פרשת השבוע - פרשת ראה

במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת ראה

כמה מלים על הפרשה מהויקיפדיה.

פָּרָשַׁת רְאֵה היא פרשת השבוע הרביעית בספר דברים. פרקים י"א- ט"ז. לרוב קוראים את הפרשה לפני ראש חודש אלול.

מה בפרשה:
פרשת ראה עוסקת בפירוט המצוות שיחייבו את עם ישראל אחרי הכניסה לארץ.
אחרי פתיחה קצרה על האפשרות שניתנה לעם ישראל לבחור בין ברכה (קיום המצוות) וקללה (אי קיומן), מתחילה התורה בסקירת המצוות, סקירה שתימשך גם בפרשות הבאות:
*  השמדת העבודה הזרה מארץ ישראל.
*  ריכוז עבודת ה' במקום אחד שייבחר בעתיד, והעלאת הקרבנות והמעשרות לשם.
* היתר אכילת "בשר תאווה" - בשר שנאכל לשם הנאה ולא למטרות דתיות - בכל מקום, ואיסור על אכילת הדם.
* אזהרות מפני נביא שקר, מסית ומדיח; דיני עיר הנידחת.
* פירוט החיות המותרות והאסורות באכילה.
* מצוות מעשר; מצוות שמיטת כספים; דיני עבד עברי.
* שלושת הרגלים ומצוות עלייה לרגל.

ולדבר התורה:

גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה.
ההפטרה של פרשת ראה היא השלישית בסדרת הפטרות שבע דנחמתא. מפטירים בספר ישעיהו, פרקים נ"ד-נ"ה. יש שנים בהם פרשת ראה נקראת בראש חודש אלול היוצא בשבת וביום ראשון ועל כן נהוג לקרוא את הפטרת "השמים כסאי" במקום ההפטרה הרגילה של פרשת ראה. בשנים אלו ישנם הקוראים את ההפטרה של ראה יחד עם הפטרת פרשת כי תצא..

 הרעיון הבא הוא מדבריו של דוד נתיב מאתר כיפה.

הפטרת ראה היא ההפטרה השלישית מ"שבעה דנחמתא", ההפטרה לקוחה מספר ישעיהו בפרקים נ"ד-נ"ה. גם בנבואה זו יש התייחסות לפן נוסף של הנחמה והגאולה.

הקשר בין עם ישראל לאומות העולם תופס מקום מרכזי בתנ"ך ובמציאות. מחד, ספר בראשית פותח ביצירת האנושות, בני האדם הראשון, ולאחר המבול - בני נח.
רק עם הופעתו של אברהם הופכת הברכה שניתנה לאדם ולנח "פרו ורבו ומלאו את הארץ" לברכת "לזרעך אתן את הארץ הזאת". במקום פנייה לכלל האנושות, הנקראת לרומם את הגלובוס כולו, באה פנייה לזרעו של אברהם בהקשר לארץ מסוימת - ארץ ישראל. השינוי בא לאחר כאלפיים שנה של כישלונות חוזרים של האנושות. עם מיוחד בארץ מיוחדת אמור להוליך לתיקון כלל האנושות. אברהם, שהרים דגל זה, הוא "אב המון גויים".

במקביל, הוא מסתייג באופן נחרץ מתרבות אור כשדים ומצרים, מהשכנים הכנעניים ומפלישתים. הוא מעורה ומעורב במתרחש, כורת בריתות ואף לוחם בשעת הצורך. עם זאת מכירים בו האומות הסובבות כ"נשיא אלוקיים אתה בתוכנו".
התנהלותו באה לקרב את האומות, השקועות בתרבות האלילית, לקריאה שהוא נושא בשם ה'. זהו גם היעוד של בניו, עד מימוש חזון אחרית הימים. במאפיין זה, של הקשר עם אומות העולם, עוסקת ההפטרה.

הכמיהה לדבר ה' משולה בדברי הנביא לצימאון. יש צימאון פיזי ויש צימאון רוחני. משקאות היסוד בימי ישעיהו היו מים, יין וחלב. מקורם מגוון: המים, נוזל החיים, מצויים זמינים בטבע. היין הוא תוצר של גידול מן הצומח, המטופח על ידי האדם והמופק על ידו בתהליך מורכב. החלב הוא תוצר מן החי, הנחלב על ידי האדם המטפח את בעלי החיים.

לכל אחד מן המשקאות השפעות שונות על תיפקוד האדם. הם נותנים מענה תזונתי שונה. כולם מרווים ומסלקים צימאון. גם בצימאון רוחני יש סוגים שונים של צרכים, ויש לתת מענה ראוי ותואם. זו חלק מן האומנות הנדרשת מרועה רוחני, שידע לתת את המענה הראוי לצימאון.

במהלך ההסטוריה הוליד הצימאון הרוחני פתרונות שונים. תרבויות ואמונות שונות עלו וירדו. יחד איתם גם העמים, יוצרי תרבויות ואמונות אלה. יש עם אחד ואמונה אחת, המלווים את ההיסטוריה מאז ימי אברהם ועד היום. רבים היו העמים והתרבויות שהכריזו מלחמת השמד על עם אברהם. המאבק היה משולב - פיזי ורוחני.
הנביא מבטיח בשם ה': "כל כלי יוצר עליך - לא יצלח, וכל לשון תקום אתך למשפט - תרשיעי".

מסביר הרמב"ם (באגרת תימן,א) : "הקב"ה מבשר על ידי ישעיהו: שכל מי שינסה לסתור את התורה, לבטל את הדת שלנו בכלי נשק - ישבור הבורא כלי מלחמתו. כמו כן, כל טוען שיתכוון לבטל מה שבידנו...לא יתקיים. שום מאבק - לא מילולי ולא בכלי נשק - לא יצלח.

נתון זה מוביל לסופה של ההפטרה: עם ישראל הוא "עד לאומים", "נגיד ומצווה לאומים". הוא שורד את כל ניסיונות ההשמדה - ומממשיך להוביל, כעד שניצל, את צוו ה' לאומות.

הצימאון לדעת ה', מצד האומות, יוביל אותם לעם ישראל, שירווה את צימאונם: מי במים, מי ביין ומי בחלב.

שנשמע בשורות טובות ושתהיה לכולנו שבת שלום

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 18:40.  תל-אביב- 18:55.  באר-שבע- 18:57.   חיפה- 18:47

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 19:52.  תל-אביב- 19:55.  באר-שבע- 19:54.  חיפה- 19:55

רבינו תם- 20:35

קישור לדף פרשת ראה