פרשת דברים
פרשת
דברים היא פרשת השבוע הראשונה בספר דברים. פרקי א-ג.
את פרשת דברים קוראים תמיד בשבת שלפני תשעה באב, ועל שם ההפטרה היא נקראת "שבת חזון". יש קהילות שבהן קוראים את אחד מן הפסוקים בפרשה, הפותח במילה "איכה", במנגינת טעמי המקרא של מגילת איכה.
את פרשת דברים קוראים תמיד בשבת שלפני תשעה באב, ועל שם ההפטרה היא נקראת "שבת חזון". יש קהילות שבהן קוראים את אחד מן הפסוקים בפרשה, הפותח במילה "איכה", במנגינת טעמי המקרא של מגילת איכה.
מה
בפרשה:
בפרשת דברים מתחיל משה רבנו בסדרת הנאומים שנשא לפני מותו. בפרשה הוא סוקר את מינוי נשיאי השבטים והשופטים, מתאר את חטא המרגלים ואת העונש עליו, את יחסי בני ישראל עם אדום, מואב ועמון, את המלחמות עם סיחון ועוג ואת מתן הנחלות בעבר הירדן המזרחי לשבט ראובן, לשבט גד ולחצי שבט המנשה.
בפרשת דברים מתחיל משה רבנו בסדרת הנאומים שנשא לפני מותו. בפרשה הוא סוקר את מינוי נשיאי השבטים והשופטים, מתאר את חטא המרגלים ואת העונש עליו, את יחסי בני ישראל עם אדום, מואב ועמון, את המלחמות עם סיחון ועוג ואת מתן הנחלות בעבר הירדן המזרחי לשבט ראובן, לשבט גד ולחצי שבט המנשה.
שם
הפרשה נלקח מהפסוק הראשון שלה: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל
ישראל...".
ולדבר התורה:
גם
השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה.
השבת שבה קוראים את פרשת דברים היא השבת שלפני תשעה באב, מפטירים בעניין חטאי עם ישראל, בהפטרה השלישית מתלת דפורענותא. האשכנזים והספרדים מפטירים בפרק הראשון של ספר ישעיהו, מפסוק א עד פסוק כז, היא הפטרת "חזון ישעיהו". התימנים, שכבר קראו את ראשית הפרק בשבוע הקודם, קוראים בהמשך אותו פרק, מפסוק כא עד פסוק לא.
השבת שבה קוראים את פרשת דברים היא השבת שלפני תשעה באב, מפטירים בעניין חטאי עם ישראל, בהפטרה השלישית מתלת דפורענותא. האשכנזים והספרדים מפטירים בפרק הראשון של ספר ישעיהו, מפסוק א עד פסוק כז, היא הפטרת "חזון ישעיהו". התימנים, שכבר קראו את ראשית הפרק בשבוע הקודם, קוראים בהמשך אותו פרק, מפסוק כא עד פסוק לא.
הדברים
הבאים הם של דוד נתיב מאתר כיפה.
הפטרת
דברים היא תמיד בשבת שלפני ט' באב, וקוראים בה מפרק א' בספר ישעיהו. פתיחתה במילה
"חזון" אף נתנה לשבת את שמה המיוחד
"שבת חזון".
ההפטרה
היא ההפטרה השלישית והאחרונה מג' דפורענותא, אך גם הראשונה משמונה שבתות רצופות
בהן ההפטרה לקוחה מספר ישעיהו.
פתיחתה
של ההפטרה מובאת מסגרת הזמן והמקום של נבואת ישעיהו בכללותה. ישעיהו פעל ביהודה
וירושלים במהלך עשרות שנים, במהלך מלכותם של: עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו מלכי
יהודה. בתקופה ארוכה זו ידעה ארץ יהודה תהפוכות רבות בכל התחומים.
ימי
עוזיהו הצטיינו בפריחה גדולה, הטומנת זרעי פורענות של שבר מוסרי. ימי אחז היו שבר
רוחני גדול שהביא לשבר בטחוני-מדיני. חזקיהו, שניסה לשקם את השבר, עמד מול המעצמה
האשורית שעלתה בימיו לשיא גדולתה. במסעות כיבוש נרחבים הכריעה גם את מלכות ישראל
השכנה והגלתה אותה. יהודה שרדה את המצור האשורי בדרך פלאית, אך יצאה ממנו בשן
ועין.
נוכח
מורכבות זו פעל ישעיהו, תוך שהוא זוכה ליחס הוגן, בדרך כלל, הן מצד המלכים והן מצד
העם.
בנבואת
ההפטרה, שהושמעה נוכח מציאות מעוותת שהיתה בעם, מזכיר ישעיהו את שחיתות המנהיגים
כגורם מרכזי למציאות הקשה.
ישעיהו
מזכיר בהפטרה פעמיים את סדום כסמל. פעם אחת הוא מכנה את המנהיגות "קציני סדום", כאשר סדום מבטאת את
סמל השחתת המעשים, ופעם שנייה - "כסדום היינו" - כעונש על מעשיה. ללמדך,
שהנביא ראה בסדום סמל כפול: של רשעות קיצונית ושל ענישה חמורה.
למנהיגים
יש תפקיד מרכזי בעיצוב המציאות והאווירה הציבורית. בהתנהגותם הם משדרים נורמות
המעצבות את פני החברה, לטוב ולרע.
"שריך
סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים. יתום - לא ישפוטו, וריב אלמנה
לא יבוא אליהם".
כך
מתאר הנביא הנהגה מתנשאת ומושחתת, המנצלת את עמדות הכח שלה לטובת עצמה, תוך רמיסת
השכבות החלשות. הרמאות מחלחלת מן ההנהגה לשווקים ולבתים, המסחר מתנהל ברמאות.
התיקון
יצלח בהחלפת המנהיגות המושחתת למנהיגות ראוייה: "ואשיבה שופטייך כבראשונה
ויועצייך כבתחילה - אחרי כן יקרא לך עיר הצדק, קריה נאמנה".
קריאתו
של ישעיהו מהדהדת עד היום:
"רחצו!
הזכו! הסירו רוע מעללכם מנגד עיני, חדלו הרע!...דרשו משפט! ...שפטו
יתום!...".
זה
התיקון שיביא מחורבן לבנין.
שנשמע
בשורות טובות ושתהיה לכולנו שבת שלום
זמני
כניסת השבת:
ירושלים-
19:00. תל-אביב- 19:16. באר-שבע- 19:17. חיפה- 19:08
זמני
יציאת השבת:
ירושלים-
20:15. תל-אביב- 20:18. באר-שבע- 20:16. חיפה- 20:18
רבינו
תם- 20:59
קישור לדף פרשת דברים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה