פרשת השבוע - פרשת ניצבים וילך

במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת ניצבים-וילך

בשנים לא מעוברות יש מס' פרשות שנקראות יחד מחוברות, כמו "ויקהל-פקודי". לרוב פרשות מחוברות הן פרשות יחסית קצרות.

השנה היתה שנה מעוברת בה הפרשות נקראו בנפרד ולא מחוברות, למעט השבת, בה קוראים מחובר, זה בגלל שיום כיפור יוצא בשבת (וליום כיפור יש כמובן קריאה מיוחדת(

כמה מלים על הפרשות מהויקיפדיה.

פרשת ניצבים (במקרא: נצבים) היא פרשת השבוע השמינית בספר דברים. פרקים  כ"ט-ל'. הפרשה פותחת את סדרת ארבע הפרשות האחרונות שבתורה - ניצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה - שהן גם ארבע הפרשות הקצרות ביותר בתורה. את פרשת ניצבים קוראים תמיד בשבת שלפני ראש-השנה.

פרשת וילך היא פרשת השבוע התשיעית בספר דברים. פרק ל"א. פרשת וילך היא הקצרה שבפרשות השבוע, ויש בה שלושים פסוקים בלבד.
כאמור, בשנים בהן אין שבת בין יום הכיפורים לסוכות קוראים את פרשת וילך ביחד עם פרשת ניצבים בשבת שלפני ראש השנה. בשאר השנים קוראים אותה בשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים (שבת שובה.(

מה בפרשות:
פרשת ניצבים ממשיכה את נושא חידוש הברית בין עם ישראל לקב"ה בערבות מואב. לאחר שבפרשה הקודמת, כי תבוא, פורטו הברכות והקללות, בפרשה זו מודגש כי הברית חלה גם על העם כולו כיחידה אחת וגם על כל פרט ומשפחה בו. בהמשך מוצגת הדרך, שבה ניתן להתגבר על הצרות, אשר יבואו כעונש על הפרת המצוות (אי קיומם), זאת כמובן דרך התשובה.
הכתוב מדגיש כי גם לאחר שעם ישראל יצא לגלות, הוא יוכל לחזור בתשובה ואז יזכה לקיבוץ גלויות.

בחלק השני של הפרשה ניתן למצוא סיכום של פרקי המצוות שבספר דברים. התורה מדגישה "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום - לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא... ולא מעבר לים... כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". התורה מציגה בפני בני ישראל את הבחירה שעומדת בפניהם בין החיים והטוב בקיום המצוות ובין המוות והרע בהפרתן.

פרשת וילך מתמקדת בהעברת הנהגת העם ממשה רבנו ליהושע בן נון.
מכאן פונה משה לעסוק בכתיבת התורה ובשמירתה. לפי המסורת משה כתב את התורה ומסרה למשמרת לכוהנים. משה מצווה את העם לערוך פעם בשבע שנים 'מעמד הקהל', שבו יתכנסו האנשים, הנשים והטף ויקראו את התורה.

ולדבר התורה:

גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה.
ההפטרה של פרשת ניצבים-וילך היא ההפטרה השביעית והאחרונה בסדרת הפטרות שבע דנחמתא. מפטירים בספר ישעיהו, פרקים ס"א-ס"ג ("שוש אשיש")

הדברים הם של דוד נתיב, מאתר כיפה 

השבת אנחנו חותמים את הפטרות השנה וכן את הפטרות הנחמה מספר ישעיהו. גם פרשות השבוע עומדות בסימן חתימה, כמו גם כולנו, העוסקים בחתימת השנה שחלפה ונערכים לזו שתבוא, לטובה.

פרשת נצבים חותמת את החלק הרביעי של נאומי משה, ועוסקת בכריתת הברית בין ה' לעמו. ברית זו מעלה אפשרות של שבר גדול בצד אפשרות מתמדת של תשובה ותיקון. הימצאותו של העם בארצו בתנאים ראויים מהווה מדד למצבו: הגלות הינה שיא השבר והשיבה היא ביטוי לתיקון.
בהמשך, מתחיל משה את החלק החמישי בנאומיו ובהתארגנות המעשית הנובעת ממותו הקרוב: הכנסת יהושע לתפקיד, חתימת התורה ומסירתה לבני לוי ועוד.
במרכז ההפרטה עומדת ירושלים שמהווה מדד למציאות הלאומית הכוללת: בניין ירושלים ותפארתה מהוות סמל לגאולה, וחורבנה - ביטוי לגלות.
הנביא קורא לירושלים החרבה - "עזובה", ובעת התיקון היא תהפוך ל"עיר לא נעזבה", היא נקראת "חפצי בה" - ביטוי לכך "כי חפץ ה' בך".

מזמן היות ירושלים בירת מלכות ישראל בימי דוד, ועם בניית המקדש בימי  שלמה, היא הפכה ללב האומה הישראלית. העקידה על הר המוריה, סימנה את המקום מימי אברהם, כבעל סגולות ייחודיות. גם מלכיצדק מלך שלם, שהיה כהן לאל עליון, הכיר והושפע מן המקום. ומיני אז - הפכה ירושלים למקום אליו נושאים עיניים מכל העמים.
ירושלים הפכה למוקד מאבק על השליטה בה. לאורך כל ההיסטוריה, ואף היום, היא מרתקת אליה תשומת לב עולמית מופלגת. אין כל תחרות עם הנצרות על רומא, ואין כל תחרות עם האיסלאם על מכה ומדינה. אבל כולם נאבקים בנו על השליטה בירושלים.
ירושלים עומדת על סדר היום הציבורי העולמי ללא שום הגיון צבאי, כלכלי או מדיני. זה המקום ממנו תצא הוראה לעולם כולו. "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים...ונהרו אליו כל הגוים...כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם".

הספירה לחורבן החלה עם חורבן ירושלים. כל עוד ירושלים והמקדש לא חרבו, ההתייחסות היא אל גוף חי. זאת, למרות המציאות העגומה בה הייתה נתונה מלכות יהודה גם לפני החורבן. כל עוד הלב פועם - הגוף חי. עם דום ליבה של ירושלים החלה הגלות הרשמית.

בניינה של ירושלים מבטא את סיום הגלות. כך גם בראשית ימי בית שני. למרות שרוב העם היה בגלות בבל והמציאות בפחוות יהודה הפרסית היה עגום, כמתואר בספרי עזרא ונחמיה.

ירושלים היא לב האומה והעולם. פעימתה מבטאת את החיים, וכן להיפך.
הקב"ה מינה אנשים שיהיו מופקדים להעלות את ירושלים על סדר היום, בכל עת. הם נקראים לעשות כך ללא הפוגה, עד אשר יכונן ה' את ירושלים, יקים אותה, ייצב אותה. כי ירושלים אינה עוד מקום. היא "המקום אשר יבחר ה'".
זה הלב.
חורבנה ובניינה הם אירועים מכוננים. מצבה קובע את המציאות כולה: אם חורבן, אם גאולה.

שנשמע בשורות טובות, שתהיה לכולנו שבת שלום.

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 18:04.  תל-אביב- 18:20.  באר-שבע- 18:22.   חיפה- 18:11

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 19:15.  תל-אביב- 19:17.  באר-שבע- 19:18.  חיפה- 19:17

רבינו תם- 19:55

קישור לדף פרשת ניצבים-וילך