פרשת השבוע - פרשת וזאת הברכה

במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת וזאת הברכה

כמה מלים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת וזאת הברכה היא פרשת השבוע האחת-עשרה והאחרונה בספר דברים והאחרונה בתורה כולה. פרקים ל"ג-ל"ד.

בניגוד לכל שאר פרשות השבוע, שקוראים אותן בשבתות, את פרשת וזאת הברכה קוראים בחג שמחת תורה, שנקבע לציון סיום מחזור קריאת התורה על פי מנהג הקריאה הבבלי, בו מסיימים את התורה כולה בכל שנה.
העולה האחרון לקריאת הפרשה נקרא "חתן תורה", ומיד אחריו קוראים לעולה נוסף, המתחיל לקרוא את פרשת בראשית, והוא נקרא "חתן בראשית".

מה בפרשה:עיקר פרשה 'וזאת הברכה' מתארת את הברכות שברך משה רבנו את שבטי ישראל לפני מותו.

לאחר מבוא כללי מברך משה את השבטים לפי הסדר הבא: ראובן, יהודה, לוי, בנימין, יוסף (עם התייחסות ספציפית למנשה ואפרים), זבולון, יששכר, גד, דן, נפתלי, לאחר מכן יש סיכום כללי.
הברכות לשבט לוי ולשבט יוסף ארוכות יותר מברכות שאר השבטים, לעומת זאת שבט שמעון כלל אינו זוכה לברכה. רוב הברכות עוסקות בתיאור אופי השבט או אופי נחלתו.

לאחר סקירת הברכות מתואר כיצד עלה משה להר נבו, צפה על כל ארץ ישראל, מת ונקבר. בני ישראל מתאבלים על משה ומקבלים עליהם את הנהגת יהושע בן נון. התורה מסתיימת בתיאור גדולתו של משה וייחודו משאר הנביאים..

ולדבר התורה:

גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה. ההפטרה, שהיא למעשה הפטרת חג שמחת תורה, היא הפרק הראשון של ספר יהושע, המתארת את מה שהתרחש מיד אחרי מות משה.

הדברים הבאים הם של דוד נתיב

בשמחת תורה חותמים את הקריאה בחומש דברים ב"זאת הברכה", עם חתן תורה, וממשיכים בשני מסלולים מקבילים: מתחילים ב"בראשית", עם חתן בראשית, ומפטירים ביהושע פרק א', המשכה הישיר של התורה.

מותו של משה רבנו, גדול הנביאים והמנהיג הייחודי של עם ישראל במשך ארבעים שנה, בז' באדר - חתם את ספר דברים. העם בכה את משה במשך 30 יום, וספר יהושע פותח בז' בניסן. משה הוא "עבד ה'" ויהושע הוא "משרת משה". לא פשוט להנהיג את עם ישראל, וודאי לא אחרי מנהיג ענק כמשה, וודאי לא ערב הכניסה לארץ.

צריך לחזק את יהושע. ברכת "חזק ואמץ" משולשת הוא קבל מה' ובסיום הוא זוכה ל"חזק ואמץ" נוסף מנציגי שבטי עבר הירדן. ה' הבטיח לו: "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, לא ארפך ולא אעזבך".

יהושע נערך לקיים את הצו הנבואי הראשון לאחר מות משה - חציית הירדן. הוא פעל בשלשה מסלולים מקבילים: מול העם כולו, מול נציגי שבטי עבר הירדן המזרחי שהתחייבו לצאת חלוצים לפני העם בכיבוש הארץ, ובשליחת שניים מרגלים חרש למרחב יריחו.

חציית הירדן ומסע העם מערבות מואב לגלגל, אינם עוד קטע במסע ארוך הנמשך ארבעים שנה ממצרים לארץ כנען. זהו פרק חדש בתולדות העם: תם עידן משה והמדבר ומתחיל עידן העם בארצו.

הירדן הוא גבול הארץ אליה לא זכה משה להכנס. לאחר מותו מצטווה העם לחצות את הירדן אל הארץ אשר ה' נותן להם. מאידך, מבטיח ה' ליהושע כי העם יירש את הארץ "עד הנהר הגדול - נהר פרת". והרי כלול בכך גם מרחב עבר הירדן בו הם חונים, ואליו נכנס משה?

הפתרון לקושי זה נעוץ בהבחנה כי קיימות שתי מערכות: גבולות הארץ שהובטחה לאבות, אשר גבולה המזרחי הוא נהר פרת, וגבולות ארץ כנען, שגבולה המזרחי הוא הירדן.

משה זכה להיכנס לארץ שהובטחה לאבות, אבל לא לארץ כנען. בהפטרה מוגדרים מרחבים אלה במינוח מקביל: ארץ כנען היא" הארץ אשר נתן ה"', ואילו עבר הירדן בחלקו הצמוד לארץ כנען, ניתן על ידי משה לשבטים ראובן, גד וחצי מנשה - "הארץ אשר נתן משה".

ההתנחלות ברחבי גבולות ההבטחה יועדה להתבצע בשלבים. "מעט מעט אגרשנו מפניך". בשלב הראשון אמורים היו כל שבטי ישראל לנחול בארץ כנען, ממערב לירדן. היא הגרעין המקודש ביותר והחשוב ביותר. לאחר הביסוס בה עתיד העם להרחיב את אחיזתו מזרחה, מעבר לירדן, עד שיגיע לנהר פרת. בקשת שניים וחצי השבטים הקדימה את המאוחר, ומשה נתן להם אחיזה זו בתנאי שיהיו שותפים בכיבוש "הארץ אשר נתן ה'". הבחנה זו חוזרת בספרים במדבר, דברים ויהושע.

בספר יהושע מתממשת הבטחת בראשית "לזרעך אתן את הארץ הזאת". המהלך של התורה כולה - עם ישראל בארצו, מתחיל לקרום עור וגידים.

שיהיה לכולם חג שמח ובשורות טובות.

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 17:32.  תל-אביב- 17:46.  באר-שבע- 17:50.   חיפה- 17:37

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 18:43.  תל-אביב- 18:45.  באר-שבע- 18:46.  חיפה- 18:43

רבנו תם- 19:22

קישור לדף פרשת וזאת הברכה