פרשת השבוע - פרשת ואתחנן

במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת ואתחנן

כמה מלים על הפרשה מהויקיפדיה.

פרשת ואתחנן היא פרשת השבוע השניה בספר דברים. פרקים ג-ז.

את פרשת ואתחנן קוראים תמיד בשבת שאחרי תשעה באב, והיא נקראת "שבת נחמו" על שם ההפטרה שלה.

מה בפרשה:
בפרשת ואתחנן מסיים משה את הנאום הראשון שנשא לפני מותו (הנאום ההיסטורי) ופותח בנאום השני (נאום המצוות).
סיום הנאום הראשון:
* האיסור על משה להיכנס לארץ ישראל והעברת ההנהגה ליהושע.
* אזהרה על שמירת המצוות והזכרת מעמד הר סיני.
* משה מזהיר את העם שאם לא ישמרו את המצוות יתחייבו גלות.
* אזכור ראשון של מושג התשובה.
* חתימת הנאום ההיסטורי - הנסים שעשה אלוקים לישראל ומשמעותם הדתית.
בין סיום הנאום הראשון ותחילת הנאום השני מסופר כיצד הבדיל משה שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי.

הנאום השני - נאום המצוות:
* חזרה על עשרת הדברות.
* פרשת שמע ישראל - יסודות האמונה וזכירתם.
* אזהרה על השמדת עבודת האלילים בארץ ישראל.

ולדבר התורה:

גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה.
פרשת ואתחנן תמיד יוצאת אחרי תשעה באב, וההפטרה פותחת סדרה של שבע הפטרות העוסקות בנבואות נחמה ונקראות שבע דנחמתא. הפטרת ואתחנן היא מספר ישעיהו פרק מ'.
כאמור, השבת קרואה על שם הפתיחה של ההפטרה "נחמו נחמו עמי..." שבת "נחמו".

הרעיון הבא הוא מדבריו של דוד נתיב מאתר כיפה.

הפטרת ואתחנן היא תמיד בשבת שלאחר ט' באב וקוראים בה בספר ישעיהו בפרק מ'. פתיחתה במילה "נחמו" אף נתנה לשבת את שמה המיוחד "שבת נחמו".

השבת היא הראשונה ב"שבעה דנחמתא", שבע שבתות רצופות בהן ההפטרות הן פרקי הנחמה בספר ישעיהו.

כיון שאין אמירה מפורשת בפרקים אלה על מועד השמעתם, קשה לדעת בוודאות מתי ובאיזה הקשר הושמעו. הפטרת "נחמו", והפרקים שאחריה (מהם נלקחו ההפטרות הנוספות של "שבעה דנחמתא") מופיעים לאחר הפרקים המתארים את כישלון המצור האשורי על ירושלים בימי חזקיהו.
יתכן שיש בכך רמז על הרקע להשמעתם. מלכות ישראל גלתה, וזו הייתה מכה קשה לעם ישראל. מלכות ישראל השתרעה על שטח שהיה גדול משטחה של מלכות יהודה. גם אוכלוסייתה של מלכות ישראל הייתה גדולה יותר.

חורבן בהיקף כזה לא היה מאז הגיע העם לארץ בימי יהושע. הסיכוי לתיקון השבר היה גדול נוכח מפלת אשור בשערי ירושלים, שנים ספורות לאחר חורבן מלכות ישראל. חז"ל תיארו ימים אלה של חזקיהו מלך יהודה: "בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג...". אלא, שחזקיהו לא השכיל להתרומם נוכח אירועים כבדי משקל אלה. נבואות הנחמה שהושמעו ביהודה וירושלים על ידי ישעיהו על רקע זה, הושמעו קודם כל לשעתן ולמקומם: כדי לעודד את העם ולחזקו כאשר הוא ניצב נוכח אירועים הרי גורל. בדיעבד, כאשר נבואות נחמה אלה לא התקיימו במלוא היקפם, הם הפכו בסיס לתיאור הגאולה השלמה, שאנו מקווים ומאמינים כי ימינו הם ראשית התממשותם.

ההפטרה פותחת בקריאת ה' לנביאיו לנחם את עמו: "נחמו נחמו עמי", "דברו על לב ירושלים" - פייסו אותה ועודדו אותה נוכח חוויית הכמעט חידלון, שירושלים ומלכות יהודה עמדה בה.
לאחר שמלכות ישראל חרבה וגלתה, היה צורך ליצור וודאות בגאולה. לדבר על לב העם ולצקת בו תחושה: יהיה אשר יהיה - עם ישראל לא יעלם והוא יגיע בסופו של דבר לחזון אחרית הימים.

הרעיון המרכזי של ההפטרה הוא: אפסות האדם לעומת נצחיות ה' ודברו. "כל הבשר -  חציר...ודבר אלוקינו יקום לעולם..."

על כן, ניסיונות העמים השונים להעמיד אלטרנטיבה אלילית לאמת האלוקית לא תצלח. האדם ויצירותיו הם בני חלוף. ה', בורא העולם ומנהיגו, הוא שקובע את מהלך ההיסטוריה, לכן קריאתו לנחמת עמו וגאולתו היא אמת מוצקה, שאיש לא יוכל לערער אותה. זו הוודאות בגאולה, העוברת לאורך כל שנות הגלות. היא חוזרת ומהדהדת בכל בתי הכנסת בכל מקום ובכל זמן בשבת שלאחר ט' באב. אמת גדולה זו היא שמפעמת בלבם של ישראל, והיא המשמשת כדלק לגאולת ישראל גם בימים האפלים ביותר.

ניתן להרהר ולחשוב איך התייחסו בתקופות החשכות לדברי ההפטרה, איך הרגישו אנשים שעברו את מסעות הצלב, את השואה האם הם התייחסו אל דברי הנביא כהזויים? איך הם הרגישו באותם ימים כואבים ?

יכול להיות שקריאה מתמדת של ההפרטה לאורך כל השנים - היא בעצם הנדבך הראשון של הגאולה. ובעיני גם מאד יכול שבאמת הדת, הנותנת לאדם איזו אמונה, היא דבר שיכול לעזור כדי לחוש את הגאולה.

שנשמע בשורות טובות ושתהיה לכולנו שבת שלום

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 18:54.  תל-אביב- 19:10.  באר-שבע- 19:11.   חיפה- 19:02

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 20:08.  תל-אביב- 20:11.  באר-שבע- 20:10.  חיפה- 20:11

רבינו תם- 20:52

קישור לדף פרשת ואתחנן