כמה
דברים על חג סוכות
סוכות
הוא אחד משלושת הרגלים. (הפירוש של רגל הוא מועד, כלומר חג. ואלו שלושה חגים בהם
התורה ציוותה לעלות בהם לירושלים. החגים הם פסח, שבועות וסוכות.)
החג
נחוג במשך שבעה ימים. בין ט"ו לכ"א בתשרי.
היום
הראשון של סוכות הוא יום טוב, ואחריו שישה ימי חול המועד.
בכ"ב
בתשרי, מיד בסיום חג הסוכות, נחוג חג שמיני עצרת שהוא חג בפני עצמו והמצוות
המיוחדות של חג הסוכות (הסוכה, נטילת לולב וכו') אינן חלות בו.
חג
הסוכות נקרא גם חג האסיף וכן כשמוזכרת בתורה, בספרי הנביאים והכתובים וכן בלשון
חז"ל המילה חג, מקישים שהכוונה לחג הסוכות. (וכן לסוכות נאמר "ושמחת
בחגך").
מצוות החג:
♥ ישיבה
בסוכה-
בחג
הסוכות, מצווה לשבת בסוכה, ולהשתמש בה בכל השימושים הרגילים של בית.
המצווה
היא לגור בסוכה ממש: לאכול, לשתות ואף לישון. (אם כי אדם שהדבר גורם לו צער פטור
משינה בסוכה.)
הסיבה
בגללה מצווה להקים סוכה ולשבת בה היא זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר לאחר
יציאתם ממצרים, או זכר לענני הכבוד, שלפי המסורת סוככו על בני ישראל לאחר יציאתם
ממצרים.
חג
הסוכות, בנוסף להיותו חג הקשור לטבע ("חג האסיף") נועד אף נועד לאזכר
אירוע היסטורי רב-חשיבות: הנדידה של בני-ישראל במדבר במשך ארבעים שנה.
סוכה
היא דירת ארעי, כלומר מקום מגורים לא קבוע. גודל הסוכה המינימלי הוא 7 על 7 טפחים,
וגובהה המינימלי הוא עשרה טפחים.
הסוכה
חייבת להיות בעלת שלוש דפנות/צדדים.
כל
הדברים כשרים לדפנות הסוכה ובלבד שיוכלו לעמוד בפני רוח מצויה. כך, שמי שעושה את
הסוכה מיריעות בד חייב לקשור אותם טוב מכל הצדדים וכן באמצע שהרוח לא תזיז אותם.
על
הדפנות להיות מוכנות לפני ששמים את הסכך.
♥ סכך-
לא כל הדברים כשרים לסכך. מותר לסכך בדברים שהם גידולי קרקע, ונעקרו מן הקרקע ולא
נעשה בהם כל שימוש. לרוב משתמשים בסכך מענפים של עצי דקל. כיום יש שמשתמשים בסכך
לנצח (למרות שהתברר שחלק מסככי הנצח שמכירו השנה היו מענפי עצים שלא ראויים לסכך.
צריך כנראה גם בדבר הזה להזהר.)
סוכה
שנמצאת תחת עץ והענפים מכסים אות - הסוכה פסולה, אפילו אם יש עליה סכך כשר. כי לא מסככים בדבר המחובר אל הקרקע - אלא בתלוש
מן הקרקע.
צריך
לשכם סכך במידה שהצל בסוכה יהיה מרובה מאור השמש. ולא ירבה בסכך יותר מדי אלא כדי
שייראו בלילה הכוכבים הגדולים דרך הסכך.
בסוכה
צריך לשבת תחת הסכך ממש, ועל הסכך להיות תחת כיפת השמים, לכן סדין מתחת לסכך או
תקרה מעליו חוצצים ופוסלים את הסוכה.
את
הסוכה נוהגים לקשט בכל מיני קישוטים, תמונות.
נוהגים
להזמין לסוכה את שבעת האושפיזין (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד) כל אחד
מהם ביום אחר מימי החג לפי הסדר.
נהוג
להתחיל את בניית הסוכה כבר במוצאי יום כיפור, ובכך להתחיל במצווה ראשונה מיד
("הולכים מחיל לחיל.)
הצד
החקלאי של חג הסוכות
ציינתי
למעלה שלחג הסוכות היו אלמנטים של חג חקלאי, חג האסיף. כיום הזכר היחיד להקשר
החקלאי של החג הוא התפילה לגשם והאלמנטים השונים של המים שנקשרים בו. בתקופת בית
המקדש היה נערך במהלך חול המועד טקס מיוחד של ניסוך המים. טקס שכונה "שמחת
בית השואבה."
הטקס
היה הודאה ובקשה על ירידת הגשמים. הוא היה מלווה בחגיגה גדולה שבה היו רוקדים
ומנגנים בכל מיני כלים מוזיקליים. בתלמוד מסופר ששמחת בית השואבה הייתה גדולה
מאוד, עד כדי כך שנאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה
מימיו." כיום נוהגים לקיים ערבי ניגון וריקוד בלילות של חג הסוכות, כזכר
לשמחת בית השואבה המקורית.
מצוות
ניסוך המים אינה מפורשת בתורה, והדעה המקובלת היא שמקורה
בהלכה למשה מסיני.
מצווה
זו הייתה מקור מחלוקת נרחב בין הפרושים לצדוקים (הצדוקים הלכו רק לפי התורה שבכתב
ולא היו מוכנים לקבל מסורות שעברו בע"פ.) לכן היא קיבלה פומביות וטקסיות רבה.
בבית
המקדש היה נהוג בחג הסוכות להקריב בכל יום קרבן מוסף שונה במקצת, כמו
שמפורט בספר במדבר (כ"ט י"ב-ל"ד).
קורבן
המוסף היה מורכב ממספר הולך ופוחת של פרים, שני אילים (כבשים זכרים) וארבעה עשר
כבשים. בכל יום מספר הפרים פחת באחד- ביום הראשון הקריבו שלושה עשר פרים, ביום
השני שנים עשר וכן הלאה.
בסך
הכול בכל ימי הסוכות הוקרבו 70 פרים. חז"ל דרשו שאותם 70 פרים הוקרבו כנגד 70
אומות העולם.
♥ אושפזין
עוד
דבר חשוב הקשור לחג הסוכות הוא הכנסת האורחים.
הסוכה
נמצאת בחוץ, והיא נועדה גם להסב את תשומת ליבנו לאלו שאין להם אשר מוזמנים להצטרף
אלינו. על-פי המסורת בנוסף לאורחים הממשיים פוקדים את הסוכה גם אורחים רוחניים
יותר המכונים "אושפיזין" ואלו הם שבעת אבות האומה- אברהם, יצחק, יעקב,
משה, אהרון, יוסף ודוד.
♥ הושענות
בכל
יום מימי סוכות, בעת התפילה ובליווי ארבעת המינים, מקיף הציבור את הבימה ואומר את
פיוטי ה"הושענות" מילה שמגיעה מן הקריאה "הושע נא". הבקשות
עוסקות בישועה בכלל, ובפרט בירידת הגשמים ובהצלחת התבואה בשנה הקרובה, בהתאם למאמר
חז"ל - "בחג (כפי שאמרתי חג=סוכות) נידונים על המים".
ביום
האחרון של סוכות (ערב שמחת תורה) מקיפים את הבמה שבע פעמים ועל כן מכונה יום זה
"הושענא רבה". ביום זה המכונה "הושענא רבה" נוהגים להרבות
בבקשות ה"הושענות". בנוסף מקיימים בו מנהג נוסף, והוא "חיבוט
ערבה" - אוגדים יחד חמישה ענפי ערבה, וחובטים אותם על הקרקע. מקורו של המנהג
בבית המקדש, שם היו זוקפים ענפים ארוכים של ערבות על המזבח.
הושענא
רבה הוא היום האחרון שבו נחתם הדין אשר נגזר ביום הכיפורים ונהוג על כן גם להרבות
בו בלימוד תורה.
♥ ארבעת
המינים
בחג
הסוכות, מצווה ליטול את ארבעת המינים. בלשון חז"ל המצווה מכונה "נטילת
לולב". לוקחים ארבעה מיני צמחים: לולב (השדרה המרכזית של הדקל), אתרוג
(ממשפחת פירות ההדר), שלושה הדסים ושתי ערבות (ערבי נחל). את ארבעת המינים נוטלים
בבוקר יחדיו עם ברכה מיוחדת כאשר אחרי הברכה מנענעים את הלולב לכל הפינות ולמעלה ולמטה.
לפי
המדרש נבחרו ארבעה מינים אלו כי הם מסמלים אנשים שונים בעם ישראל. כך שהאתרוג בעל
הטעם והריח- מסמל אדם שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים.
הערבה,
חסרת הטעם וחסרת הריח- מסמלת אדם שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים. ההדס בעל הריח
וחסר הטעם- מסמל את אלו שיש בהם מעשים טובים אך אין בהם תורה. הלולב שתמריו הם
בעלי טעם- מסמל את אלו עם תורה, אך ללא מעשים טובים.
נטילת
ארבעת המינים ביום הראשון של החג מצוותה מן התורה, ובשאר הימים מצוותה מדברי
סופרים בלבד.
♥ מצוות
הקהל
לאחר
שכתב משה את ספר התורה ונתנו למנהיגי העם, הוא ציווה לקרוא בו בכל חג סוכות
שבמוצאי שנה שביעית באוזני כל העם, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו. חכמים קבעו את
זמן הקריאה ליומו השני של החג במוצאי שנת השמיטה.
כיום,
בית המקדש לא קיים ולכן נהוג לערוך מעמד לזכר הקהל. מאז שנת ה'תש"ו (1945)
מתקיים המעמד בישראל, ברציפות מדי שבע שנים בחול המועד סוכות של מוצאי השמיטה
(למעט פעם אחת, בחול המועד סוכות ה'תשל"ד - 1973, בשל מלחמת יום הכיפורים).
המעמד
הגדול ביותר התקיים בחול המועד סוכות ה'תשמ"ח (1987). המעמד מתקיים ברחבת הכותל,
ונשיא המדינה קורא מתוך ספר תורה.
[מקורות:
ויקיפדיה,
אתר
כיפה
אתר
דעת - ספר התודעה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה