יום הזיכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל, המצוין מדי שנה בד'
באייר (או ביום סמוך), הוא יום זיכרון שנועד להנצחת זכרם של חללי צה"ל, מערכות
ישראל וחללי פעולות האיבה.
החל משנת 1953 היום משמש להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל, בשנת
1963 נקבע ייעודו זה בחוק 'יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל'.
בשנת 1998 החליטה ממשלת ישראל להוסיף ליום הזיכרון את הנצחת חללי
פעולות האיבה, והוא נקרא מאז "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות
האיבה".
* יום הזיכרון חל יום לפני יום העצמאות, כסמל למחיר שמשלמת
המדינה על הקמתה. הסיבה הנפוצה שנחקקה בתודעה הלאומית בקביעת תאריך יום הזיכרון
לפני יום העצמאות היא לתזכורת גבורת הנופלים שנתנו את נפשם למען הארץ, ועקב סיבה
זו, שחילחלה עמוק לתוך התודעה הישראלית, נקבע באופן רשמי על ידי הכנסת בחוק יום
הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ה'תשכ"ג-1963, שבתחילתו נאמר:
ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל
שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת
ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם.
* מלחמת העצמאות נסתיימה בסמוך ליום העצמאות הראשון 1949.
האזכרות לזכר חללי מלחמת העצמאות, התקיימו בשנתיים הראשונות במהלך יום העצמאות
עצמו. בקרב המשפחות השכולות הייתה תחושה קשה, קיום האזכרות לצד החגיגות היה קשה
מבחינה רִגשית, והם חשו שלא מכבדים את קרוביהם בצורה נאותה, לכן המשפחות דרשו
לייחד יום מיוחד לזכר הנופלים.
שר הביטחון דאז דוד בן-גוריון, הקים ב-1951 מועצה ציבורית להנצחת
הנופלים, המועצה המליצה על ד' באייר כ"יום הזיכרון הכללי לגיבורי מלחמת
הקוממיות", ההצעה אושרה בממשלה לקראת יום הזיכרון השלישי. בשנת 1963 חוקקה
הכנסת את "חוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל",
והוסדרו בו מנהגיו ומועדו. במהלך השנים הוכנסו בו שינויים וב-1980 שונה שמו
ל"יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל", ונוספו לו גם חללי המחתרות, המוסד
והשב"כ.
אמנם במדינות אחרות נהוג לערוך יום זיכרון לחיילים בתאריך שונה לגמרי
מיום העצמאות, ולדוגמה: יום הזיכרון האמריקאי חל בחודש מאי, ואילו יום העצמאות –
בחודש יולי. מדינת ישראל העדיפה לציין את יום הזיכרון בצמוד ליום העצמאות, ומיד עם
סיום יום הזיכרון, בשעות הערב, נערך בהר הרצל בירושלים טקס ממלכתי לפתיחת חגיגות
העצמאות. (ממה ששמעתי בארצות הברית 'יום הזיכרון האמריקאי' הפך ליום נופש בו עושים
פיקניק וכד'...)
* ההחלטה לקבוע את יום הזיכרון בצמוד ליום העצמאות התבססה על
התפיסה, "במותם ציוו לנו את החיים". ביטוי ספרותי זה מנסה להמחיש את
ההערכה העצומה לכל אלה שהקריבו את חייהם למען הגנת העם והמדינה. בזכותם יש לנו
מדינה.
ישנה פרשנות נוספת לביטוי "ובמותם ציוו לנו את החיים",
והיא: החללים השאירו לנו במותם מעין צוואה להמשיך הלאה, לחיות ולשמוח – ולא לשקוע
בזיכרונות הקשים ובכאב השכול. פירוש זה מציע להביט קדימה, להמשיך לחיות ולעשות
מתוך תקווה לעתיד טוב.
* תחילתו של יום הזיכרון בשקיעת החמה, וסיומו עם צאת הכוכבים
למחרת. על-מנת למנוע התנגשות בין יום הזיכרון (ויום העצמאות, שחל מיד אחריו) ובין
השבת, נקבעו בחוק הכללים הבאים:
אם חל ד' באייר ביום חמישי, מוקדם יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים
ביום רביעי, ג' באייר.
אם חל ד' באייר ביום שישי, מוקדם יום הזיכרון ביומיים, ומתקיים ביום
רביעי, ב' באייר.
אם חל ד' באייר ביום ראשון בשבוע, נדחה יום הזיכרון ביום אחד,
ומתקיים ביום שני, ה' באייר (כלל זה חל החל משנת תשס"ד).
בכל המקרים הללו זז גם יום העצמאות בהתאם, כך שיתחיל מיד עם תום יום
הזיכרון
מנהגי יום הזיכרון:
* בליל יום הזיכרון, בשעה שמונה בערב, נשמעת ברחבי הארץ צפירת
זיכרון בת דקה אחת, המתחילה את אירועי יום הזיכרון.
* האירוע המרכזי נערך ברחבת הכותל בירושלים בהשתתפות נשיא מדינת
ישראל, הרמטכ"ל ובני המשפחות השכולות ובו מודלקת אבוקת זיכרון.
* אחריו מתקיים טקס מרכזי בבנייני האומה הנערך על ידי ארגון זוכרים
בהשתתפות משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי ועירית ירושלים.
* אירועים נוספים נערכים בכל רחבי הארץ (כגון האירוע 'שירים בכיכר'
הנערך בתל אביב).
* ביום הזיכרון, בשעה 11 לפני הצהריים, נשמעת ברחבי הארץ צפירת
דומיה בת שתי דקות, שלאחריה מתקיימים טקסי זיכרון בכל בתי הקברות הצבאיים.
* האזכרה המרכזית מתקיימת בחלקה הצבאית שבהר הרצל, אירועים נוספים
מתקיימים באנדרטאות השונות, בבתי יד לבנים, במוסדות חינוך, בבסיסי צה"ל,
באתרי זיכרון ובמוסדות ציבור.
* בשעה 13:00 נערך טקס אזכרה ממלכתי לחללי פעולות האיבה, באנדרטת
חללי פעולות האיבה שבהר הרצל בירושלים.
* בבתי הקברות הצבאיים נוהגים להוריד את הדגל לחצי התורן, לקרוא
תפילת "יזכור" מיוחדת ליום זה, ישנו נאום של נבחר ציבור, חזן שר את
תפילת "אל מלא רחמים" בגרסה לזכר חללי צה"ל, מניחים זרים ברחבת
האנדרטה מטעם מוסדות וארגונים שונים ומסיימים לרוב במטח ירי כבוד של חיילי
צה"ל.
* בטקסים אחרים נוהגים להציג מסכת בזמר ובקטעי קריאה לזכר הנופלים.
רבים נוהגים לפקוד את בתי יד לבנים ביישובים השונים ולעיין שם בספרי ההנצחה
המתארים את החללים. בחלק מהיישובים נוהגים לערוך בערב יום הזיכרון, לאחר הטקס
הרשמי, ערב שירי לוחמים, הכולל שירי שכול וזיכרון לנופלים.
* על מנת לאפשר לקרובי משפחתם של חללי מערכות ישראל להשתתף ללא
קושי בטקסי יום הזיכרון, נקבע בחוק שקרוב משפחה (הורים, הורי הורים, בן זוג,
ילדים, אחים ואחיות) רשאי להיעדר מעבודתו ביום הזיכרון ויראו אותו כאילו עבד. החל
משנת 2010 ניתנת זכות זו גם לקרובי משפחתם של חללי פעולות איבה.
* סמלו של יום הזיכרון הינו פרח דם המכבים הצומח, ע"פ המסורת,
בכל מקום בו נפלה טיפה מדמם של המכבים.
* טקס הדלקת המשואות, שנערך ברחבת הר הרצל, חותם את אירועי יום
הזיכרון ומתחיל את חגיגות יום העצמאות.
(בעבר, בנוסף לצפירה המושמעת בערב היום ובבוקרו במהלך טקסי הזיכרון,
נהוג היה להשמיע צפירה שלישית לציון תום יום הזיכרון ותחילת יום העצמאות. ביקורת
על המעבר החד שגרמה צפירה זו בין תוגת היום לחגיגות העצמאות, הביאה לביטול הנוהג
בתחילת שנות ה-80.)
[מקורות:
ויקיפדיה
מט"ח]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה