פרשת השבוע - פרשת האזינו

במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

השבת היא שבת שבין ראש השנה ליום כיפור והיא נקראת שבת שובה.

השבת מכונה כך על שם המילה הראשונה בהפטרה המיוחדת שקוראים השבת ההפטרה מתחילה כך: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך כי כשלת בעווניך" (הושע י"ד, ב(

נוסח התפילה בשבת זו זהה לשאר ימות השנה, למעט שינויי התפילה הנוהגים בשאר עשרת ימי תשובה, כמו כן, בתפילת ערבית בברכת מעין שבע אומרים 'המלך הקדוש שאין כמוהו', במקום הנוסח הקבוע 'האל הקדוש שאין כמוהו'.

פרשת האזינו

פרשת האזינו היא פרשת השבוע העשירית בספר דברים, פרק ל"ב.

מה בפרשה:
פרשת האזינו ממשיכה את רצף הפרשיות שלקראת סיום התורה, ובהן מסופר על ההכנות למותו של משה רבנו. את רוב רובה של פרשת האזינו תופסת שירת האזינו, העתידה, כפי שנאמר למשה בפרשה הקודמת, להיות עדות לעם ישראל לקראת הקורות אותם בדורות הבאים. השירה מתארת את המחזור ההיסטורי של עם ישראל: נחלת ארץ ישראל, חטא, גלות וגאולה.

לאחר השירה ישנן עוד שתי פרשיות קצרות: בראשונה מתואר כיצד קורא משה את השירה לבני ישראל ומתרה בהם פעם נוספת להקפיד לקיים את התורה. בשנייה מצווה אלוהים את משה לעלות להר העברים - הוא הר נבו - להשקיף על ארץ ישראל, ואז למות שם.

השירה בנויה שורות-שורות, וכל שורה מחולקת לשתי צלעיות שוות פחות או יותר, בכל צלעית כשלוש מילים. בספר התורה היא כתובה בתבנית הקרויה "אריח על גבי אריח", כלומר בשתי עמודות ארוכות לאורך הדף (זאת לעומת שירת הים, הכתובה "אריח על גבי לבֵנה(

ולדבר התורה:

גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה.
ההפטרה השבת של פרשת האזינו היא ההפטרה של שבת שובה מספר הושע פרק ד' (""שובה ישראל עד ה' אלוקיך".)

הדברים הם מאתר כיפה של דודנתיב

בשבת שבין ראש השנה ליום כיפור, כאמור, קוראים תמיד מתוך ספר הושע פרק י"ד, מהפסוק הפותח במילים: "שובה ישראל עד ה' אלוקך". פתיחת ההפטרה נותנת לשבת את שמה המיוחד - "שבת שובה"

בשירת האזינו מלמד ה' את משה ויהושע, והם מעבירים שירה זו לעם, את המציאות החוזרת ונשנית בתולדות האומה: ה' מטיב עם העם, מתוך השפע העם בועט, ענישה של חורבן וגלות ותיקון גדול של שיבה.

תשובה היא מצווה מתמדת ונוגעת למעגל היחיד, המשפחה, הציבור, האומה והעולם. קריאה מתמדת לתיקון.

הנביא הושע ליווה את מלכות ישראל במשך עשרות שנים: מאחד משיאיה, בימי ירבעם בן יואש, גדול מלכי בית יהוא, ועד הריסוק והחורבן - בימי הושע בן אלה, אחרון מלכי ישראל.

המעצמה האשורית הגיעה בימיו לשיא עוצמתה, וכבשה את המזרח התיכון כולו - גם צבאית-מדינית וגם רוחנית תרבותית. בין השאר, היא החריבה את מלכות ישראל והגלתה את שארית תושביה, תוך יצירת איום קשה על מלכות יהודה.

פועלו הנבואי של הושע, בצד נביאים נוספים הפועלים במקביל אליו (כישעיהו, עמוס ומיכה) היה בניסיון לבלום את נפילת מלכות ישראל ולמנוע את הגלייתה. הוא קרא לישראל לשוב לה' ולנטוש את דרך התרבות האלילית, המובלת על ידי המעצמה האשורית. לאורך שנים רבות הייתה דרך התיקון פתוחה, ואת הטוב שיצמח ממנה מתאר הנביא בדימויים מלאי הוד, שפע ותקווה: כטל מרנין, כשושנה פורחת, כהוד הזית ועוד.

הסוס במקרא מבטא עוצמה צבאית. מי שהחזיק בחיל רכב (הרתום לסוסים) ופרשים (הרוכבים על הסוסים), נחשב לבעל עוצמה צבאית גדולה. ולכן "סוס ורוכבו" מבטאים עוצמה הנותנת שלטון. נקל להבין את תחושותיו של  "הרוכב על הסוס" לעומת תחושותיו של מי שנרמס לרגליו.

כאשר הנביא הושע רוצה לבטא הסתייגות מוחלטת מן ההיסמכות על עוצמה צבאית, כפי שמגלמת "הרוכבת על הסוס" באותה עת - אשור, הוא קורא:

"אשור - לא יושיענו

על סוס - לא נרכב,

ולא נאמר עוד אלהינו - למעשה ידינו".

המפתח להתנהגות נכונה, הוא הבנת מקומו של האדם - הנברא, מול הבורא.

שיבוש הבנה זו, והעמדת האדם כבעל כוחות בלתי מוגבלים, כפי שחשו אנשי המעצמה הגדולה, ולהרגשה זו ייחלו העמים שהתקנאו בה - היא שורש החטא. עיוות המציאות, ביצירת מציאות דמיונית-מסולפת של האלהת האדם, היא שורש העבודה הזרה, והיא הבסיס לכל השחתה מוסרית.

אדם החושב על עצמו כאלוה ועל זולתו כעבדיו - קרוב מאוד למעשי פשע ואכזריות. רק הבנה שכל האנושות, ללא יוצא מן הכלל, כפופה לאלוקים שיצר הכל, תוביל להתנהלות אנושית מתוקנת. "יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע ברך...ויקבלו כולם את עול מלכותך...".

שנשמע בשורות טובות, שתהיה לכולנו שבת שלום.

זמני כניסת השבת:
ירושלים- 17:55.  תל-אביב- 18:10.  באר-שבע- 18:13.   חיפה- 18:01

זמני יציאת השבת:
ירושלים- 19:06.  תל-אביב- 19:08.  באר-שבע- 19:09.  חיפה- 19:07

רבינו תם- 19:46

קישור לדף פרשת ניצבים-וילך

קישור לדף שבת שובה