במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.
פרשת תצוה
כמה מלים על הפרשה.
פרשת תצוה היא הפרשה השמינית בספר שמות. מתחילה בפרק כ"ז פסוק כ' בפרק ל' פסוק י'. הפרשה ממשיכה את הפרשה הקודמת תרומה בה תוארו מבנה המשכן וכליו. פרשת תצוה עוסקת בכהנים העובדים ומשרתים במשכן וכן בבבגדים המיוחדים אותם הם לובשים בינהם: האפוד-בגד עשוי מין סינר מהחזה ועד לעקב. על כתפי האפוד יהיו קבועות שתי אבנים ועליהם שמות בני ישראל. והחושן שזה בד ארוג ובו קבועות שתים עשרה אבנים יקרות, על כל אבן חקוק שם של שבט משבטי ישראל.
ולדבר תורה
הפעם משהו מעניין שמצאתי באתר ישיבות בני עקיבא מאת רועי זמיר.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בגדיהם המיוחדים של הכוהנים אותם הם נדרשו ללבוש בזמן שעבדו בבית המקדש. הבגדים של הכוהנים במקדש היו זהים ואחידים מלבד בגדו של הכהן הגדול. חלק מהאביזרים המיוחדים אותם לבש הכהן הגדול היו האפוד והחושן. בשני בגדים אלו מופיעים שמותיהם של בני ישראל.
מדוע יש צורך בכתיבת שמות בני ישראל פעמיים לזיכרון לפני ה'? ישנו הבדל בין האופן בו כתובים השמות על כתפות האפוד לבין האופן בו הן כתובים על גבי החושן.
על כתפות האפוד כתובים השמות על אותם האבנים שהיו שוות וזהות זו לזו ומונחות בצורה מאוזנת על כתפיו של הכהן הגדול. האפוד בעצם מבטא את האחידות והשוויון בין השבטים.
בחושן לכל שבט ושבט יש אבן משלו בעלת מאפיינים ייחודיים וצבע שונה.
בכך מביא החושן לידי ביטוי דווקא את הערך של הגיוון והשוני בין השבטים.
הכוהן הגדול מזכיר אפוא את בני ישראל בעמדו לפני ה', הן בכתפיו - באופן המבטא את האחדות והשוויון, והן על לבו - באופן המבטא את הייחודיות והשוני. השילוב בין האפוד לחושן מבטא את החשיבות של שתי הערכים האלו גם יחד.
יחד עם זאת, יש בין הערכים הללו איזו שהיא היררכיה. האפוד הוא הבסיס, ואליו מחברים את החושן. רק לאחר שקיים בסיס יציב של אחדות, יש ערך לפתח את הייחודיות השבטית. וגם לאחר שייחודיות זו באה לידי ביטוי, עדיין היא צריכה להישאר מחוברת לבסיסה המאחד - "ולא יזח החושן מעל האפוד".
שתהיה לכולם שבת שלום.
זמני כניסת השבת:
ירושלים- 16:46. תל-אביב- 17:01. באר-שבע- 17:04. חיפה- 16:51
זמני יציאת השבת:
ירושלים- 18:00. תל-אביב- 18:02. באר-שבע- 18:00. חיפה- 18:03
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה