יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

פרשת השבוע





על מדור פרשת השבוע



חומש בראשית



חומש שמות



חומש ויקרא



חומש במדבר




חומש דברים




שבתות מיוחדות



יום שישי, 2 בדצמבר 2011

פרשת השבוע - פרשת ויצא

במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת ויצא
כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה.

פרשת ויצא היא הפרשה השביעית בספר בראשית. מתחילה בפרק כ"ח פסוק י ומסתיימת בפרק ל"ב פסוק ג'.
נושאי הפרשה:
פרשתנו מתארת את קורות יעקב בחרן, מיום שיצא מארץ ישראל ועד שובו אליה.
הפרשה כתובה ברצף אחד מראשיתה ועד סופה, ללא חלוקה לפרשיות.
* סולם יעקב - יעקב יוצא מבאר שבע ועוצר ללינת לילה בבית אל. שם הוא נרדם ורואה בחלום סולם העולה מן הארץ עד השמים ומלאכים עולים ויורדים בו. אלוקים מתגלה ליעקב ומבטיח לו שמירה בכל קורותיו וריבוי בנים.
* פגישת יעקב ורחל - יעקב מגיע לבאר שליד חרן, ולאחר דו-שיח קצר עם הרועים הוא פוגש את רחל, נושק לה ובוכה. הוא בא לבית רחל ופוגש שם את אביה, לבן הארמי.
* נישואי יעקב - יעקב מציע לעבוד בשביל לבן שבע שנים בתמורה לכך שיישא את רחל לאישה. בתום שבע השנים נערך טקס חתונה, אולם לבן מרמה את יעקב ומשיא לו את לאה במקום את רחל. לאחר שבוע, יעקב נושא גם את רחל ומתחייב לעבוד שבע שנים נוספות.
* הולדת בני יעקב - בעוד רחל נשארת עקרה, לאה יולדת ארבעה בנים בזה אחר זה: ראובן, שמעון, לוי ויהודה. היא קוראת להם בשמות המשקפים את צערה מכך שיעקב אוהב את רחל ולא אותה. רחל, מקנאת באחותה ומחליטה לתת את בלהה שפחתה ליעקב. בלהה אכן יולדת שני בנים, דן ונפתלי. אחר כך נותנת גם לאה את שפחתה זלפה ליעקב ואף היא יולדת שני בנים, גד ואשר. לאחר סכסוך נוסף בין רחל ללאה בעניין פרשת הדודאים יולדת לאה עוד שני בנים ובת, יששכר, זבולון ודינה. בסופו של דבר יולדת גם רחל בן, הוא יוסף.
* פרשת צאן יעקב - יעקב פונה ללבן ומבקש לקבל שכר על עבודתו. לבן מסכים להעניק ליעקב חלק מצאנו לפי מאפיינים שהוסכמו ביניהם, אך מסלק בלי ידיעת יעקב את הכבשים המדוברות מעדריו ומרחיק אותן למקום אחר. יעקב מצדו משתמש בשיטות רבייה מיוחדות ומצליח לצאת ברכוש גדול.
* עזיבת יעקב - יעקב חש בהידרדרות היחסים בינו לבין אנשי בית לבן. כמו כן מתגלה אליו מלאך בחלום ומורה לו לשוב ארצה. יעקב מתייעץ עם רחל ולאה ומחליט לעזוב את בית לבן. הוא עוזב בלי להודיע ללבן ובמקביל גונבת רחל את התרפים של אביה ששימשו אותו לעבודת אלילים.
לבן רודף אחרי יעקב ומשיג אותו בהר הגלעד, אולם מקבל אזהרה מפורשת מאלוקים שלא לפגוע ביעקב. הוא נוזף ביעקב על שעזב בלי להודיע ועל גניבת התרפים. יעקב מציע לו לחפש את התרפים ואף קובע כי מי שהתרפים ברשותו "לא יחיה". לבן מחפש, אולם רחל מצליחה להסתיר את התרפים והחיפוש מסתיים בלא תוצאות. בעקבות כך מתקומם יעקב ומטיח בלבן את עלבונו על היחס שזכה לו ועל שקריו של לבן. בסופו של דבר שניהם כורתים ברית שלא לפגוע אחד בשני.
לבן עוזב, ויעקב מתכונן להיכנס לארץ ישראל. יעקב רואה מלאכים המלווים אותו, וקורא את שם המקום "מחנים".


ולדבר התורה:
* "ויפגע במקום" (בראשית, כ"ח; יא`)
רש"י מפרש- ללמדך שקפצה לו הארץ (רש"י).
יעקב אבינו זכה לקפיצת הדרך בלכתו לישא אשה, ואף אליעזר זכה בקפיצת הדרך בלכתו לקחת אשה ליצחק.
דבר זה יש בו רמז לדורות, כי יהודים בגלות, אף אם לא תהא מזומנת להם בדרך הטבע נדוניה וגם פרנסה לאחר החתונה, אל יעכבו חלילה את נישואי בניהם ובנותיהם. כי אם יעשו מעשה ויבטחו בה` יתברך, ואפילו בדרך נס, תקפוץ להם הארץ. (בכורי אביב)



* "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" (שם)
התחילו מרביות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקב"ה אבן אחת (רש"י)
וכי מה היתרון באיחוד כולם לאבן אחת? הרי ראשו של יעקב מונח רק על קצתה של האבן, ושוב יש מקום לריב ? אלא ללמדנו כשיש אחדות, אין קנאה ואין קטטה.
(אדמו"ר ר` אברהם מרדכי אלטר מגור)



*  "והשיבותיך אל האדמה הזאת" (בראשית, כ"ח; טו`)
יעקב אבינו תיכף בלילה הראשון לעזבו את ארץ ישראל כבר הוא רואה בחלומו כי ה` ניצב עליו ומבטיח לו "והשיבותיך אל האדמה הזאת" אי אפשר לו לאף רגע לחדול מלהתגעגע לא"י.



* "וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו" (בראשית, ל"ב; א`)
למרות שראה לבן את מעשי יעקב עדיין לא הושפע ממנו להיטיב מעשיו, אלא "וישב לבן למקומו" נשאר "לשבת" במקומו, במדרגתו הראשונה בדעות ובמדות, ולעומת זאת יעקב החזיק מעמד ולא הושפע מלבן לרעה אלא "ויעקב הלך לדרכו" התקדם והלך בדרכו- דרך ה`. (מבוסס על ר` מאיר שמחה מדווינסק)



שתהיה לכולם שבת שלום.



זמני כניסת השבת:

ירושלים- 16:00.  תל-אביב- 16:14.  באר-שבע- 16:18.   חיפה- 16:03.

 זמני יציאת השבת:


ירושלים- 17:15. תל-אביב- 17:16.  באר-שבע- 17:18.  חיפה- 17:14.

יום שישי, 25 בנובמבר 2011

פרשת השבוע - פרשת תולדות


השבת היא שבת ארגון של תנועת בני עקיבא. זכרתי תמיד שזה בערך בסוף חשוון/תחילת כסלו (שזה בערך התקופה...) אך לא זכרתי שמדובר בפרשת `תולדות`.
אז עכשיו אני בטח אזכור זאת  :-) אז שתהיה שבת כיפית לכל חניכי בני עקיבא. ומעניין מה שם השבט החדש.

במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת תולדות
כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת תולדות היא הפרשה השישית בספר בראשית. הפרשה מתחילה בפרק כ"ה פסוק יט, ומסתיימת בפרק כ"ח פסוק ט. עיקר הפרשה מוקדשת לסיפורו של יצחק אבינו.

נושאי הפרשה:
* לידת יעקב ועשו: לאחר עשרים שנות עקרות נכנסת רבקה להריון. הבנים מתרוצצים בקרבה והיא הולכת לדרוש את ה`. כלומר לברר למה זה כך - התשובה שהיא מקבלת היא "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעייך יפרדו". ואכן, נולדים לה שני בנים, עשו ויעקב. עשו הופך להיות צייד ויעקב יושב אוהלים.

* מכירת הבכורה: באחד הימים עשו חזר מהשדה ומצא שיעקב מכין נזיד עדשים. הוא מבקש מיעקב לאכול מן הנזיד, ויעקב מבקש שימכור לו בתמורה את הבכורה. עשו מסכים, תוך שהוא מזלזל במופגן בבכורה, והמכירה מתבצעת.

* יצחק בגרר: בארץ ישראל יש רעב, ויצחק רוצה לרדת למצרים. ה` מורה ליצחק להישאר בארץ ישראל, ומבטיח לו כי בזכות אברהם יזכה זרעו לגור בארץ. יצחק עובר לגור בגרר. רבקה נלקחת ממנו לבית אבימלך, לאחר שיצחק טען שהיא א‏חותו. אולם אבימלך, שרואה את יצחק מצחק את רבקה, מבין שהיא אשתו, מחזיר אותה אל יצחק ונוזף בו.

* פרשת הבארות: יצחק מגיע לרווחה כלכלית גדולה ומגורש מגרר. הוא חופר בארות והפלשתים נכנסים במריבה איתו על הבעלות עליהן. לאחר שעבדי יצחק חפרו כבר את הבאר השלישית, רחובות, הפלשתים הניחו להם. בסופו של דבר יצחק ואבימלך כרתו ביניהם ברית.

* גניבת הברכות: יצחק מבקש לברך את בנו החביב עליו - עשו - לפני מותו. רבקה שומעת את הדברים ומורה ליעקב לבוא אל יצחק, להציגּ‏ את עצמו כאילו הוא עשו ולקבל את הברכה. יעקב עושה כדבריה ומקבל את ברכתו של יצחק, אף על פי שהוא תמה כיצד "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו". כשעשו מגלה שיעקב קיבל את ברכתו הוא מתכנן להרוג את יעקב אחרי מות אביהם. רבקה שומעת את הדברים ושולחת, בהסכמת יצחק, את יעקב לבית לבן אחיה בחרן, מתוך מטרה שיקח לו לאשה את אחת מבנותיו.


ולדבר התורה:
"ויעקב איש תם ישב אהלים"  (בראשית כה`, כז`)
ביעקב אבינו היו, בוודאי, מעלות טובות רבות. מכולן, בחרה התורה, לציין בפנינו דווקא את מידת התום, היושר. מכאן למד השל"ה הקדוש, שאין לך מידה חשובה יותר ממידת התום. וגם היפוכו נכון. כמה צריך האדם להתרחק מדרך הרמאות והשקר.

"ויאהב יצחק את עשו...ורבקה אהבת את יעקב"(בראשית כה`, כח`)
יש אהבה התלויה בדבר, ויש אהבה שאינה תלויה בדבר. הראשונה- עשויה להתבטל ברגע שהסתיים אותו מניע שגרם לאותה "אהבה", כביכול. לעומתה, אהבה שאינה תלויה בדבר, היא אהבה אמיתית העומדת לעד. בפסוק שלנו, שני סוגי האהבה. מציין השל"ה הקדוש, שאהבתו של יצחק את עשו, הייתה תלויה בדבר, באותו "ציד בפיו", אהבה שחולפת ועוברת מן העולם ברגע שנעלמת הסיבה לה, ולכן התורה כתבה אותה בלשון עבר "ויאהב יצחק את עשו". לעומתה, עומדת לה לעד האהבה האמיתית, שאינה תלויה בדבר, שאהבה רבקה את יעקב, ולכן היא כתובה בלשון הווה- תמיד. "ורבקה אוהבת את יעקב".


"גשה-נא ואמושך בני"(בראשית כז`, כא`)
חמישה חושים העניק הקב"ה לאדם: חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הריח, חוש הטעם וחוש המישוש. כל פעם שנפגע אחד החושים, מתחדדים יתר חושים שבו, ומחפים על הליקוי שבחוש שנפגע. אומר רבי יהונתן אייבשיץ מפראג: על יצחק אבינו מעיד הכתוב: ותכהין עיניו מראות". באותו רגע הגביר יצחק את פעילות ארבעת החושים האחרים שלו. בתחילה את חוש המישוש, ככתוב: "גשה נא, ואמושך, בני". אחר-כך הפעיל את חוש השמיעה, ככתוב:"הקול קול יעקב", אח"כ חוש הטעם "הגישה לי ואכלה" ואחרון רתם גם את חוש הריח: "וירח את ריח בנו".
המגיד מדובנא, באחת מדרשותיו לפרשת "תולדות" אמר על "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו", כי רבים בתוכנו מקפידים מאוד בכל הקשור ל"קול": מתפללים שלוש תפילות ביום, קובעים עתים לתורה, לא מדברים רכילות, וכדומה. אך משמגיעים ל"ידיים", למתן צדקה ולעשיית חסד, מתברר לפתע, ש"הידיים ידי עשו". והמסקנה ברורה...

ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו"(בראשית כח`, א`)
לפני שהציג יצחק ליעקב בנו את דרישתו "לא תקח אשה מבנות כנען", "הכשיר" יצחק את הקרקע ללב בנו ע"י שפנה אליו תחילה במלים חמות והעניק לו ברכת אב. רק אז, משנוצר הקשר החם המיוחד שבין אב לבנו, השמיע יצחק באוזני יעקב את הציווי שלא לקחת אשה מבנות כנען. ולומד מכך ה"חפץ חיים", שזו הדרך הראויה לאב לפנות אל בנו. אם רצונו להשפיע על בנו שיילך בדרך הישר, עליו לנהוג כלפיו בדרכי נועם.


שתהיה לכולם שבת שלום.

זמני כניסת השבת:
ירושלים- 16:01.  תל-אביב- 16:15.  באר-שבע- 16:19.   חיפה- 16:04.
 זמני יציאת השבת:
ירושלים- 17:15. תל-אביב- 17:16.  באר-שבע- 17:18.  חיפה- 17:14.




יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

איך להרוויח כסף בחסות משרד ממשלתי...


הנה שיטה להרוויח הרבה כסף ואפילו בחסות משרד ממשלתי...

להלן השלבים:

* הייה מורה מוצלח למקצוע קשה מאד. (כמו למשל יואל איפרגן, מורה מקרית מלאכי אשר הצליח להעביר את תלמידיו בבגרות במתמטיקה...)


* יידע זאת את כל העולם (טוב...באמת לא כל מורה מוצלח אוהב להיות מאד מפורסם... אז כנראה שכמו בטלוויזיה רק אלו שאוהבים פרסום ומצלמות הם השורדים ;-))

 * לאור כל הנ"ל הצע תוכנית לקידום לימודי המתמטיקה במשרד החינוך וכמובן בקש שישלמו לך על הפרוייקט עלות ממוצעת של 4 מיליון ₪ לשנה (הנתונים הם ממוצע של תקציבי תוכנית תה"ל של יואל איפרגן...)

* במסגרת התוכנית הזאת, המתוקצבת בסכום עתק כזכור, דאג שהמורים המלמדים יתוגמלו בצורה יפה (כ-160 ש"ח לשעה) אשר ילמדו בקבוצות קטנות בלבד. (וואלה המציאו פה את אמריקה... הרי ברור שמורה שמקבל סכום יפה לשעת לימוד ומלמד בקבוצה קטנה מאד יצליח להביא את תלמידיו לבגרות...גם בלי שום פרוייקט או שם מיוחד – לא??)

(אם זה לא היה דבר אמיתי הייתי בטוחה שזאת סאטירה חברתית במיטבה....)
כתבה על הפרוייקט והתקציבים בידיעות ובמעריב


אז מה יש כאן בעצם ?
בעיני יש כאן כאמור ניסיון לעשות קופה על חשבון המערכת מבלי להתאמץ בכלל... הרי הגיוני שעם תקצוב כזה, אשר מאפשר ליואל לשלם למוריו סכומים גבוהים ולדאוג שהלימודים יהיו במסגרת קבוצות קטנות, יכולים התלמידים להגיע להישגים נהדרים. (חשוב לציין שהתקציבים הם לתוכנית פיילוט שעדיין לא הראתה תוצאות !)
אז למה לשלם ליואל ולחברה שלו ולא פשוט לשלם למורים עצמם ?

הרי משרד החינוך יכול היה, בתקציבים פחותים ממה שמשולם בפועל לחברה של יואל איפרגן, להקצות קבוצות למידה קטנות וכן לדאוג לתגמול מורים המצליחים להביא תלמידים לבגרות יפה.

אפילו ועדת החינוך של הכנסת (פרוטוקול מס' 142 מתאריך ד' בטבת התש"ע - 19 בינואר 2010) הגיעה בעצם לאותה מסקנה.

וכאמור כמו שציינתי קודם, וזה בעיני באמת אבסורד עצום, הפרויקט של איפרגן עדיין לא הוכח - אך התקציב הענק כבר הועבר אליו... האם לא אמורה להיות קודם חובת ההוכחה על איפרגן עצמו ??

בעיני הוא פשוט מצא פה תרנגולת מטילה ביצי זהב...

והנה מה שחושבת שושי פולטין על הנושא.

יום שישי, 11 בנובמבר 2011

פרשת השבוע - פרשת וירא


במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת וירא
כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת וירא היא פרשת השבוע הרביעית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק י"ח פסוק א ומסתיימת בפרק כ"ב פסוק כד.
נושאי הפרשה:
הפרשה נפתחת בסיפור ביקור שלושת המלאכים בבית אברהם. שלושה מלאכים באים אל אברהם ומבשרים לו כי עתיד להיוולד לו בקרוב בן. שרה, ששומעת את הדברים, צוחקת, וה' גוער בה: "למה זה צחקה שרה... הייפלא מה' דבר?!".
המלאכים עוזבים את אברהם והולכים לסדום, כדי להחריב אותה וכדי להציל את לוט ומשפחתו. ה' מספר לאברהם על כוונתו להפוך את הערים, ואברהם מנהל דו-שיח ארוך עם ה' במטרה להציל את הערים, אך לשווא. המלאכים באים לסדום ומתארחים בביתו של לוט. באמצע הלילה דורשים אנשי העיר מלוט שיוציא אליהם את האורחים "ונדעה אותם". לוט מסרב והמלאכים לוקחים אותו ואת משפחתו ועוזבים את העיר.
ה' הופך את סדום והערים שלידה וממטיר עליהן גופרית ואש מהשמים. לוט נמלט אל העיר צוער, אולם אשתו שהביטה אחורה הופכת לנציב מלח.
לוט עוזב את צוער ושוהה במערה עם שתי בנותיו. הן מצדן בטוחות שלא נשאר איש בעולם שיוכלו להוליד ממנו ילד, ולכן הן משכרות את אביהן ומולידות ממנו ילדים, שמהם יצאו העמים עמון ומואב.
אברהם עובר לגור בעיר גרר, שם נלקחת שרה לבית המלך אבימלך. ה' בא לאבימלך בחלום ומצווה עליו להחזיר את שרה לאברהם. אבימלך נוזף באברהם על שטען ששרה היא אחותו.
שרה מולידה בן, ואברהם מל אותו וקורא לו יצחק. לפי דרישתה של שרה ובהסכמת ה', מגרש אברהם את הגר וישמעאל למדבר. הגר תועה במדבר וישמעאל קרוב למות, ואז נגלה אליה מלאך ה', מראה לה באר מים ומבטיח לה כי ישמעאל יהיה לגוי גדול.
אברהם ואבימלך כורתים ברית, ואברהם משתקע בבאר שבע. בסוף הפרשה מסופר על עקדת יצחק: ה' מצווה את אברהם להעלות את בנו לעולה. אברהם לוקח את יצחק והולך לארץ המוריה, שם מראה לו ה' את המקום שבו יבנה את המזבח. אברהם עוקד את יצחק ומניף את המאכלת על בנו, ואז עוצר בעדו מלאך ה' ומורה לו "אל תשלח ידך אל הנער... עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה". אברהם מבחין באיל הנאחז בסבך ומעלה אותו לעולה במקום יצחק, וה' מבטיח לו שוב ריבוי זרע ואת ירושת ארץ ישראל. אברהם ויצחק חוזרים לבאר שבע, ושם מתבשר אברהם על הילדים שנולדו לנחור אחיו, בהם בתואל אבי רבקה.

ולדבר התורה:
הפעם אני מביאה מאמר שמצאתי ברשת על עניין העקידה.


ניסיון העקידה מול התרבות האלילות / הרב יורם אליהו
.מתוך עלון באהבה ובאמונה, מכון מאיר

אברהם אבינו ניצב מול ניסיון מאד גדול וקשה.
הוא, שנלחם שנים רבות באלילות, בעבודה זרה, והלך וקרא בשם ה', מקבל פקודה שכל כך נוגדת את כל מה שלימד וחינך - להקריב את בנו יחידו לאל עולם .
כולם מנסים להבין מדוע ציווה ה' את אברהם בדבר כל כך קשה. מה הייתה המטרה בניסיון הזה?
מרן הרב קוק זצ"ל מלמד שציווי זה וניסיון זה, לאחר שאברהם עמד בו, בא לקרוא תגר נגד התפיסה האלילית, "נגד אותה ההתמסרות העמוקה של עבודה זרה, שרואה בה האדם הפרא את חזות הכל, עד שניצחה גם רחמי הורים. ותשים את האכזריות על בנים ובנות למידה קבועה בעבודת המולך" (אגרות הראיה ח"ב עמ' מג).
הרב עוזי קלכהיים מסביר את הדברים בספרו אדרת אמונה: "מה שלימדה העקידה שאין צורך להכחיד רגש טבעי של אב, למען אהבת האלוקים (למרות שהוא, ה', גדול מהאדם). יש רק לשמור על יחס נכון ביניהם.
לעומת זאת, האליליות הגיעה לביטוי קיצוני בהבלטת אהבת אלוקים ע"י התאכזרות לבנים במסירתם למולך, בביטול כל רגש טבעי אליהם לשם עבודת האל.
ניסיון העקדה העמיד את אהבת הבן - כסניף מאהבת אלוקים. אין סתירה לכוחות המוסריים והטבעיים שבנפש האדם בהיותם אגודים בשורשם לאהבת אלוקים. ויש מקום בלב גם לאהבת הבורא וגם לאהבת הבנים" (עמ' 85).

דבר נוסף שנתברר בניסיון העקידה הוא דבר ה' "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה" - ומה נתחדש, האם זה לא היה ידוע עד עכשיו?
מבאר הרב עוזי זצ"ל על פי דברי הרב קוק - "יש אדם שנטייתו הנפשית בנויה על מידת האהבה, והאחר על מידת היראה... לכן יש צורך בהגבלת המידה, על ידי מידה אחרת המנוגדת לה.

אברהם אבינו מלמד אותנו אפוא, בעמידה בניסיון העקידה, מהי אהבת ה' העליונה וכיצד היא איננה סותרת את שאר האהבות כולן, כי אם הן חלק וסעיף מאהבת ה' ומלמדנו גם איך לעבוד את ה' בכל המידות כולן, באהבה וביראה גם יחד, שהן הדרך לעבודת ה' השלמה והטהורה.
 

שתהיה לכולם שבת שלום.

זמני כניסת השבת:
ירושלים- 16:07.  תל-אביב- 16:21.  באר-שבע- 16:25.   חיפה- 16:11.
 זמני יציאת השבת:

ירושלים- 17:20. תל-אביב- 17:22.  באר-שבע- 17:23. חיפה- 17:20.

יום שישי, 4 בנובמבר 2011

פרשת השבוע - לך לך



ראשית אני רוצה להתייחס לתאריך של היום. הן בלוח העברי והן בלוח הלועזי.
היום הוא ז' מרחשוון תאריך בו מתחילים לשאול גשמים. (הרחבתי על התאריך ברשומה על חודש מרחשוון).
והיום הוא ה4/11 – ביום זה לפני 16 שנה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ע"י יגאל עמיר עקב מחלוקות פוליטיות...

במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת לך לך
כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה. 
הפרשה עוסקת בתיאור קורות חייו של אברהם אבינו בחלק הראשון של חייו. אברהם, שבשלב זה עדיין נקרא אברם, מקבל ציווי אלוהי ללכת לארץ כנען. יחד עם שרה אשתו ולוט בן אחיו הם מגיעים לארץ. אברהם בונה מזבח וקורא בשם ה'. אם כל זה הרעב שהיה בארץ מאלץ אותו לרדת למצרים. 
עבדי פרעה לוקחים את שרי לבית פרעה ואברם מציג אותה כאחותו מחשש לחייו (שרה היא באמת בת אחיו). ה' מנגע את פרעה בנגעים קשים, ובעקבות כך הוא משחרר את שרה ושולח את אברם ממצרים ברכוש גדול.
כשאברם חוזר לארץ כנען מתפתח סכסוך בינו ובין לוט שבסופו נפרד לוט מאברם ויורד אל סדום. אברם מקבל הבטחה מהקב"ה כי ארץ כנען תהיה ירושה לזרע שיוולד לו. לאחר מכן מתרחשת מלחמת ארבעת המלכים את החמישה: ארבעה משליטי ארץ בבל באים לדכא חמישה מלכים מקומיים, שליטי סדום והערים שסביבותיה שמרדו בהם. אברם שומע שלוט נשבה במלחמה, יוצא בראש אנשיו להילחם בארבעת המלכים, מנצח אותם ופודה את לוט. הוא מסרב לקחת לעצמו מן השלל ורק מברך את ה' בסיוע מלכיצדק, "כהן לאל עליון".
כעת כורת ה' עם אברם את "ברית בין הבתרים"- ההבטחה על הזרע והארץ מקבלת גושפנקה רשמית על ידי מעשה טקסי של ביתור בעלי חיים. אברם גם מקבל נבואה על העתיד לקרות לזרעו. "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה".
שרי אשת אברם רואה שהיא לא מצליחה ללדת בן ומציעה לאברם לקחת את הגר שפחתה לאישה. הגר אכן מתעברת, וכתוצאה מכך היא מזלזלת בשרי. שרי מתלוננת על כך בפני אברם, והוא נותן לה אפשרות לעשות כטוב בעיניה עם הגר. שרי מקשה מאוד את החיים של הגר, וכתוצאה מכך הגר בורחת. מלאך ה' מתגלה להגר במעיין, אומר לה לשוב חזרה לבית אברם ושרי, ומברך אותה ואת בנה ישמעאל (שמיד לאחר מכן נולד לה).
אברם כורת ברית נוספת עם ה', היא ברית המילה. הוא מצווה למול את עצמו ואת כל בני ביתו, וכן לשנות את שמו לאברהם ואת שם אשתו שרי לשרה. ה' מבטיח פעם נוספת ששרה תלד בן, שייקרא יצחק, ובו תתקיים ברית הזרע והארץ.

ולדבר התורה:
 
"לך לך" (בראשית יב'; א')
מפרש רש"י: "להנאתך ולטובתך". אף כי ציווה ה' לאברהם אבינו ללכת ולהניח את הכל, לא יעלה על דעת אדם לומר, כי ה' ציווה אותו להינזר מהעולם הזה, אלא אדרבה, להמשיך קדושתו בכל מעשיו (שפת אמת).
 
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" (שם)
לכאורה הסדר צריך להיות הפוך; תחילה יוצא אדם מן הבית, לאחר מכן מן העיר בה נולד ולאחר מכן מן הארץ.
אלא שכאן מדובר בעזיבה וניתוק נפשי. כאשר אדם עוזב ומתנתק, שוכח הוא תחילה את הארץ, המדינה בה ישב. לאט לאט הוא שוכח גם את עירו הולדתו, את השכונה והרחוב, את החברים והידידים, ורק לבסוף בא הניתוק הקשה והמוחלט "מבית אביך" – הקרובים ביותר נשכחים גם הם. על יציאה כזאת נצטווה אברהם; מארצך, וממולדתך ומבית אביך". (לקראת שבת).


"אל הארץ אשר אראך" (שם)
מה שמונע היום לבוא לארץ ישראל, הם רק מוציאי דיבת הארץ רעה, ולא סכנות ומרחקי הים. מי שרוצה באמת לבוא לשם, צריך לילך אפילו ברגל, כמו אברהם אבינו (רבי נחמן מברסלב).
שתהיה לכולם שבת שלום.

זמני כניסת השבת:
ירושלים- 16:12.  תל-אביב- 16:26.  באר-שבע- 16:30.   חיפה- 16:16.
 זמני יציאת השבת:

ירושלים- 17:25. תל-אביב- 17:26.  באר-שבע- 17:28. חיפה- 17:24.

יום שישי, 28 באוקטובר 2011

פרשת השבוע - פרשת נח



חזרנו לשגרה ושבוע קצת עמוס עבר - חשבתי לעדכן כמה דברים בבלוג אך לא הספקתי.

על השבוע הבא אני לא בונה כי ב"ה עומד להיות שבוע עוד יותר עמוס (דברים נחמדים ושמחים - וגם יום ההולדת שלי חל בשבוע הקרוב..בכלל שכחתי ממנו )

בהצלחה רבה לכל הסטודנטים החוזרים ללימודים ביום ראשון (זאת לא פעם ראשונה שיום החזרה ללימודים נופל בתאריך העברי של היומהולדת שלי



במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.



פרשת נח

כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה.

פרשת נח היא פרשת השבוע השנייה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק ו' פסוק ט ומסתיימת בפרק י"א פסוק לב. הנושא הבולט בפרשה הוא סיפור המבול ותיבת נח, וסיפורים נוספים הם שכרות נח ומגדל בבל. בנוסף, מפורטים בפרשה רשימות של צאצאי בני נח אחרי המבול.

נושאים בפרשה:
החלק הראשון של הפרשה עוסק בפרשת המבול שהביא אלוהים על העולם בגלל חטאי בני האדם. נח, שהיה "איש צדיק תמים בדורותיו", נבחר להיות מי שישרוד את המבול עם משפחתו וייסד את האנושות החדשה אחרי המבול. הוא מצוּ‏וה לבנות תיבה שבה ישהו הוא, משפחתו ובעלי החיים במשך המבול.

המבול נמשך ימים רבים ומוחה את כל החיים מעל פני האדמה. אורך זמן המבול נתון למחלוקת. לפי הכתוב הגשמים פסקו אחרי ארבעים יום אך למעשה המבול היה יותר זמן מכך (נאמר ארבעים יום וארבעים לילה כך שלפי חישובים מסוימים הכוונה ל80 ימים כי אין מילה מיותרת במקרא.)

בכל מקרה לפי חישובים שונים נמצא שהמבול נמשך שנה ו- 11 ימים. 11 ימים אלה הם ימי החמה (365) העודפים על ימי הלבנה (354).

התיבה נחה על הרי אררט. לאחר שנח לומד, באמצעות היונה ששולחה ולא שבה, שיבשה הארץ, הוא יוצא מן התיבה ומקריב קורבנות. לאחר יציאת בעלי החיים מן התיבה, הקב"ה מבהיר שמותר לבני אדם לשחוט בעלי חיים למאכל (עד אז בני האדם היו צמחונים ולא אכלו בעלי חיים, אך כעת לא היה דבר על האדמה).  ולעומת זאת רצח של בני אדם הוא אסור. אלוהים מבטיח לנח שלא יביא מבול נוסף על העולם, וכאות להבטחתו זו הוא נותן את הקשת בענן.

נח נוטע כרם ומשתכר מן היין. חם בנו רואה אותו שוכב ערום באוהלו, ומספר על כך לשם ויפת, שמכסים אותו ומונעים את המשך ביזויו. בעקבות כך מקלל נח את כנען בן חם, ומברך את שם ויפת.

בהמשך הפרשה מפורטים קורותיהם של צאצאי נח. בתוך הדברים מסופר על הניסיון לבנות את מגדל בבל ועל הדרך בה אלוהים מנע זאת באמצעות בלילת שפתם של הבונים והפצתם על פני כל הארץ.

לאחר מכן מופיעה רשימת עשרת הדורות שמנח עד אברהם, שבסיומה באה היכרות ראשונה עם משפחתו של אברהם, שבשלב זה עוד נקרא "אברם". מסופר כיצד החל אביו תרח ללכת מאור כשדים לארץ כנען, אך החליט להישאר בחרן ובסופו של דבר מת שם.



ולדבר התורה:

כמה פנינים לפרשה



 "צוהר תעשה לתיבה..." (פ' ו פס' טז')
המגיד רבי דוב בער ממזריץ מפרש את המילה צוהר מלשון צהריים ואור גדול. לדבריו, מלמדנו כאן הכתוב בדרך הרמז, שעל האדם לעשות צוהר לתיבה (למילה)- להקפיד שכל דיבור ודיבור היוצא מפיו יהא ברור ובהיר, עד שיאיר באוזני השומע כשמש בצהריים.



 "שניים מכל תביא אל התיבה להחיות אתך" (פ' ו' פס' יט')
בחזון "אחרית הימים" מתנבא ישעיהו: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיה יא, ו). הלא בתיבת נח כבר חיו בשלום תחת קורת גג אחת: אדם ובהמה, חיה ועוף, נחשים ועקרבים, מה איפוא הפלא והחידוש? אלא, החידוש יהיה שב"אחרית הימים יחיו יחד בשלום כתוצאה של רוח חדשה של אהבה ואחווה שישררו בעולם "ומלאה הארץ דעת את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט). לא כן בתיבת נח, שם הסכנה המשותפת, סכנת המוות שריחפה עליהם היא שאיחדה אותם. (על התורה )



 "יצר לב האדם"
אנשים סבורים שהיצר הרע דומה לגוי, ראשו גלוי ובלוריתו פרועה. אין הם מעלים כלל על דעתם, שהיצר הרע שלהם לבוש קפוטה וחובש שטריימל, פני קדוש לו וכולו חומרות וקנאת ה' צבאות (רבי דוב בר מרדושיץ).

 

שתהיה לכולם שבת שלום.



זמני כניסת השבת:

ירושלים- 16:18.תל-אביב- 16:33.באר-שבע- 16:36.חיפה- 16:23

 זמני יציאת השבת:

ירושלים- 17:30.תל-אביב- 17:32.באר-שבע- 17:33.חיפה- 17:30



יום שישי, 21 באוקטובר 2011

פרשת השבוע - פרשת בראשית


במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת בראשית – מכונה 'שבת בראשית'

כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת בראשית היא פרשת השבוע הראשונה בספר בראשית ובתורה כולה. היא מתחילה בתחילת הספר ומסתיימת בפרק ו' פסוק ח.
את פרשת בראשית קוראים בדרך כלל בשבת הראשונה שאחרי חג הסוכות. את תחילת הפרשה קוראים גם ביום שמחת תורה, מיד לאחר שמשלימים את התורה בקריאת פרשת "וזאת הברכה" האחרונה שבתורה. העולה לקריאה ביום 'שמחת תורה' מכונה "חתן בראשית".
הפרשה ובעצם התורה מתחילה במילים: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ..."

נושאים בפרשה:
פרשת בראשית והפרשה שאחריה, פרשת נח, עוסקות בתולדות העולם והאנושות לפני תחילת האירועים שכוננו את עם ישראל. בפרשת בראשית מתוארים בריאת העולם וקורות בני האדם עד המבול, כדלהלן: תיאור בריאת העולם - התיאור המוכר של בריאת העולם על ידי אלוהים בשישה ימים: האור והחושך, השמים, הים והיבשה, עולם הצומח, השמש, הירח והכוכבים, עולם החי והאדם. היום השביעי, שבו שבת אלוהים ממלאכתו, נקבע כיום שבת.
תיאור המפרט את בריאת האדם, הבאתו לגן עדן ובריאת האישה. בהמשך ישיר לתיאור זה מסופר על חטא עץ הדעת - כיצד גרם הנחש לאדם וחוה לאכול מפרי עץ הדעת והעונש שקיבלו על כך.
מעשה קין והבל - קין עובד האדמה רוצח את אחיו הבל רועה הצאן ונענש בגלות. מסופר גם על השושלת שיצאה מקין, עד למך ובניו.
תולדות עשרת הדורות שמאדם עד נח. הפרשה מסתיימת בתיאור השחיתות המוסרית שעלתה בעולם, ועל התקווה שהביאה הולדתו של נח, שכן נח "מצא חן בעיני ה'".

ולדבר התורה:
כמה פנינים לפרשה.
ויאמר אלקים יהי-אור ויהי-אור (א' ג')
סגולתו של האור היא, שבעצם המצאתו וקיומו מגרש הוא את החושך כהרף עין: הנכנס לבית אפל לא יועילו לו, לא מקלו ולא קרדומו, אך ידליק נר קטן – ונמצא הבית מואר כולו. כך גם ברוחניות: אור של תורה, וכוחו רב בגירוש היצר הרע, ובהפצת זיוה של התורה לכל העולם כולו. (החפץ חיים)

"ואת כל רמש האדמה למינהו.."
את כל היצורים במים ואשר על פני האדמה נאמר ברא אלקים למינם; רק על האדם לא נאמר "למינהו", זאת כדי להוציא מלבם של בעלי דעות נפסדות כי יש מינים שונים של בני אדם – עליונים ונחותים. אין "אדם למינהו", לידע ולהודיע כי המין האנושי אחד הוא, את כולם יצר אלקים בצלמו – צלם אלקים.


"ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה"
אומר רבי שמשון רפאל הירש: משמעות 'ויניחהו' איננה 'הנחה' גרידא; שכן, יש בכל הנחה משום שילוח, שחרור ומתן רשות. ה' יצר את האדם וגם אחרי שהוא נוצר, היה עדיין ברשות ה'. אך הקב"ה הניחו ושחררו, מסרו לרשות עצמו בפעם הראשונה, ונתן לו את גן עדן לעבדה ולשמרה. גם אם הארץ היא גן עדן לאדם, עליו לעבוד עבודה ולעשות את חובתו, אך בגן עדן יש שכר לפעולת האדם ומעשי ידיו מתברכים. ה"עבודה" וה"שמירה" האמורות כאן אינן מתייחסות רק לעבודת האדמה, אלא הן כוללות את כל התנהגותו המוסרית של האדם, במעשהו ובמחדלו.

שתהיה לכולם שבת שלום.

זמני כניסת השבת:
ירושלים- 16:25.  תל-אביב- 16:40.  באר-שבע- 16:43.   חיפה- 16:30
 זמני יציאת השבת:

ירושלים- 17:37 תל-אביב- 17:39 באר-שבע- 17:40 חיפה- 17:37

יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

פרשת השבוע - וזאת הברכה


במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת וזאת הברכה
כמה מלים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת וזאת הברכה היא פרשת השבוע האחת-עשרה והאחרונה בספר דברים והאחרונה בתורה כולה. היא מתחילה בפרק ל"ג פסוק א ומסתיימת בסוף הספר, פרק ל"ד פסוק יב.
בניגוד לכל שאר פרשות השבוע, שקוראים אותן בשבתות, את פרשת וזאת הברכה קוראים בחג שמחת תורה, שנקבע לציון סיום מחזור קריאת התורה על פי מנהג הקריאה הבבלי, בו מסיימים את התורה כולה בכל שנה. העולה האחרון לקריאת הפרשה נקרא "חתן תורה", ומיד אחריו קוראים לעולה נוסף, המתחיל לקרוא את פרשת בראשית, והוא נקרא "חתן בראשית".

נושאי הפרשה:
עיקר פרשה 'וזאת הברכה' מתאר את הברכות שברך משה רבנו את שבטי ישראל לפני מותו.
לאחר מבוא כללי מברך משה את השבטים לפי הסדר הבא: ראובן, יהודה, לוי, בנימין, יוסף (עם התייחסות ספציפית למנשה ואפרים), זבולון, יששכר, גד, דן, נפתלי, אשר ולאחר מכן סיכום כללי. הברכות לשבט לוי ולשבט יוסף ארוכות יותר מברכות שאר השבטים, לעומת זאת שבט שמעון כלל אינו זוכה לברכה. רוב הברכות עוסקות בתיאור אופי השבט או אופי נחלתו
.

לאחר סקירת הברכות מתואר כיצד עלה משה להר נבו, צפה על כל ארץ ישראל, מת ונקבר. בני ישראל מתאבלים על משה ומקבלים עליהם את הנהגת יהושע בן נון. התורה מסתיימת בתיאור גדולתו של משה וייחודו משאר הנביאים.


ולדבר התורה
דבר תורה של הרב שרגא סימונס (מאתר אש התורה)
הפסוק האחרון בתורה מתייחס "לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" (דברים ל"ד, י"ב).
מה היה "המורא הגדול" שעשה משה? רש"י אומר שהוא שבר את לוחות הברית הראשונים, כאשר ראה את עגל הזהב. זה היה המעשה הנכון בזמן הנכון.
דבר מעניין שמשה רבנו (בהיותו בוגר) מוזכר לראשונה בתיאור הריגת מפקח-עבודה מצרי שהכה יהודי.
גם הדבר הראשון שהתורה מספרת לנו על משה, וגם הדבר האחרון שהיא מספרת עליו - הם מקרים שבהם הוא ביטא כעס.

האם משה נטה באמת לכעסנות? הרי אנחנו יודעים שמשה היה עניו וצדיק במיוחד. בנוסף, ה' הסכים עם שני המעשים האלה. אז מה ההסבר?

התשובה היא שמשה שלט במידת הכעס, אז כאשר הוא ביטא משהו שנראה כמו כעס, התנהגותו הייתה למעשה שקולה ומדודה היטב.

הכל עניין של שליטה. אם הילד שלכם מרגיז אותנו ואנחנו מתחילים לצעוק, זה "כעס בלתי נשלט" אופייני. אבל אם הילד יעמוד לתקוע מזלג לשקע החשמל, לפעמים נחליט לצעוק - גם אחרי שהרחקנו אותו מהסכנה - כדי ליצור אצלו רושם רגשי ברור על מידת הסכנה.
במלים אחרות, האדם יכול לבטא כעס, בלי "לכעוס" באמת.

זה מה שעשה משה. ההתנהגות הזאת אפילו מדהימה עוד יותר בהתייחס למדרש (שמובא על ידי המפרש בעל ה"תפארת ישראל") שאומר שמשה נולד עם נטייה לכעס, אבל דרך עבודה עצמית הוא הצליח להשיג עליה שליטה. וכך, אפילו התורה מעידה שמעשי ה"כעס" של משה היו דבר "גדול" – מעשים של גדלות רוח.


שיהיה לכולם חג שמח. 

שמיני עצרת ושמחת תורה



היום בערב נחגוג את 'שמחת תורה'. שמחת תורה הוא חג יהודי, המציין את סיום קריאת התורה והתחלתה מחדש (בצורה מחזורית/מעגלית)

בארץ ישראל מועד החג הוא בשמיני עצרת (כ"ב בתשרי), ובחוץ לארץ חוגגים אותו ביום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת (כ"ג בתשרי).

שמיני עצרת הוא חג מקראי, אחד ממועדי ישראל החל בכ"ב בתשרי. זהו לכאורה יומו השמיני של חג הסוכות, אולם הוא נחשב לחג בפני עצמו ובעצם לא קשור לחג הסוכות, אלא סמוך לו בלבד. הדינים שלו הם כמו כל חג (יום טוב).

בארץ ישראל חל באותו היום גם 'שמחת תורה', והאמת ששמחת תורה הוא השם המוכר יותר לחג הזה.


  
מקור החג (שמיני עצרת) מצוי במקרא - בבמדבר כט, לה-לח.
"ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו...."

כאמור, שמיני עצרת נחשב ל'חג' בפני עצמו ובעצם לא קשור לחג הסוכות הצמוד אליו. כך שבשמיני עצרת אנחנו מברכים ברכת 'שהחיינו' - מה שלא מברכים בחג השני של פסח, כמו כן בשמיני עצרת כבר לא יושבים וכן חל איסור להשתמש בסוכה (מדין של 'בל תוסיף'.)

תקופת שמיני עצרת היא תחילת ימות הגשמים בארץ ישראל, לכן נהוג בחג זה לומר את תפילת הגשם המציינת את תחילת עונת הגשמים ובקשת שנה ברוכה.

בימי בית שני היו מנהגים נוספים הקשורים במים, כמו ניסוך המים (שמחת בית השואבה).

בשמיני עצרת הופכת הבקשה על המים למפורשת יותר ונוסח תפילת העמידה משתנה. החל מתפילת מוסף יותר איננו אומרים "מוריד הטל" אלא "משיב הרוח ומוריד הגשם".


הסיבה שחיכינו עד שמיני עצרת היא הרצון לאפשר לעם את קיום מצוות הסוכה ולא לגרום להם להיכנס אל הבית מפאת הגשם.

בשמיני עצרת מתחילים לשאול על גשמים אך לא לבקש גשמים ("ותן טל ומטר לברכה") ובבקשת גשמים מחכים עד ז' מרחשוון שזה היה הזמן בו עולי הרגל מבבל הגיעו חזרה לביתם, כך שלא יהיו עולים לרגל שיתקעו בימים גשומים לאור בקשתנו לגשמים.

  
"שמחת תורה", החל בארץ באותו יום של 'שמיני עצרת' הוא חג אחר לגמרי.

מקורו של חג זה הוא בתקופת הגאונים- מתקופת הגאונים החלו לקרוא בכל שבת "פרשה" מן התורה.
בעולם היהודי היו מחזורים שונים של קריאה: בעוד שיהודי בבל חילקו את התורה ל-54 פרשיות וסיימו את התורה פעם בשנה, יהודי ארץ-ישראל הנהיגו מחזור תלת-שנתי. אך עם הזמן התקבל על קהילות ישראל כולן המנהג הבבלי ושמחת תורה הפך ליום הציון בו אנחנו מסיימים מחזור קריאה אחד בפרשת "האזינו" ומתחילים מייד מחזור חדש מפרשת "בראשית".

נוהגים לחגוג סביב התורה במספר אופנים:

הקפות
את החגיגה סביב התורה נהוג לעשות ע"י "הקפות" - ב"הקפות" מוציאים את כל ספרי התורה שיש בארון הקודש ועורכים עימם שבע הקפות סביב בית הכנסת. לכל הקפה יש פסוקים מיוחדים. יחד עם הפסוקים מוסיפים לשיר ולרקוד עם ספרי התורה..
את ההקפות עורכים בתפילת מעריב ובתפילת שחרית.



עלייה לתורה
בקריאת התורה קוראים בפרשת "וזאת הברכה", המסיימת את ספר דברים. יש בתי כנסת שנוהגים לקרוא את תחילת הפרשה גם בליל שמחת תורה.

בעלייה לתורה נהוג לכבד את כל באי בית הכנסת, לרבות הילדים, העולים יחד לתורה (במספר קהילות נקראת עליית הילדים עליית כל הנערים).
בבתי כנסת גדולים נהוג לקרוא במס' מקומות כדי שלא לעכב יותר מידי את האנשים.

לאחר עליית כל הקהל לתורה בפרשת "וזאת הברכה" עולה חתן תורה לקרוא את סוף הפרשה (וסוף התורה כולה) ומיד אחריו עולה חתן בראשית ומתחיל לקרוא מפרשת בראשית כדי לסמל את המשכיות ומחזוריות התורה. מסיבה דומה נהוג להפטיר בתחילת ספר יהושע שהוא הראשון מספרי הנביאים.

הקפות שניות
במוצאי החג, כאשר מתחיל יום טוב השני של גלויות שהוא בעצם 'שמחת תורה' נוהגים בארץ לערוך הקפות שניות, שבהן יוצאים עם ספרי התורה לרחובות העיר ורוקדים פעם נוספת עם ספרי התורה.
מקור המנהג הוא ר' חיים ויטאל המתאר בספרו שער הכוונות את מנהגי רבו האר"י בצפת, שהיה נוהג לבקר במוצאי יום שמחת תורה בכמה בתי כנסיות שהתעכבו לסיים את התפילה, ולערוך שבע הקפות בכל אחד מהם. משם המנהג התפשט.

(מקורות: ויקיפדיה,  אתר כיפה, אנציקלופדית דעת-מכללת הרצוג)


זמני כניסת החג:
ירושלים- 16:27. תל-אביב- 16:42. באר-שבע- 16:45. חיפה- 16:33.

זמני צאת החג:

ירושלים- 17:39. תל-אביב- 17:41. באר-שבע- 17:41. חיפה- 17:39.