יום כיפור נחשב ליום הקדוש ביותר בשנה.
ביום הזה יש ציווי מהתורה להתענות.
חז"ל מפרטים מספר איסורים לעינוי הגוף והנפש כמו - איסור אכילה ושתייה, איסור
משיחת הגוף בשמן (קרמים וכד'), איסור על נעילת נעלי עור (בזמן בית המקדש נעלי עור
היו הנעלים הכי נוחות, היום למרות שיש לא מעט נעלים מפלסטיק נוחות האיסור נשאר כך.),
איסור רחיצה, איסור תשמיש המיטה (קיום
יחסים).
זה הצום היחיד שאינו נדחה מפני השבת ומכונה
"שבת שבתון".
יום הכיפורים הוא היום המרכזי לסליחה,
למחילה ולטהרה. את המחילה והסליחה מהקב"ה אנחנו עושים ע"י תפילה וחזרה
בתשובה, אך למרות שיום כיפור מכפר על חטאי האדם כלפי הקב"ה, הוא לא מכפר על
עבירות שבין האדם לחברו. לכן נהוג לבקש סליחה מחברים, קרובים שאולי פגענו בהם
(ובהזדמנות הזאת אני מבקשת מכל אחד ואחת סליחה במידה ופגעתי בכם.)
ביום זה אנחנו צמים ומתענים, אך לעומת
צומות אחרים ביהדות (כמו תשעה באב) אשר בהם הצום הוא ביטוי לאבלות, ביום כיפור
מטרת הצום היא לצורך כפרה ואפילו אפשר לומר לצורך התעלות.
אנחנו נדמים בעצם למלאכים ודרך הצום
אנחנו מתרכזים בעבודה הרוחנית.
והנה עוד הבדל עקרוני בין תשעה באב
ליום כיפור - בתשעה באב נאסר על פי חז"ל לאכול בסעודה המספקת יותר
מתבשיל אחד וכן אסור לאכול בשר ולשתות יין. לעומת זאת, על ערב יום הכיפורים נאמר "כל
האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (כלומר מי
שאוכל טוב בערב יום כיפור זה נחשב שבעצם הוא צם ומתענה ומכפר על עצמו גם אז.)
בתקופת בית המקדש יום הכיפור היה יום
מאד מיוחד, שכן ביום קדוש זה היה הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים שם התוודה והתפלל
בעבורו ובעבור העם.
עבודת יום הכיפורים כוללת הקרבת
קורבנות מיוחדים, עליהם היה מתוודה הכהן הגדול על עוונותיו, עוונות אחיו הכהנים,
ועל עוונות עם ישראל.
עבודת הכהן הגדול כללה הקטרת קטורת,
שנעשית בקודש הקודשים. ביציאתו משם מתפלל הכהן תפילה קצרה על עם ישראל.
עבודת כהן גדול המיוחדת ליום הכיפורים
נעשית בבגדי לבן - ארבעה בגדים פשוטים מבד, לעומת בגדיו הרגילים של הכהן
הגדול, בגדי זהב, הכוללים ארבעה בגדים נוספים ומפוארים, שבו הוא עובד גם ביום זה
את העבודות הרגילות.
הכהן הגדול היה עורך את כל עבודות היום
(כולל העבודות הרגילות). בין עבודה רגילה לעבודה המיוחדת ליום הכיפורים, הוא היה
טובל במקווה ומחליף את בגדיו. בנוסף, הכנות רבות היו נערכות לפני יום הכיפורים
(ביניהם, היה פורש מאשתו שבעה ימים קודם לכן) על מנת שיבוא מוכן כדבעי אל עבודת
יום זה, במיוחד הקטרת הקטורת שנחשבת כ"עבודה קשה שבמקדש". (אולי לא
עבודה קשה פיזית אבל בוודאי רוחנית וכמו שציינתי לעיל עצם הכניסה לקודש הקודשים זה
היה דבר לא קל – כי קרו מקרים בהם כהן גדול שנכנס לקודש הקודשים ובסוף לא יצא
מהם...)
כיום אין לנו בית מקדש, ובמקום בית
המקדש אנחנו מתפללים. בעצם עיקר יום כיפור הוא בבית הכנסת.
פיוט לימים נוראים
הפיוט 'ונתנה תוקף' הוא פיוט מאד חזק
ומיוחד.
הפיוט הנאמר בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה
וביום הכיפורים. נדמה לי שהפיוט הזה נהוג בקהילות אשכנז ואיטליה ונאמר בחזרת הש"ץ
אשר אומרים בתפילת מוסף אחרי תפילת העמודה. הפיוט נאמר קרוב ל'קדושה'.
הפיוט לא נהוג בקהילות ספרדיות אך יש קהילות
ספרדיות בודדות שנהוג לומר את הפיוט.
פיוט "ונתנה תוקף" הוא בין המפורסמים
בפיוטי הימים הנוראים. הוא מתאר את החרדה הגדולה מאימת דינו של אלוהי ישראל, ואת אפסות
האדם מולו. מסורת מהמאה ה-12 מייחסת אותו לדמות אגדית מהמאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא
(מיינץ).
אגדת "מעשה ברבי אמנון" מתארת
כיצד דרש ההגמון מרבי אמנון, שהיה גדול הדור להמיר דתו. כדי לדחותו ביקש אמר רבי אמנון
שיחשוב על הדבר שלושה ימים, אך אחר כך התחרט מאוד על שלא דחה אותו לאלתר.
ביום השלישי, משלא הגיע, הביאוהו בעל כורחו.
הוא הציע שיכרתו את לשונו, שסררה כאשר לא דחתה את אפשרות ההשתמדות מיד, אך ההגמון חפץ
להעניש דווקא את רגליו, שלא הגיעו.
הוא עבר בייסורים איומים, כרתו את פרקי
אצבעות ידיו ורגליו אחת אחת והמליחו את הפצעים במלח. המקרה אירע סמוך לראש השנה. כשהחזירו אותו לביתו והגיע החג,
הוא ביקש שיביאוהו לבית הכנסת. שם, לפני אמירת קדושה, פתח את פיו ואמר את פיוט
"ונתנה תוקף". כאשר הוא סיים את הפיוט הוא נפטר.
ביום השלישי לפטירתו נגלה רבי אמנון לרבנו
קלונימוס בן משולם (בן למשפחה איטלקית שהיגרה לאשכנז) בחלום והשלים את הפיוט, וציווה
אותו להפיץ בכל הקהילות פיוט זה, וכך נעשה.
חוקרים מודרניים חלוקים בשאלה האם ר' אמנון
הוא דמות היסטורית או אגדית. השם "אמנון" לא היה בשימוש בקרב יהודי גרמניה
בתקופה זו, ואכן חלק מנוסחי הסיפור מדגישים את סמליות השם והקשר שלו למילה אמונה. עם
זאת, השם היה בשימוש מסוים בקרב יהודי איטליה, כך שאם היה אמנון דמות היסטורית, סביר
שהיה איטלקי או בן לאחת המשפחות שהיגרו מאיטליה לאשכנז הקדומה (כמו משפחת קלונימוס).
יש המדגישים את הדמיון של הסיפור לסיפורים אחרים בני אותה תקופה העוסקים בקידוש השם,
וגם לסיפורים נוצריים. המאחרים את הסיפור, מנסים ללמוד ממנו על האווירה הדתית והתרבותית
בקרב יהודי אירופה במאה ה-12, בעיקר בעקבות פרעות תתנ"ו. יש הטוענים שהסיפור התחבר
כדי להגביר את יוקרתו של הפיוט ולחזק את מעמדו.
הפיוט פותח בתמונה מעוררת אימה של
המתרחש בראש השנה בשמים. תמונה זו מבוססת על תיאורי יום הדין באחרית הימים במקרא.
בהמשך הפיוט מתוארת חלופיותו ושפלותו של האדם, מול עוצמתו ונצחיותו של האל,
המרוכזת לקראת סוף הפיוט בשמו של האל שאותו מקדישים המלאכים ועמם - בתפילת הקדושה
- גם בני האדם.
הפיוט
"ונתנה תקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום, ובו תנשא מלכותך
ויכון בחסד כסאך, ותשב עליו באמת. אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד, וכותב
וחותם וסופר ומונה. ותזכר כל הנשכחות, ותפתח ספר הזכרונות, ומאליו יקרא וחותם יד
כל אדם בו.
ובשופר גדל יתקע וקול דממה דקה ישמע, ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה
יאחזון, ויאמרו הנה יום-הדין. לפקוד על צבא מרום בדין, כי לא יזכו בעיניך בדין.
וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון. כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו, כן
תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי. ותחתך קצבה לכל בריה ותכתב את גזר דינם.
בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון, כמה יעבורון וכמה יבראון.
מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו. מי במים ומי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי
ברעב ומי בצמא, מי ברעש ומי במגפה, מי בחניקה ומי בסקילה, מי ינוח ומי ינוע, מי
ישקט ומי יטרף, מי ישלו ומי יתיסר, מי יעשיר ומי יעני, מי ישפל ומי ירום.
ותשובה ותפלה וצדקה - מעבירין את רוע הגזרה
כי כשמך כן תהלתך, קשה לכעוס ונוח לרצות. כי לא תחפץ במות המת, כי אם
בשובו מדרכו וחיה, ועד יום מותו תחכה לו, אם ישוב מיד תקבלו. אמת כי אתה הוא יוצרם
ואתה יודע יצרם, כי הם בשר ודם. אדם יסודו מעפר וסופו לעפר, בנפשו יביא לחמו. משול
כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה, וכרוח נושבת וכאבק פורח,
וכחלום יעוף.
ואתה הוא מלך אל חי וקיים
אין קצבה לשנותיך ואין קץ לאורך ימיך, ואין שעור למרכבות כבודך, ואין
לפרש עילום שמך. שמך נאה לך, ואתה נאה לשמך, ושמנו קראת בשמך. עשה למען שמך, וקדש
את שמך על מקדישי שמך. בעבור כבוד שמך הנערץ והנקדש, כסוד שיח שרפי קדש המקדישים
שמך בקדש, דרי מעלה עם דרי מטה קוראים ומשלשים בשִלוּש קדשה בקֹדֶש".
הפיוט "ונתנה תוקף" נחשב לאחד
הפיוטים הידועים והפופולריים בימים הנוראים ובתפילה היהודית. כאמור, בדורות האחרונים
הוא גם נכנס למחזורים ספרדיים.
הפיוט 'ונתנה תוקף' זכה להמון לחנים
מכל הסוגים. המנגינה המסורתית מורכבת מכמה חלקים. כאשר כל חלק מושר בצורה נפרדת.
הפיוט "בראש השנה יכתבון וביום צום
כיפור יחתמון" נחשב פיוט נפרד, ומושר לרוב במנגינה נוספת.
מילות הפיוט המיוחד היוו גם השראה לשירו
המפורסם של לאונרד כהן, "מי באש" ("Who by Fire"). השיר נכתב בעקבות חוויותיו של כהן בסיבוב
הופעות מול חיילי צה"ל בחזית מלחמת יום כיפור.
בתחילת שנות ה-90 חיבר יאיר רוזנבלום לחן
מודרני לפיוט, כמחווה לחברי קיבוץ בית השיטה .
נפילת 11 מחברי הקיבוץ במלחמת יום הכיפורים
שינתה את יחסם של רבים מחברי הקיבוץ ליום זה, שהפך ליום זיכרון המחובר ליום הדין של
כלל העם היהודי.
הלחן החדש משלב מוטיבים מתפילות אשכנז וספרד
וממקורות אחרים.
כששמעתי את הלחן בפעם הראשונה, בסרט
שהיה במוצאי יום כיפור על בית השיטה
אני הייתי המומה מהחוזק ומהצמרמורת
שהרגשתי.
הרגשתי שהפיוט שרוזנבלום יצר פיוט
שיכול בקלות להיכנס לבית הכנסת. ואכן לא מעט חזנים שרים את הפיוט לפי המנגינה שלו
(אמנם חלקם עדיין בחלקים מהפיוט משלבים נעימות אחרות אבל אני אישית מאד התחברתי
לכל הפיוט של יאיר רוזנבלום - אגב אז אהבתי עיבוד מסויים שעשו בבית הכנסת בו התפללנו של הלחן המפורסם של משפחת מלבסקי...)
הפיוט בביצוע חנוך אלבלק
[מקורות:
ויקיפדיה,
אש התורה
אתר ואינט
הזמנה לפיוט]
שיהיה לכולנו צום מועיל וקל ובשורות
טובות
זמני כניסת יום כיפור:
ירושלים- 16:56. תל-אביב- 17:11. באר-שבע- 17:14. חיפה- 17:02.
זמני יציאת יום כיפור:
ירושלים- 18:07. תל-אביב- 18:09. באר-שבע- 18:09. חיפה- 18:08.
