במסגרת
הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.
פרשת וזאת הברכה
כמה
מלים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת
וזאת הברכה היא פרשת השבוע האחת-עשרה והאחרונה בספר דברים והאחרונה בתורה כולה.
היא מתחילה בפרק ל"ג פסוק א ומסתיימת בסוף הספר, פרק ל"ד פסוק יב.
בניגוד
לכל שאר פרשות השבוע, שקוראים אותן בשבתות, את פרשת וזאת הברכה קוראים בחג שמחת
תורה, שנקבע לציון סיום מחזור קריאת התורה על פי מנהג הקריאה הבבלי, בו מסיימים את
התורה כולה בכל שנה. העולה האחרון לקריאת הפרשה נקרא "חתן תורה", ומיד
אחריו קוראים לעולה נוסף, המתחיל לקרוא את פרשת בראשית, והוא נקרא "חתן
בראשית".
נושאי הפרשה:
עיקר פרשה
'וזאת הברכה' מתאר את הברכות שברך משה רבנו את שבטי ישראל לפני מותו.
לאחר מבוא כללי מברך משה את השבטים לפי הסדר הבא: ראובן, יהודה, לוי, בנימין, יוסף
(עם התייחסות ספציפית למנשה ואפרים), זבולון, יששכר, גד, דן, נפתלי, אשר ולאחר מכן
סיכום כללי. הברכות לשבט לוי ולשבט יוסף ארוכות יותר מברכות שאר השבטים, לעומת זאת
שבט שמעון כלל אינו זוכה לברכה. רוב הברכות עוסקות בתיאור אופי השבט או אופי נחלתו.
לאחר
סקירת הברכות מתואר כיצד עלה משה להר נבו, צפה על כל ארץ ישראל, מת ונקבר. בני
ישראל מתאבלים על משה ומקבלים עליהם את הנהגת יהושע בן נון. התורה מסתיימת בתיאור
גדולתו של משה וייחודו משאר הנביאים.
ולדבר התורה
דבר
תורה של הרב שרגא סימונס (מאתר אש התורה)
הפסוק
האחרון בתורה מתייחס "לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל
ישראל" (דברים ל"ד, י"ב).
מה
היה "המורא הגדול" שעשה משה? רש"י אומר שהוא שבר את לוחות הברית
הראשונים, כאשר ראה את עגל הזהב. זה היה המעשה הנכון בזמן הנכון.
דבר
מעניין שמשה רבנו (בהיותו בוגר) מוזכר לראשונה בתיאור הריגת מפקח-עבודה מצרי שהכה
יהודי.
גם
הדבר הראשון שהתורה מספרת לנו על משה, וגם הדבר האחרון שהיא מספרת עליו - הם מקרים
שבהם הוא ביטא כעס.
האם
משה נטה באמת לכעסנות? הרי אנחנו יודעים שמשה היה עניו וצדיק במיוחד. בנוסף, ה'
הסכים עם שני המעשים האלה. אז מה ההסבר?
התשובה
היא שמשה שלט במידת הכעס, אז כאשר הוא ביטא משהו שנראה כמו כעס, התנהגותו הייתה
למעשה שקולה ומדודה היטב.
הכל
עניין של שליטה. אם הילד שלכם מרגיז אותנו ואנחנו מתחילים לצעוק, זה "כעס
בלתי נשלט" אופייני. אבל אם הילד יעמוד לתקוע מזלג לשקע החשמל, לפעמים נחליט לצעוק
- גם אחרי שהרחקנו אותו מהסכנה - כדי ליצור אצלו רושם רגשי ברור על מידת הסכנה.
במלים
אחרות, האדם יכול לבטא כעס, בלי "לכעוס" באמת.
זה
מה שעשה משה. ההתנהגות הזאת אפילו מדהימה עוד יותר בהתייחס למדרש (שמובא על ידי
המפרש בעל ה"תפארת ישראל") שאומר שמשה נולד עם נטייה לכעס, אבל דרך
עבודה עצמית הוא הצליח להשיג עליה שליטה. וכך, אפילו התורה מעידה שמעשי
ה"כעס" של משה היו דבר "גדול" – מעשים של גדלות רוח.
שיהיה לכולם חג שמח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה