת על החג מהויקיפדיה

חג השבועות הוא אחד משלוש הרגלים. החג נקרא גם "יום הביכורים".

גיור כהלכה

אחד הנושאים המעניינים בשבועות, בנוסף למאכלי החלב, לימוד התורה הוא נושא הגיור.

רות המואבייה החליטה, כאשר נעמי חמותה חזרה לארץ אחרי מות בעלה ושני בניה, לחזור עם נעמי ולא להפנות לה עורף.

המשפט הידוע שנאמר ע"י רות הוא "עמך עמי ואלוקיך אלוקי".

אני זוכרת שתמיד אהבתי לקרוא בעיתוני שבועות סיפורי גיור (רובם `גרי צדק` ולא גרים בגלל ענייני חיתון ועוד...) מעניינים ומרתקים.

יתכן וחלק מאותם גרים אולי `לא מנהלים בית דתי לגמרי` - אך הקשר שלהם לעם ישראל הוא כל כך חזק.

יש לא מעט מקרים של צעירים שעלו לארץ עם המשפחות שלהם, כאשר חלקם אינם יהודים כהלכה, כי אמם לא הייתה יהודיה.

הם גדלו כאן בחברה היהודית, אך מבחינת ההלכה הם אינם יהודיים ויש מהם כאלה שחשוב להם להיות יהודיים.

לי אישית יצא להיות בקשר עם בחורה צעירה בניסיון לעזור לה בגיור שהיא עברה (הכל נעשה בהתנדבות כמובן)
אביה היה יהודי ואמא לא והיא רצתה לעשות גיור כהלכה - חלק מהלימודים שלה היו ב`אולפן הגיור` שבקבוצת יבנה, אבל היא הייתה צריכה עוד קצת הדרכה - כי הרבנות לא בקלות מגיירת אנשים.

כאשר התחלתי לדבר איתה על נושא דיני השחיטה - נושא שהרבנים אוהבים לשאול - כי זה נושא מאד מורכב ומסובך, ראיתי שהיא ידעה את כל הסדר בצורה מדוייקת (אפילו אני שלמדתי את הנושא בשיעורי ההלכה לא זוכרת את כל התהליך...הרי מתי הכשרתי בבית בשר ?)

כאשר הערתי `אני מבינה שבמכינה לימדו אותכם את הנושא טוב..` הבחורה ענתה לי `לא.. ברומניה הלכתי עם אבא לשוחט וראיתי את התהליך...`

זה פשוט הדהים אותי - אני כיהודיה מבטן ולידה לא ראיתי את זה (אולי ראיתי והדחקתי ;-)) אבל היא שרוצה להתגייר ויודעת את ההלכה על בורייה, הרבנות רק מערימה עליה קשיים....

אני יודעת ממנה שבכל מיני פעמים שהיא עמדה מול הרבנים, הם שאלו אותה אם יש לך חבר - לא בגלל שהם התעניינו אלא כדי להכשיל אותה (כי אם  היא הייתה עונה שיש לה חבר יהודי הרבנים היו מקישים מכך שהיא רוצה להתגייר בגלל זה ולא בגלל שהיא רוצה להיות יהודיה...) בפגישות המאוחרת יותר (נדמה לי שבין האחרונות) היא ענתה להם בצורה עדינה שאם הייתה להם בת בגילה הם בטח היו רוצים שהיא כבר תהיה נשואה...

בשבת האחרונה קראתי מאמר ב`מקור ראשון` שפשוט זעזע אותי - התברר שיש לא מעט גרים כהלכה חלקם, אם לא כולם, גרי צדק שהתעקשו על גיור אורתודוקסי - ומוכרים כגיורים - לא מוכרים למדינה.

בעבר היו טענות נגד הרבנות שהיא מקשה על הגיור והגרים, הפעם זה משרד הפנים. אותם גרים, אשר מבקשים אזרחות ישראלית לא מקבלים אותם.

כלומר אם הם חיים פה והגיור נעשה בארץ (גיור הלכתי לגמרי, נדמה לי שאפילו גיור חרדי) משרד הפנים לא מכיר בגיור...

אם הם היו מתגיירים בחו"ל - נדמה לי שאפילו גיור רפורמי - משרד הפנים היה מקבל אותם בארץ ללא בעיה (בגלל שיש חוק שמכיר את כל הגיורים שנערכים בחו"ל) - אבל  בגלל שהם התעקשו על גיור אורתודוקסי בארץ - לא נותנים להם אזרחות ישראלית....

בעיני אין דבר יותר תמוה מזה ותקוותי שהנושא באמת ייפתר בצורה הטובה ביותר.

שיהיה לכולנו חג שמח !!!

זמני כניסת החג:

ירושלים- 18:53. תל-אביב- 19:08. באר-שבע- 19:09. חיפה- 19:01.

זמני צאת החג:

ירושלים- 20:10. תל-אביב- 20:12. באר-שבע- 20:11. חיפה- 20:13.

רבנו תם: 20:45

תפילת השל"ה הקדוש

התאריך העברי היום הוא כ"ט באייר - שזה ערב ראש חודש סיוון.

למה חשוב לתזכר זאת - כי ביום הזה נהוג לומר תפילה נפלאה של הרב ישעיהו הורוביץ המכונה השל"ה הקדוש ע"ש ספרו "שני לוחות הברית."

בתפילה זו אנו מבקשים מבורא עולם שילדינו ילכו בדרך הישר, ויצליחו בכל מעשיהם.

ברכת האילנות

באיזור ט"ו בשבט כאשר פרסמתי רשומה לקראת פרשת בשלח, שבת שירה, אשר עסק בקשר בין יציאת מצרים (פרשת בשלח היא סיפור קריעת ים סוף - שירת הים) לט"ו בשבט.

תפילת השל"ה הקדוש

◄ תפילת השל"ה הקדוש התשע"א (כ"ט באייר התשע"א - 02/06/2011)

ביקור בקבר רחל

ביום שבת חל י"א מרחשוון שהוא יום פטירת רחל אמנו, לכן נהוג בתקופה הזאת לעלות לקבר רחל הנמצא בפאתי בית לחם.

שנים רבות לא הגעתי לקבר רחל. לדעתי מאז האינתפיאדה הראשונה (אי שם בשלהי שנות ה-80...)

אמנם בשנים האחרונות ישנם דרכים רבות להגיע לקבר כמעט ללא בעיה ופחד, אבל לי אישית לא יצא.

השבוע נודע לי שמתארגנת נסיעה מיוחדת לקבר רחל וממש לא עברה דקה והחלטתי שהפעם אני אנסה להצטרף לנסיעה. הרי כמה פעמים תהיה לי את ההזדמנות הזאת להגיע בנסיעה מנתניה לקבר.

נכון שכפי שתארתי יש אפשרויות כיום להגיע לשם כמעט ללא בעיה (יש שאטלים מירושלים, אוטובוס שמגיע למתחם ועוד...) מה גם שיש גם שמירה מאד קפדנית במתחם ובדרכי ההגעה (ההגעה למתחם היא דרך כביש המנהרות המפורסם - עוקף בית לחם, אשר צה"ל הוסיף קורות בטון כדי שלא יזרקו אבנים על הנוסעים בכביש...) ואכן כשמגיעים לקבר כבר לא רואים את הכיפה המפורסמת של הקבר - בגלל שכל המתחם חסום בקורות הבטון.

אבל בסופו של דבר עם כל השמירה לא יצא לי לאגיע למתחם ולכן, כאמור שמחתי על ההזמנות לעלות לקבר רחל ולהתפלל שם.

בנסיעה לשם שהיתה בשעות אחה"צ המאוחרות תהיתי אם בכלל יהיו שם מתפללים. לא תארתי שיהיו שם המוני אנשים, כך שבקושי יכלתי להתקרב לקבר.

רחל שנפטרה בדמי ימיה עת ילדה את בנימין נתפסת במסורת היהודית כסמל של אמא מרכזית. בירמיהו נאמר -"..קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינך מדמעה כי יש שכר לפעולתך..ושבו מארץ אויב...ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו לא; יד-טו)

כל הסיפור שרחל עברה, בנוסף לכך שהיתה לה תקופת עקרות לא קלה (כאשר אחותה יולדת ליעקב ילדים...) הפכו את מקום קבורתה למקום בו באים המונים כדי להתפלל.

התפילה שם (ישנה תפילה מיוחדת הנאמרת בקבר רחל) פשוט מרגשת מאד.

ומי ייתן ומשאלות לבנו תתגשמנה !

קישור לאתר מוסדות קבר רחל

השיר קול ברמה נשמע מאת פרחי לונדון

השיר המרגש של אריק לביא "שוב לא נלך" (ראי, רחל ראי...)

מעגל השנה - כללי

* יום טוב החל במוצאי שבת


* עירוב תבשילין 










   




  

יום הכיפורים והפיוט ונתנה תוקף

 יום כיפור נחשב ליום הקדוש ביותר בשנה.

ביום הזה יש ציווי מהתורה להתענות. חז"ל מפרטים מספר איסורים לעינוי הגוף והנפש כמו - איסור אכילה ושתייה, איסור משיחת הגוף בשמן (קרמים וכד'), איסור על נעילת נעלי עור (בזמן בית המקדש נעלי עור היו הנעלים הכי נוחות, היום למרות שיש לא מעט נעלים מפלסטיק נוחות האיסור נשאר כך.), איסור רחיצה, איסור תשמיש המיטה (קיום יחסים).

 זה הצום היחיד שאינו נדחה מפני השבת ומכונה "שבת שבתון".

יום הכיפורים הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה. את המחילה והסליחה מהקב"ה אנחנו עושים ע"י תפילה וחזרה בתשובה, אך למרות שיום כיפור מכפר על חטאי האדם כלפי הקב"ה, הוא לא מכפר על עבירות שבין האדם לחברו. לכן נהוג לבקש סליחה מחברים, קרובים שאולי פגענו בהם (ובהזדמנות הזאת אני מבקשת מכל אחד ואחת סליחה במידה ופגעתי בכם.)

ביום זה אנחנו צמים ומתענים, אך לעומת צומות אחרים ביהדות (כמו תשעה באב) אשר בהם הצום הוא ביטוי לאבלות, ביום כיפור מטרת הצום היא לצורך כפרה ואפילו אפשר לומר לצורך התעלות.

אנחנו נדמים בעצם למלאכים ודרך הצום אנחנו מתרכזים בעבודה הרוחנית.

והנה עוד הבדל עקרוני בין תשעה באב ליום כיפור -  בתשעה באב  נאסר על פי חז"ל לאכול בסעודה המספקת יותר מתבשיל אחד וכן אסור לאכול בשר ולשתות יין. לעומת זאת, על ערב יום הכיפורים נאמר "כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (כלומר מי שאוכל טוב בערב יום כיפור זה נחשב שבעצם הוא צם ומתענה ומכפר על עצמו גם אז.)

בתקופת בית המקדש יום הכיפור היה יום מאד מיוחד, שכן ביום קדוש זה היה הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים שם התוודה והתפלל בעבורו ובעבור העם.

עבודת יום הכיפורים כוללת הקרבת קורבנות מיוחדים, עליהם היה מתוודה הכהן הגדול על עוונותיו, עוונות אחיו הכהנים, ועל עוונות עם ישראל.

עבודת הכהן הגדול כללה הקטרת קטורת, שנעשית בקודש הקודשים. ביציאתו משם מתפלל הכהן תפילה קצרה על עם ישראל.

עבודת כהן גדול המיוחדת ליום הכיפורים נעשית בבגדי לבן - ארבעה בגדים פשוטים מבד, לעומת בגדיו הרגילים של הכהן הגדול, בגדי זהב, הכוללים ארבעה בגדים נוספים ומפוארים, שבו הוא עובד גם ביום זה את העבודות הרגילות.

הכהן הגדול היה עורך את כל עבודות היום (כולל העבודות הרגילות). בין עבודה רגילה לעבודה המיוחדת ליום הכיפורים, הוא היה טובל במקווה ומחליף את בגדיו. בנוסף, הכנות רבות היו נערכות לפני יום הכיפורים (ביניהם, היה פורש מאשתו שבעה ימים קודם לכן) על מנת שיבוא מוכן כדבעי אל עבודת יום זה, במיוחד הקטרת הקטורת שנחשבת כ"עבודה קשה שבמקדש". (אולי לא עבודה קשה פיזית אבל בוודאי רוחנית וכמו שציינתי לעיל עצם הכניסה לקודש הקודשים זה היה דבר לא קל – כי קרו מקרים בהם כהן גדול שנכנס לקודש הקודשים ובסוף לא יצא מהם...)

כיום אין לנו בית מקדש, ובמקום בית המקדש אנחנו מתפללים. בעצם עיקר יום כיפור הוא בבית הכנסת.

פיוט לימים נוראים

מתוך הזמנה לפיוט

הפיוט 'ונתנה תוקף' הוא פיוט מאד חזק ומיוחד.

הפיוט הנאמר בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים. נדמה לי שהפיוט הזה נהוג בקהילות אשכנז ואיטליה ונאמר בחזרת הש"ץ אשר אומרים בתפילת מוסף אחרי תפילת העמודה. הפיוט נאמר קרוב ל'קדושה'.

הפיוט לא נהוג בקהילות ספרדיות אך יש קהילות ספרדיות בודדות שנהוג לומר את הפיוט.

פיוט "ונתנה תוקף" הוא בין המפורסמים בפיוטי הימים הנוראים. הוא מתאר את החרדה הגדולה מאימת דינו של אלוהי ישראל, ואת אפסות האדם מולו. מסורת מהמאה ה-12 מייחסת אותו לדמות אגדית מהמאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא (מיינץ).

אגדת "מעשה ברבי אמנון" מתארת כיצד דרש ההגמון מרבי אמנון, שהיה גדול הדור להמיר דתו. כדי לדחותו ביקש אמר רבי אמנון שיחשוב על הדבר שלושה ימים, אך אחר כך התחרט מאוד על שלא דחה אותו לאלתר.

ביום השלישי, משלא הגיע, הביאוהו בעל כורחו. הוא הציע שיכרתו את לשונו, שסררה כאשר לא דחתה את אפשרות ההשתמדות מיד, אך ההגמון חפץ להעניש דווקא את רגליו, שלא הגיעו.

הוא עבר בייסורים איומים, כרתו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו אחת אחת והמליחו את הפצעים במלח. המקרה אירע  סמוך לראש השנה. כשהחזירו אותו לביתו והגיע החג, הוא ביקש שיביאוהו לבית הכנסת. שם, לפני אמירת קדושה, פתח את פיו ואמר את פיוט "ונתנה תוקף". כאשר הוא סיים את הפיוט הוא נפטר.

ביום השלישי לפטירתו נגלה רבי אמנון לרבנו קלונימוס בן משולם (בן למשפחה איטלקית שהיגרה לאשכנז) בחלום והשלים את הפיוט, וציווה אותו להפיץ בכל הקהילות פיוט זה, וכך נעשה.

חוקרים מודרניים חלוקים בשאלה האם ר' אמנון הוא דמות היסטורית או אגדית. השם "אמנון" לא היה בשימוש בקרב יהודי גרמניה בתקופה זו, ואכן חלק מנוסחי הסיפור מדגישים את סמליות השם והקשר שלו למילה אמונה. עם זאת, השם היה בשימוש מסוים בקרב יהודי איטליה, כך שאם היה אמנון דמות היסטורית, סביר שהיה איטלקי או בן לאחת המשפחות שהיגרו מאיטליה לאשכנז הקדומה (כמו משפחת קלונימוס). יש המדגישים את הדמיון של הסיפור לסיפורים אחרים בני אותה תקופה העוסקים בקידוש השם, וגם לסיפורים נוצריים. המאחרים את הסיפור, מנסים ללמוד ממנו על האווירה הדתית והתרבותית בקרב יהודי אירופה במאה ה-12, בעיקר בעקבות פרעות תתנ"ו. יש הטוענים שהסיפור התחבר כדי להגביר את יוקרתו של הפיוט ולחזק את מעמדו.

הפיוט פותח בתמונה מעוררת אימה של המתרחש בראש השנה בשמים. תמונה זו מבוססת על תיאורי יום הדין באחרית הימים במקרא. בהמשך הפיוט מתוארת חלופיותו ושפלותו של האדם, מול עוצמתו ונצחיותו של האל, המרוכזת לקראת סוף הפיוט בשמו של האל שאותו מקדישים המלאכים ועמם - בתפילת הקדושה - גם בני האדם.

הפיוט 

"ונתנה תקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום, ובו תנשא מלכותך ויכון בחסד כסאך, ותשב עליו באמת. אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד, וכותב וחותם וסופר ומונה. ותזכר כל הנשכחות, ותפתח ספר הזכרונות, ומאליו יקרא וחותם יד כל אדם בו.

ובשופר גדל יתקע וקול דממה דקה ישמע, ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון, ויאמרו הנה יום-הדין. לפקוד על צבא מרום בדין, כי לא יזכו בעיניך בדין. וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון. כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי. ותחתך קצבה לכל בריה ותכתב את גזר דינם.

בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון, כמה יעבורון וכמה יבראון. מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו. מי במים ומי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא, מי ברעש ומי במגפה, מי בחניקה ומי בסקילה, מי ינוח ומי ינוע, מי ישקט ומי יטרף, מי ישלו ומי יתיסר, מי יעשיר ומי יעני, מי ישפל ומי ירום.

ותשובה ותפלה וצדקה - מעבירין את רוע הגזרה

כי כשמך כן תהלתך, קשה לכעוס ונוח לרצות. כי לא תחפץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה, ועד יום מותו תחכה לו, אם ישוב מיד תקבלו. אמת כי אתה הוא יוצרם ואתה יודע יצרם, כי הם בשר ודם. אדם יסודו מעפר וסופו לעפר, בנפשו יביא לחמו. משול כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה, וכרוח נושבת וכאבק פורח, וכחלום יעוף.

ואתה הוא מלך אל חי וקיים

אין קצבה לשנותיך ואין קץ לאורך ימיך, ואין שעור למרכבות כבודך, ואין לפרש עילום שמך. שמך נאה לך, ואתה נאה לשמך, ושמנו קראת בשמך. עשה למען שמך, וקדש את שמך על מקדישי שמך. בעבור כבוד שמך הנערץ והנקדש, כסוד שיח שרפי קדש המקדישים שמך בקדש, דרי מעלה עם דרי מטה קוראים ומשלשים בשִלוּש קדשה בקֹדֶש".

הפיוט "ונתנה תוקף" נחשב לאחד הפיוטים הידועים והפופולריים בימים הנוראים ובתפילה היהודית. כאמור, בדורות האחרונים הוא גם נכנס למחזורים ספרדיים.

הפיוט 'ונתנה תוקף' זכה להמון לחנים מכל הסוגים. המנגינה המסורתית מורכבת מכמה חלקים. כאשר כל חלק מושר בצורה נפרדת.

הפיוט "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון" נחשב פיוט נפרד, ומושר לרוב במנגינה נוספת.

מילות הפיוט המיוחד היוו גם השראה לשירו המפורסם של לאונרד כהן, "מי באש" ("Who by Fire"). השיר נכתב בעקבות חוויותיו של כהן בסיבוב הופעות מול חיילי צה"ל בחזית מלחמת יום כיפור.‏‏

בתחילת שנות ה-90 חיבר יאיר רוזנבלום לחן מודרני לפיוט, כמחווה לחברי קיבוץ בית השיטה .

נפילת 11 מחברי הקיבוץ במלחמת יום הכיפורים שינתה את יחסם של רבים מחברי הקיבוץ ליום זה, שהפך ליום זיכרון המחובר ליום הדין של כלל העם היהודי.

הלחן החדש משלב מוטיבים מתפילות אשכנז וספרד וממקורות אחרים.

כששמעתי את הלחן בפעם הראשונה, בסרט שהיה במוצאי יום כיפור על בית השיטה

http://www.onemando.com/bhc/untane-tokef.wmv

אני הייתי המומה מהחוזק ומהצמרמורת שהרגשתי.

הרגשתי שהפיוט שרוזנבלום יצר פיוט שיכול בקלות להיכנס לבית הכנסת. ואכן לא מעט חזנים שרים את הפיוט לפי המנגינה שלו (אמנם חלקם עדיין בחלקים מהפיוט משלבים נעימות אחרות אבל אני אישית מאד התחברתי לכל הפיוט של יאיר רוזנבלום - אגב אז אהבתי עיבוד מסויים שעשו בבית הכנסת בו התפללנו של הלחן המפורסם של משפחת מלבסקי...)

הפיוט בביצוע חנוך אלבלק

  

[מקורות:

ויקיפדיה,

אש התורה

אתר ואינט

הזמנה לפיוט]

שיהיה לכולנו צום מועיל וקל ובשורות טובות

זמני כניסת יום כיפור:

ירושלים- 16:56.      תל-אביב- 17:11.     באר-שבע- 17:14.    חיפה- 17:02.

זמני יציאת יום כיפור:

ירושלים- 18:07.      תל-אביב- 18:09.     באר-שבע- 18:09.    חיפה- 18:08.

מעגל השנה

* מעגל השנה - כללי



* חודש אלול וחודש תשרי



* חודש מרחשוון



* חודש כסלו וחודש טבת



* חודש שבט



* חודש אדר



* חודש ניסן



* חודש אייר וחודש סיון


* חודש תמוז וחודש אב

יום טוב החל במוצאי שבת

שבועות השנה חל במוצאי שבת. כאשר יום טוב (חג) חל במוצאי שבת יש מס' כללים.

* קדושת השבת היא גדולה יותר מקדושת יום טוב. לכן אסור להכין שום דבר משבת ליום טוב, אלא צריך לחכות שהשבת תצא כדי להכין דברים לחג.

* הדלקת נרות ליום-טוב חייבת להיעשות ואך ורק לאחר צאת השבת, כיוון שאסור להבעיר אש חדשה ביו"ט, יש להדליק נר ל24 שעות+ ("נר נשמה") מערב שבת שיידלק עד לאחר צאת השבת וממנו להעביר את האש כדי להדליק נרות לחג. 

* מאחר ואסור לכבות אש בשבת את הנר או הגפרור המשמש להעברת צריך לשים במקום בטוח בו הוא יכבה לבד. (אני אישית באמת מעדיפה להעביר אש בגפרור מאשר בנר...)

* ביום-טוב החל במוצאי שבת לא עורכים הבדלה רגילה של מוצאי שבת וההבדלה נמצאת בתוך הקידוש של ליל היום-טוב. בברכת "מאורי אש" במקום ההבדלה "בין קודש לחול" מבדילים "בין קודש לקודש..."

קידוש ליל יום טוב החל במוצאי שבת מכונה בראשי תיבות יקנה"ז - לפי ברכות הקידוש:

יין (בורא פרי הגפן), קידוש (אשר בחר בנו וכו' מקדש ישראל והזמנים), נר (ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש - ומסתכלים על הנרות שהודלקו לחג), הבדלה (ברוך אתה ה'...המבדיל בין קודש לקודש), זמן (ברכת שהחיינו)

שיהיה לכולנו חג שמח !

תפילת השל"ה הקדוש

התאריך העברי היום הוא כ"ט באייר - שזה ערב ראש חודש סיוון. ולמה חשוב לתזכר זאת - כי ביום הזה נהוג לומר תפילה נפלאה של הרב ישעיהו הורוביץ המכונה השל"ה הקדוש ע"ש ספרו "שני לוחות הברית."

בתפילה זו אנו מבקשים מבורא עולם שילדינו ילכו בדרך הישר, ויצליחו בכל מעשיהם.

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

מקור התמונה

יום הזיכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל, המצוין מדי שנה בד' באייר (או ביום סמוך), הוא יום זיכרון שנועד להנצחת זכרם של חללי צה"ל, מערכות ישראל וחללי פעולות האיבה.

החל משנת 1953 היום משמש להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל, בשנת 1963 נקבע ייעודו זה בחוק 'יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל'.

בשנת 1998 החליטה ממשלת ישראל להוסיף ליום הזיכרון את הנצחת חללי פעולות האיבה, והוא נקרא מאז "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה".

* יום הזיכרון חל יום לפני יום העצמאות, כסמל למחיר שמשלמת המדינה על הקמתה. הסיבה הנפוצה שנחקקה בתודעה הלאומית בקביעת תאריך יום הזיכרון לפני יום העצמאות היא לתזכורת גבורת הנופלים שנתנו את נפשם למען הארץ, ועקב סיבה זו, שחילחלה עמוק לתוך התודעה הישראלית, נקבע באופן רשמי על ידי הכנסת בחוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ה'תשכ"ג-1963, שבתחילתו נאמר:

 ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם. 

* מלחמת העצמאות נסתיימה בסמוך ליום העצמאות הראשון 1949. האזכרות לזכר חללי מלחמת העצמאות, התקיימו בשנתיים הראשונות במהלך יום העצמאות עצמו. בקרב המשפחות השכולות הייתה תחושה קשה, קיום האזכרות לצד החגיגות היה קשה מבחינה רִגשית, והם חשו שלא מכבדים את קרוביהם בצורה נאותה, לכן המשפחות דרשו לייחד יום מיוחד לזכר הנופלים.

שר הביטחון דאז דוד בן-גוריון, הקים ב-1951 מועצה ציבורית להנצחת הנופלים, המועצה המליצה על ד' באייר כ"יום הזיכרון הכללי לגיבורי מלחמת הקוממיות", ההצעה אושרה בממשלה לקראת יום הזיכרון השלישי. בשנת 1963 חוקקה הכנסת את "חוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל", והוסדרו בו מנהגיו ומועדו. במהלך השנים הוכנסו בו שינויים וב-1980 שונה שמו ל"יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל", ונוספו לו גם חללי המחתרות, המוסד והשב"כ.

אמנם במדינות אחרות נהוג לערוך יום זיכרון לחיילים בתאריך שונה לגמרי מיום העצמאות, ולדוגמה: יום הזיכרון האמריקאי חל בחודש מאי, ואילו יום העצמאות – בחודש יולי. מדינת ישראל העדיפה לציין את יום הזיכרון בצמוד ליום העצמאות, ומיד עם סיום יום הזיכרון, בשעות הערב, נערך בהר הרצל בירושלים טקס ממלכתי לפתיחת חגיגות העצמאות. (ממה ששמעתי בארצות הברית 'יום הזיכרון האמריקאי' הפך ליום נופש בו עושים פיקניק וכד'...)

* ההחלטה לקבוע את יום הזיכרון בצמוד ליום העצמאות התבססה על התפיסה, "במותם ציוו לנו את החיים". ביטוי ספרותי זה מנסה להמחיש את ההערכה העצומה לכל אלה שהקריבו את חייהם למען הגנת העם והמדינה. בזכותם יש לנו מדינה.

ישנה פרשנות נוספת לביטוי "ובמותם ציוו לנו את החיים", והיא: החללים השאירו לנו במותם מעין צוואה להמשיך הלאה, לחיות ולשמוח – ולא לשקוע בזיכרונות הקשים ובכאב השכול. פירוש זה מציע להביט קדימה, להמשיך לחיות ולעשות מתוך תקווה לעתיד טוב.

* תחילתו של יום הזיכרון בשקיעת החמה, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת. על-מנת למנוע התנגשות בין יום הזיכרון (ויום העצמאות, שחל מיד אחריו) ובין השבת, נקבעו בחוק הכללים הבאים:

אם חל ד' באייר ביום חמישי, מוקדם יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום רביעי, ג' באייר.

אם חל ד' באייר ביום שישי, מוקדם יום הזיכרון ביומיים, ומתקיים ביום רביעי, ב' באייר.

אם חל ד' באייר ביום ראשון בשבוע, נדחה יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום שני, ה' באייר (כלל זה חל החל משנת תשס"ד).

בכל המקרים הללו זז גם יום העצמאות בהתאם, כך שיתחיל מיד עם תום יום הזיכרון

מנהגי יום הזיכרון:

* בליל יום הזיכרון, בשעה שמונה בערב, נשמעת ברחבי הארץ צפירת זיכרון בת דקה אחת, המתחילה את אירועי יום הזיכרון.

* האירוע המרכזי נערך ברחבת הכותל בירושלים בהשתתפות נשיא מדינת ישראל, הרמטכ"ל ובני המשפחות השכולות ובו מודלקת אבוקת זיכרון.

* אחריו מתקיים טקס מרכזי בבנייני האומה הנערך על ידי ארגון זוכרים בהשתתפות משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי ועירית ירושלים.

* אירועים נוספים נערכים בכל רחבי הארץ (כגון האירוע 'שירים בכיכר' הנערך בתל אביב).

 * ביום הזיכרון, בשעה 11 לפני הצהריים, נשמעת ברחבי הארץ צפירת דומיה בת שתי דקות, שלאחריה מתקיימים טקסי זיכרון בכל בתי הקברות הצבאיים.

* האזכרה המרכזית מתקיימת בחלקה הצבאית שבהר הרצל, אירועים נוספים מתקיימים באנדרטאות השונות, בבתי יד לבנים, במוסדות חינוך, בבסיסי צה"ל, באתרי זיכרון ובמוסדות ציבור.

* בשעה 13:00 נערך טקס אזכרה ממלכתי לחללי פעולות האיבה, באנדרטת חללי פעולות האיבה שבהר הרצל בירושלים.

* בבתי הקברות הצבאיים נוהגים להוריד את הדגל לחצי התורן, לקרוא תפילת "יזכור" מיוחדת ליום זה, ישנו נאום של נבחר ציבור, חזן שר את תפילת "אל מלא רחמים" בגרסה לזכר חללי צה"ל, מניחים זרים ברחבת האנדרטה מטעם מוסדות וארגונים שונים ומסיימים לרוב במטח ירי כבוד של חיילי צה"ל.

* בטקסים אחרים נוהגים להציג מסכת בזמר ובקטעי קריאה לזכר הנופלים. רבים נוהגים לפקוד את בתי יד לבנים ביישובים השונים ולעיין שם בספרי ההנצחה המתארים את החללים. בחלק מהיישובים נוהגים לערוך בערב יום הזיכרון, לאחר הטקס הרשמי, ערב שירי לוחמים, הכולל שירי שכול וזיכרון לנופלים.

* על מנת לאפשר לקרובי משפחתם של חללי מערכות ישראל להשתתף ללא קושי בטקסי יום הזיכרון, נקבע בחוק שקרוב משפחה (הורים, הורי הורים, בן זוג, ילדים, אחים ואחיות) רשאי להיעדר מעבודתו ביום הזיכרון ויראו אותו כאילו עבד. החל משנת 2010 ניתנת זכות זו גם לקרובי משפחתם של חללי פעולות איבה.

* סמלו של יום הזיכרון הינו פרח דם המכבים הצומח, ע"פ המסורת, בכל מקום בו נפלה טיפה מדמם של המכבים.

* טקס הדלקת המשואות, שנערך ברחבת הר הרצל, חותם את אירועי יום הזיכרון ומתחיל את חגיגות יום העצמאות.

(בעבר, בנוסף לצפירה המושמעת בערב היום ובבוקרו במהלך טקסי הזיכרון, נהוג היה להשמיע צפירה שלישית לציון תום יום הזיכרון ותחילת יום העצמאות. ביקורת על המעבר החד שגרמה צפירה זו בין תוגת היום לחגיגות העצמאות, הביאה לביטול הנוהג בתחילת שנות ה-80.)

[מקורות:

ויקיפדיה

מט"ח]

שמיני עצרת ושמחת תורה

היום בערב נחגוג את 'שמחת תורה'. שמחת תורה הוא חג יהודי, המציין את סיום קריאת התורה והתחלתה מחדש (בצורה מחזורית/מעגלית)

בארץ ישראל מועד החג הוא בשמיני עצרת (כ"ב בתשרי), ובחוץ לארץ חוגגים אותו ביום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת (כ"ג בתשרי).

שמיני עצרת הוא חג מקראי, אחד ממועדי ישראל החל בכ"ב בתשרי. זהו לכאורה יומו השמיני של חג הסוכות, אולם הוא נחשב לחג בפני עצמו ובעצם לא קשור לחג הסוכות, אלא סמוך לו בלבד. הדינים שלו הם כמו כל חג (יום טוב).

בארץ ישראל חל באותו היום גם 'שמחת תורה', והאמת ששמחת תורה הוא השם המוכר יותר לחג הזה.

  

מקור החג (שמיני עצרת) מצוי במקרא - בבמדבר כט, לה-לח.

"ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו...."

כאמור, שמיני עצרת נחשב ל'חג' בפני עצמו ובעצם לא קשור לחג הסוכות הצמוד אליו. כך שבשמיני עצרת אנחנו מברכים ברכת 'שהחיינו' - מה שלא מברכים בחג השני של פסח, כמו כן בשמיני עצרת כבר לא יושבים וכן חל איסור להשתמש בסוכה (מדין של 'בל תוסיף'.)

תקופת שמיני עצרת היא תחילת ימות הגשמים בארץ ישראל, לכן נהוג בחג זה לומר את תפילת הגשם המציינת את תחילת עונת הגשמים ובקשת שנה ברוכה.

בימי בית שני היו מנהגים נוספים הקשורים במים, כמו ניסוך המים (שמחת בית השואבה).

בשמיני עצרת הופכת הבקשה על המים למפורשת יותר ונוסח תפילת העמידה משתנה. החל מתפילת מוסף יותר איננו אומרים "מוריד הטל" אלא "משיב הרוח ומוריד הגשם".

הסיבה שחיכינו עד שמיני עצרת היא הרצון לאפשר לעם את קיום מצוות הסוכה ולא לגרום להם להיכנס אל הבית מפאת הגשם.

בשמיני עצרת מתחילים לשאול על גשמים אך לא לבקש גשמים ("ותן טל ומטר לברכה") ובבקשת גשמים מחכים עד ז' מרחשוון שזה היה הזמן בו עולי הרגל מבבל הגיעו חזרה לביתם, כך שלא יהיו עולים לרגל שיתקעו בימים גשומים לאור בקשתנו לגשמים.

  

"שמחת תורה", החל בארץ באותו יום של 'שמיני עצרת' הוא חג אחר לגמרי.

מקורו של חג זה הוא בתקופת הגאונים- מתקופת הגאונים החלו לקרוא בכל שבת "פרשה" מן התורה.

בעולם היהודי היו מחזורים שונים של קריאה: בעוד שיהודי בבל חילקו את התורה ל-54 פרשיות וסיימו את התורה פעם בשנה, יהודי ארץ-ישראל הנהיגו מחזור תלת-שנתי. אך עם הזמן התקבל על קהילות ישראל כולן המנהג הבבלי ושמחת תורה הפך ליום הציון בו אנחנו מסיימים מחזור קריאה אחד בפרשת "האזינו" ומתחילים מייד מחזור חדש מפרשת "בראשית".

נוהגים לחגוג סביב התורה במספר אופנים:

הקפות

את החגיגה סביב התורה נהוג לעשות ע"י "הקפות" - ב"הקפות" מוציאים את כל ספרי התורה שיש בארון הקודש ועורכים עימם שבע הקפות סביב בית הכנסת. לכל הקפה יש פסוקים מיוחדים. יחד עם הפסוקים מוסיפים לשיר ולרקוד עם ספרי התורה..

את ההקפות עורכים בתפילת מעריב ובתפילת שחרית.

עלייה לתורה

בקריאת התורה קוראים בפרשת "וזאת הברכה", המסיימת את ספר דברים. יש בתי כנסת שנוהגים לקרוא את תחילת הפרשה גם בליל שמחת תורה.

בעלייה לתורה נהוג לכבד את כל באי בית הכנסת, לרבות הילדים, העולים יחד לתורה (במספר קהילות נקראת עליית הילדים עליית כל הנערים).

בבתי כנסת גדולים נהוג לקרוא במס' מקומות כדי שלא לעכב יותר מידי את האנשים.

לאחר עליית כל הקהל לתורה בפרשת "וזאת הברכה" עולה חתן תורה לקרוא את סוף הפרשה (וסוף התורה כולה) ומיד אחריו עולה חתן בראשית ומתחיל לקרוא מפרשת בראשית כדי לסמל את המשכיות ומחזוריות התורה. מסיבה דומה נהוג להפטיר בתחילת ספר יהושע שהוא הראשון מספרי הנביאים.

הקפות שניות

במוצאי החג, כאשר מתחיל יום טוב השני של גלויות שהוא בעצם 'שמחת תורה' נוהגים בארץ לערוך הקפות שניות, שבהן יוצאים עם ספרי התורה לרחובות העיר ורוקדים פעם נוספת עם ספרי התורה.

מקור המנהג הוא ר' חיים ויטאל המתאר בספרו שער הכוונות את מנהגי רבו האר"י בצפת, שהיה נוהג לבקר במוצאי יום שמחת תורה בכמה בתי כנסיות שהתעכבו לסיים את התפילה, ולערוך שבע הקפות בכל אחד מהם. משם המנהג התפשט.

(מקורות: ויקיפדיה,  אתר כיפה, אנציקלופדית דעת-מכללת הרצוג)

זמני כניסת החג:

ירושלים- 16:27. תל-אביב- 16:42. באר-שבע- 16:45. חיפה- 16:33.

זמני צאת החג:

ירושלים- 17:39. תל-אביב- 17:41. באר-שבע- 17:41. חיפה- 17:39.