פרשת השבוע - פרשת בהעלותך

במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת בהעלותך

כמה מלים על הפרשה מהויקיפדיה.

פרשת בהעלותך היא פרשת השבוע השלישית בספר במדבר. פרקים ח'-י"ב.

בפרשת בהעלותך מסתיימות ההכנות של בני ישראל לקראת היציאה למסע במדבר סיני אל עבר ארץ ישראל. עם היציאה למסע מתגלים בעיות, קשיים וסכסוכים פנימיים בתוך המחנה, לרבות פגיעה במנהיגותו של משה רבנו.

הרבה עניינים יש בפרשה -
* עבודת המקדש - כנספח לנושא חנוכת המזבח שבסוף פרשת נשא מובא הציווי על הדלקת מנורת המקדש על ידי אהרן.
תיאור מפורט של הקדשת הלוויים וכניסתם לעבודה במשכן:

* פסח ופסח שני - חגיגת הפסח בפעם הראשונה אחרי יציאת מצרים.
קביעת פסח שני לטובת מי שלא יכול לחגוג את הפסח במועדו.

* ענן וחצוצרות בתנועת המחנה - תיאור הקמת המשכן ופירוקו על פי הענן השוכן עליו.
פרשת החצוצרות - ה' מצווה את משה להכין שתי חצוצרות שישמשו להתרעה על אירועים שונים במחנה.

* מסע המחנה - תיאור חגיגי של תחילת המסע במדבר סיני (בעדות מסוימות קוראים פרשייה זו במנגינה מיוחדת)  דו-שיח בין משה לחותנו חובב בן רעואל (לפי חז"ל הוא יתרו) בעניין הצטרפותו למסע.
פרשת "ויהי בנסוע": האמירות החגיגיות של משה על ארון הברית בתחילת הנסיעה ובחניה (בספרי התורה פרשה זו מעוטרת לפניה ולאחריה באות נו"ן הפוכה(

* קברות התאווה - אש פורצת במחנה בעקבות תלונות העם, ופוסקת לאחר תפילתו של משה.
בני ישראל ממשיכים להתלונן על היעדר בשר, למרות אספקת המן הסדירה.
משה מתלונן בפני ה' על התנהגותם של בני ישראל ועל הקושי בהנהגת העם.
ה' מצווה את משה למנות שבעים זקנים שיישאו איתו בעול ומבטיח לספק לעם בשר.
משה ממנה שבעים זקנים באוהל מועד, ושני זקנים שנשארו במחנה, אלדד ומידד, מתנבאים שם. יהושוע בן נון מציע להעניש אותם ומשה מגיב במורת רוח.
ה' מספק שלווים למאכל לבני ישראל כפי שהבטיח, והורג בהם בעודם אוכלים.

* האישה הכושית ומרים - מרים ואהרן מדברים לשון הרע על משה ואשתו הכושית. ה' קורא למשה, אהרון ומרים לאוהל מועד ונוזף באהרון ומרים.
לאחר מכן מרים חולה בצרעת, משה מתפלל עליה ("אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ") והעם מחכה עד שתבריא.

ולדבר התורה:

גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה.
ההפטרה היא בספר זכריה, פרקים ב'-ד'. זכריה מנבא על הקדשת יהושע הכהן הגדול ועל מנורת המקדש.

הדברים הבאים הם של דוד נתיב מאתר כיפה -

פרשת בהעלותך מתארת את סיום ההיערכות למסע מהר סיני לארץ כנען,  ואת מהלך המסע בשתי התחנות הראשונות שלו.

בפתח הפרשה יש איזכור של הדלקת מנורת הזהב במשכן - סמל לאור הגדול אותו אמור העם להעלות בבואו לארצו.

ההפטרה, הלקוחה מספר זכריה פרקים ב' - ד', מתארת את השיבה לארץ בראשית ימי הבית השני, ויש בה איזכור של מנורת הזהב, במראה הנבואי שראה זכריה. מראה זה בא לבטא את האור הגדול האמור לעלות עם ביסוסה של האומה בארצה, לאחר השיבה מגלות בבל.

הימים הם תחילת ימי המלך דריוש כאשר האימפריה הפרסית שלטה בארץ. תהליך שיבת ציון, שהחל בהצהרת כורש ואיפשר את עליית היהודים והקמת המקדש, עלה על שירטון, עקב התנגדות ה"שכנים".
אויבים אלה, אשר כתבו מכתבי שטנה לשלטון הפרסי המרכזי, הטילו דופי ביהודים השבים לארצם, וגרמו להקפאת בניית המקדש. התהליך כולו החל להשתבש עד עלייתו של המלך דריוש. השלטון החדש נערך לכיבוש מצרים והגדלת האימפריה הפרסית לכוון אפריקה. במצב החדש הפכה יהודה לבסיס חשוב של הצבא הפרסי, בהיותה הקצה החקלאי של שטח השליטה הפרסי. מכאן ועד מצרים משתרע איזור מדברי.

כדי לחזק את אמונם של יושבי יהודה בשלטון הפרסי, הזקוק לאמונם, הופשרה ההקפאה של בניית המקדש והחלה בתנופה מחודשת, בעידודם של זכריה וחגי הנביאים, שהיו בין השבים לארץ מן הגולה.

תנופת הבנייה נמשכה ברצף, מן השנה השנייה ועד השנה השישית למלכות דריוש. בשנת שש לדריוש הושלם הבית השני ונחנך.

ההפטרה מתארת את תהליך ההתאוששות הלאומי - שבמסגרתו מומשה חוליה חשובה בהצהרת כורש - בנין בית המקדש. פעולה זו היתה גם חוליה חשובה בגאולת ישראל, כפי ששורטטה על ידי הנביאים.

שתי דמויות מרכזיות בהתרחשויות אלה היו יהושע הכהן הגדול וזרובבל בן שאלתיאל [מזרע בית דוד] ששימש כמנהיג יהודה מטעם השלטון הפרסי. הם גם עמדו בראש העלייה השנייה מבבל לארץ יהודה. בחייהם הם גילמו את סיפורה של התקופה כולה: המעבר מחורבן לבניין.

לא בכדי מכנה הנביא זכריה את יהושע "אוד מוצל מאש" - יהושע היה ממשפחת גולים שגורשה מירושלים במהלך חורבן בית ראשון. הוא שרד את הגלות במשך עשרות שנים, ושב לארץ לאחר הצהרת כורש בראש העלייה השנייה.

סילוק גורמים משטינים בצד סילוק הבגדים המלוכלכים ולבישת בגדי כהונה במקומם - כמובא בחזון הנביא זכריה, הוא התהליך שעבר על השבים כולם. זהו האור החדש שהאיר על ציון ויצר תקווה גדולה למימוש הגאולה השלימה.

העלאת האור במנורת הזהב, בה פותחת הפרשה ובה מסיימת ההפטרה (זו אף סימלה של המדינה) מבטאת את התקווה הגדולה שלא פסקה גם בימים החשוכים של חורבן וגלות מרה. מן הכמיהה להעלאת האור מחדש במקדש שיבנה, שאבה האומה כוחות בלתי רגילים.

המציאות שבה תשוב האומה לארצה ותאיר לעולם כולו, מירושלים, היתה וודאית בקרבה.

שנשמע בשורות טובות ושתהיה לכולנו שבת שלום

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 19:10.  תל-אביב- 19:25.  באר-שבע- 19:26.   חיפה- 19:18

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 20:28  תל-אביב- 20:31.  באר-שבע- 20:29   חיפה- 20:32

רבינו תם- 21:05

קישור לדף פרשת בהעלותך