יום כיפור נחשב ליום הקדוש ביותר בשנה.
ביום הזה יש ציווי מהתורה להתענות.
חז"ל מפרטים מספר איסורים לעינוי הגוף והנפש כמו - איסור אכילה ושתייה, איסור
משיחת הגוף בשמן (קרמים וכד'), איסור על נעילת נעלי עור
(בזמן בית המקדש נעלי עור היו הנעלים הכי נוחות, היום למרות שיש לא מעט נעלים מפלסטיק נוחות האיסור נשאר כך.), איסור רחיצה, איסור תשמיש המיטה (קיום יחסים).
(בזמן בית המקדש נעלי עור היו הנעלים הכי נוחות, היום למרות שיש לא מעט נעלים מפלסטיק נוחות האיסור נשאר כך.), איסור רחיצה, איסור תשמיש המיטה (קיום יחסים).
זה הצום היחיד שאינו נדחה מפני השבת ומכונה
"שבת שבתון".
יום הכיפורים הוא היום המרכזי לסליחה,
למחילה ולטהרה. את המחילה והסליחה מהקב"ה אנחנו עושים ע"י תפילה וחזרה
בתשובה, אך למרות שיום כיפור מכפר על חטאי האדם כלפי הקב"ה, הוא לא מכפר על
עבירות שבין האדם לחברו. לכן נהוג לבקש סליחה מחברים, קרובים שאולי פגענו בהם
(ובהזדמנות הזאת אני מבקשת מכל אחד ואחת סליחה במידה ופגעתי בכם.)
ביום זה אנחנו צמים ומתענים, אך לעומת
צומות אחרים ביהדות (כמו תשעה באב) אשר בהם הצום הוא ביטוי לאבלות, ביום כיפור
מטרת הצום היא לצורך כפרה ואפילו אפשר לומר לצורך התעלות.
אנחנו נדמים בעצם למלאכים ודרך הצום
אנחנו מתרכזים בעבודה הרוחנית.
והנה עוד הבדל עקרוני בין תשעה באב
ליום כיפור - בתשעה באב נאסר על פי חז"ל לאכול בסעודה המספקת יותר
מתבשיל אחד וכן אסור לאכול בשר ולשתות יין. לעומת זאת, על ערב יום הכיפורים נאמר "כל
האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (כלומר מי
שאוכל טוב בערב יום כיפור זה נחשב שבעצם הוא צם ומתענה ומכפר על עצמו גם אז.)
בתקופת בית המקדש יום הכיפור היה יום
מאד מיוחד, שכן ביום קדוש זה היה הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים שם התוודה והתפלל
בעבורו ובעבור העם.
עבודת יום הכיפורים כוללת הקרבת
קורבנות מיוחדים, עליהם היה מתוודה הכהן הגדול על עוונותיו, עוונות אחיו הכהנים,
ועל עוונות עם ישראל.
עבודת הכהן הגדול כללה הקטרת קטורת,
שנעשית בקודש הקודשים. ביציאתו משם מתפלל הכהן תפילה קצרה על עם ישראל.
עבודת כהן גדול המיוחדת ליום הכיפורים
נעשית בבגדי לבן - ארבעה בגדים פשוטים מבד, לעומת בגדיו הרגילים של הכהן
הגדול, בגדי זהב, הכוללים ארבעה בגדים נוספים ומפוארים, שבו הוא עובד גם ביום זה
את העבודות הרגילות.
הכהן הגדול היה עורך את כל עבודות היום
(כולל העבודות הרגילות). בין עבודה רגילה לעבודה המיוחדת ליום הכיפורים, הוא היה
טובל במקווה ומחליף את בגדיו. בנוסף, הכנות רבות היו נערכות לפני יום הכיפורים
(ביניהם, היה פורש מאשתו שבעה ימים קודם לכן) על מנת שיבוא מוכן כדבעי אל עבודת
יום זה, במיוחד הקטרת הקטורת שנחשבת כ"עבודה קשה שבמקדש". (אולי לא
עבודה קשה פיזית אבל בוודאי רוחנית וכמו שציינתי לעיל עצם הכניסה לקודש הקודשים זה
היה דבר לא קל – כי קרו מקרים בהם כהן גדול שנכנס לקודש הקודשים ובסוף לא יצא
מהם...)
כיום אין לנו בית מקדש, ובמקום בית
המקדש אנחנו מתפללים. בעצם עיקר יום כיפור הוא בבית הכנסת.
בימים הללו יש לא מעט פיוטים העוסקים
בתקופה ואני רוצה להציג כמה מהם
אדון הסליחות
אדון הסליחות
בוחן לבבות
בוחן לבבות
גולה עמוקות
דובר צדקות.
חטאנו לפניך
רחם עלינו
הדור בנפלאות
ותיק בנחמות
זוכר ברית אבות
חוקר כליות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
טוב ומיטיב לבריות
יודע כל נסתרות
כובש עוונות
לובש צדקות
מלא זכיות
נורא תהילות
סולח עוונות
עונה בעת צרות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
פועל ישועות
צופה עתידות
קורא הדורות
רוכב ערבות
שומע תפילות
תמים דעות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
זה אחד הפיוטים העתיקים והידועים ביותר שהפך ברבות השנים לפיוט המזוהה ביותר עם מנהג הסליחות. את הפיוט נוהגים להגיד קהילות ספרד מתחילת חודש אלול ועד ליום הכיפורים, בדרך כלל בשירה משותפת של החזן והקהל ההולכת ומתעצמת מבית לבית.
מחברו של הפיוט אינו ידוע. הפיוט בנוי
לפי סדר הא"ב וכל שורה משבחת ומתארת את האל ואת מעשיו. בין בית לבית חוזר
הפזמון בבקשת סליחה ורחמים – חטאנו לפניך רחם עלינו. את הפיוט הזה שרים בשמחה ובהתלהבות
ולא מתוך צער ועצבות, שכן יש שמחה ונחמה בידיעה שקיים לאדם פתח לשוב בתשובה על
מעשיו וכי האל הוא חנון ורחום אשר טוב ונוח לבריות.
פתח לנו שער
מחבר לא ידוע
פְּתַח לָנוּ שַׁעַר
בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר
כִּי פָנָה יוֹם
הַיּוֹם יִפְנֶה
הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא וְיִפְנֶה
נָבוֹאָה שְׁעָרֶיךָ
אָנָא אֵל נָא
שָׂא נָא
סְלַח נָא
מְחַל נָא
חֲמָל נָא
רַחֵם נָא
כַּפֶּר נָא
כְּבֹשׁ חֵטְא וְעָוֹן
הפיוט 'פתח לנו שער' מהווה את רגע השיא
בתפילת נעילה של יום הכיפורים בקהילות האשכנזיות.
הפיוט הוא שיאו של מהלך שלם, כאשר
מקדימה אותו אמירת 13 מידות הרחמים של הקב"ה ('אל מלך יושב על כסא רחמים'...)
ולאחריו קריאת 'שמע ישראל' ושל הפסוק 'ה'
הוא האלוהים' ע"י כל הציבור. מיד לאחר מכן נתקעת התקיעה המבשרת את סיומו של
יום הכיפורים.
אלו הם רגעים מרוכזים של רגש, מחשבה
ובקשה הנבנים במהלך כל היום ובאים לידי ביטוי מזוקק בתפילת נעילה וברגע השיא שלה
בשירת הפיוט.
זמן קצר לפני שהשמש עומדת לשקוע,
פותחים את ארון הקודש, הקהל עומד על רגליו אל מול ספרי התורה הפתוחים, והחזן שר את
הפיוט.
הן מילות הפיוט והן נקודת הזמן המשמעותית
בה הוא מושר מעצימים את התחושה שזוהי כמעט ההזדמנות אחרונה להיכנס בשערים העומדים
להינעל, לבקש את מה שעוד ניתן.
מראה כהן
מחבר לא ידוע
מחבר לא ידוע
אֱמֶת מַה נֶּהְדָּר הָיָה כֹּהֵן
גָּדוֹל
בְּצֵאתוֹ מִבֵּית קָדְשֵׁי
הַקָּדָשִׁים בְּשָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע
כְּאֹהֶל הַנִּמְתַּח בְּדָרֵי מַעְלָה מַרְאֵה כֹהֵן
כִּבְרָקִים הַיּוֹצְאִים מִזִּיו
הַחַיּוֹת מַרְאֵה כֹהֵן
כְּגֹדֶל גְּדִילִים בְּאַרְבַּע
קְצָווֹת מַרְאֵה כֹהֵן
כִּדְמוּת הַקֶּשֶׁת בְּתוֹךְ הֶעָנָן מַרְאֵה כֹהֵן
כְּהוֹד אֲשֶׁר הִלְבִּישׁ צוּר
לִיצוּרִים מַרְאֵה כֹהֵן
כְּוֶרֶד הַנָּתוּן בְּתוֹךְ גִּנַּת
חֶמֶד מַרְאֵה כֹהֵן
כְּזֵר הַנָּתוּן עַל מֵצַח מֶלֶךְ מַרְאֵה
כֹהֵן
כְּחֶסֶד הַנִּתָּן עַל פְּנֵי חָתָן מַרְאֵה כֹהֵן
כְּטֹהַר הַנָּתוּן בְּצָנִיף טָהוֹר מַרְאֵה כֹהֵן
כְּיוֹשֵׁב בְּסֵתֶר לְחַלּוֹת פְּנֵי
מֶלֶךְ מַרְאֵה כֹהֵן
כְּכוֹכַב הַנֹּגַהּ בִּגְבוּל מִזְרָח מַרְאֵה כֹהֵן
כִּלְבוּשׁ מְעִיל וּכְשִׁרְיַן
צְדָקָה מַרְאֵה כֹהֵן
כְּמַלְאָךְ הַנִּצָּב עַל רֹאשׁ
דֶּרֶךְ מַרְאֵה כֹהֵן
כְּנֵר הַמֵּצִיץ מִבֵּין הַחַלּוֹנוֹת מַרְאֵה כֹהֵן
כְּשָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ עַם
קֹדֶשׁ מַרְאֵה כֹהֵן
כְּעֹז אֲשֶׁר הִלְבִּישׁ טָהוֹר
לַמִּטַּהֵר מַרְאֵה כֹהֵן
כְּפַעֲמוֹנֵי זָהָב בְּשׁוּלֵי
הַמְּעִיל מַרְאֵה כֹהֵן
כְּצוּרַת הַבַּיִת וּפָרֹכֶת הָעֵדוּת מַרְאֵה כֹהֵן
כִּקְהִלָּה מְכֻסָּה תְּכֵלֶת
וְאַרְגָּמָן מַרְאֵה כֹהֵן
כְּרוֹאֵי זְרִיחַת שֶׁמֶשׁ עַל
הָאָרֶץ מַרְאֵה כֹהֵן
כְּשׁוֹשַׁנַּת גַּן בֵּין הַחוֹחִים מַרְאֵה כֹהֵן
כְּתַבְנִית כְּסִיל וְכִימָה
מִתֵּימָן מַרְאֵה כֹהֵן
כָּל אֵלֶּה בִּהְיוֹת הַהֵיכָל עַל
יְסוֹדוֹתָיו
וּמִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ עַל
מְכוֹנוֹתָיו
וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשָׁרֵת
דּוֹרוֹ רָאוּ וְשָׂמָחוּ
את הפיוט הזה שרים בקהילות אשכנז ביום
הכיפורים, כחלק מסדר העבודה, בדרך כלל שרים אותו עד החרוז הפותח באות כ', ואז
מדלגים אל המשפטים המסיימים ("כל אלה...").
הפיוט מכיל שלל דימויים של יופי והדר
לשם תיאור מראהו המהודר של הכהן הגדול. קשה לעמוד על סדרם של דימויים אלו, שחלקם
מקראיים וחלקם חז"ליים, מעבר לסידורם הטכני לפי סדר האלף-בית. אחדים מן
הדימויים מופיעים במקורם כמציינים דברים של ממש, ואחרים מופיעים כבר במקורותיהם
כדימויים המתייחסים לה' או לבני אדם.
בתנופה גדולה חותם פיוט זה את פיוטי
סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, הנאמרים בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף ביום
זה. המשפט החותם אותו מעביר את המתפלל מהמראות שבהם צפו דורו של הכהן הגדול המשרת
בקודש, אל ההווה, שממנו חסרים כל אלה.
[מקורות:
ויקיפדיה,
אש התורה
אתר ואינט
הזמנה לפיוט]
שיהיה לכולנו צום מועיל וקל ובשורות
טובות
וסליחה מכל מי שפגעתי בו !
זמני כניסת יום כיפור:
ירושלים- 18:01 תל-אביב- 18:16 באר-שבע-
18:18 חיפה- 18:07.
זמני יציאת יום כיפור:
ירושלים- 19:12 תל-אביב- 19:14 באר-שבע-
18:14 חיפה- 18:13.
רבינו תם: 19:51
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה