פרשת השבוע - פרשת מטות

במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת מטות

כמה מלים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת מטות היא פרשת השבוע התשיעית בספר במדבר. פרקים ל'-ל"ב.
בדרך כלל קוראים את פרשת מטות ביחד עם הפרשה שאחריה, פרשת מסעי, רק לעתים נדירות בשנים מעוברות, בשנים מסוג בשז וגכז (רק בארץ ישראל), ובשנים השג והחא (גם בחוץ לארץ), הן נפרדות - כל זה מכוון לכך שפרשת דברים (הפטרת חזון) תיקרא בשבת שלפני תשעה באב

.
מה בפרשה:
* פרשת נדרים - פרשה הלכתית קצרה העוסקת בדיני נדרים והפרתם.

* מלחמת מדין - בני ישראל יוצאים למלחמה מול מדין, כדי לנקום את חטאי מדין כנגד ישראל. לאחר תיאור המלחמה מפורטת באריכות חלוקת השלל והקדשת חלק ממנו לה'. כאן בא גם הציווי על טבילת כלים והגעלתם, על מנת להכשיר אותם.

* פרשת בני גד ובני ראובן - בני שבט גד ובני שבט ראובן מבקשים ממשה לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי ולא בארץ ישראל שממערב לירדן. למרות הסתייגות ראשונית מקבל משה את בקשתם לאחר שהם מתחייבים להשתתף במלחמת כיבוש ארץ ישראל מידי עמי כנען ומצרף אליהם את חצי שבט מנשה.

ולדבר התורה:

גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה. גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה. השבת קוראים בספר ירמיהו מפרק א' פסוק א עד פרק ב' פסוק ג. זו נבואת ההקדשה של ירמיהו, ובה נאמר לו שהוא עתיד לנבא על חורבן בית המקדש ועל חטאי ירושלים.

השבת מתחילה מתכונת קצת שונה של הפטרות – וההפטרות קשורות לירושלים, חורבן הבית.

תקופה זו מכונה מכונה "תלת דפורענותא", (שלוש שבתות בהם ההפטרה קשורה לחורבן הבית) כאשר אחריה באה "'שבע דנחמתא" (שבע שבתות בהן ההפטרה קשורה לנחמה ולחזון הגאולה)

תלת דפורענותא, כאמור מתייחס לשלוש שבתות האבל בין צום שבעה עשר בתמוז לבין תשעה באב, ההפטרות עוסקות בעניין חורבן בית המקדש וירושלים. בניגוד למנהג הרגיל, שלפיו בהפטרה קוראים קטע בנביאים מעניין פרשת השבוע, בשבתות אלה, החלות בימי בין המצרים, קוראים נבואות תוכחה של ירמיהו וישעיהו שהזהירו את העם כי חטאיהם יביאו לחורבן בית המקדש.

בשבת הראשונה, מפטירים בנבואת ההקדשה שבפרק א' של ספר ירמיהו, "דברי ירמיהו". בשבת השנייה, שבה קוראים את פרשת מסעי (או את מטות ומסעי יחד), מפטירים האשכנזים והספרדים בפרק ב' של ירמיהו (הפטרת "שמעו"), ואילו התימנים מפטירים בפרק הראשון של ספר ישעיהו.
בשבת השלישית, שהיא השבת שלפני תשעה באב (בה קוראים את פרשת דברים), קוראים האשכנזים והספרדים את הפרק הראשון של ישעיהו, "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים". התימנים, שקראו את הפרק בשבוע שלפניו, קוראים בהמשך הפרק "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה". על שם פתיחת הפרק נקראת השבת "שבת חזון", ויש נוהגים בה מנהגי אבלות מיוחדים. את הפטרת "חזון" יש מהאשכנזים הנוהגים לקרוא במנגינת טעמי המקרא של מגילת איכה. בכמה מקהילות הספרדים (בעיקר צפון אפריקה ומערב אירופה) יש הנוהגים לקרוא במנגינה עצובה את כל הפטרות תלת דפורענותא.

בשבע השבתות שאחרי תשעה באב מפטירים בענייני נחמה, והן נקראות "שבע דנחמתא".

הדברים הבאים הם של דוד נתיב מאתר כיפה                                                                  

פתיחת ההפטרה מציגה את "תעודת הזהות" של ירמיהו הנביא: מקום פעילותו ושנות פעילותו במהלך שלטונם של מלכי יהודה האחרונים. ירמיהו פעל כנביא למעלה מ-40 שנה, כולל בשעת החורבן ומעט אחריו. עיקר פעילותו היתה בימי שלשה מלכים, שמלכו פרק זמן משמעותי: יאשיהו, ושני בניו - יהויקים וצדקיהו.

דרך התנהלותם של מלכים אלה הייתה שונה באופן מהותי: יאשיהו, שבימיו פעל ירמיהו במשך 18 שנה, היה מלך חיובי ביותר והווה את התקווה הגדולה והאחרונה של מלכות יהודה. יהויקים, שמלך 11 שנה, היה אכזר וקשה  כלפי העם וגם בהתנהלותו הרוחנית עשה הרע בעיני ה'. בימיו נחתמה סופית גזרת החורבן. צדקיהו, אחרון מלכי יהודה, שמלך גם הוא 11 שנה, היה חסר חוט שדרה. בגלוי נקט יד קשה כלפי ירמיהו ודבר ה' (בהשפעת השרים שהקיפו אותו), ובהסתר - התגנב לירמיהו ובקש ממנו הדרכה ועצה.

ההפטרה, שהיא הנבואה הראשונה של ירמיהו - בה הוקדש לנביא, נאמרה לו בימי יאשיהו. אלה הימים בהם נרקמה תוכניתו של יאשיהו למהפך הרוחני הגדול לתיקון המציאות המעוותת בעם. ירמיהו, שהיה נער, יועד לשליחות נבואית בתקופה קשה. בסופו של דבר הוא הפך להיות הנביא היחיד המלווה חורבן. כיון שכך, לא מפליא שהיה צורך לתת לו חיזוקים שלא נתנו לשום נביא אחר:

במהלך נבואת ההקדשה ראה ירמיהו שני מראות שנועדו להמחיש לו את שצופן העתיד. אחד מהם בא לבטא ש"מצפון תפתח הרעה". באותה עת התפוררה המעצמה האשורית, ועל החלל המדיני-צבאי שהותירה באזור התמודדו בבל הצפונית ומצרים הדרומית. בסופו של מאבק היתה יד בבל על העליונה והיא הפכה למעצמה השלטת באזור למשך 70 שנה. ירמיהו נקרא להזהיר את העם מפני האויב הצפוני, שישמש ביד ה' ככלי ענישה ליהודה, אם לא יפסיקו את התנהלותם השלילית, שנמשכה עשרות שנים. האויב מצפון יגיע ויטיל מצור על ירושלים, ויבקיע אותה מצפון.  "מצפון תפתח הרעה" -  מן הצד הצפוני של ירושלים, שם קל יותר לפרוץ לתוך העיר, כי אין בצד צפון חיץ טופוגרפי. בשאר הצדדים יש נחלים היוצרים ביצור טבעי, המקשה את הפריצה לעיר, לעומת הצפון בו הנגישות לחומת העיר נוחה.

משמעויות אלה של  "מצפון תפתח הרעה", הפכו להיות ברורים בהמשך. בתחילת פעילותו הנבואית של ירמיהו נראו הדברים כהזויים. בבל טרם עלתה לגדולה, מצבה של מלכות יהודה היה טוב, ובכלל: ביהודה התהלכו בהרגשה שירושלים ובית המקדש לא יפגעו. על רקע זה החל ירמיהו את פעילותו הנבואית.

מציאות מדינית וצבאית, גבולות המדינה, פעילות כוחות בזירה הבינלאומית או מצבה הכולל של המדינה, הם נושאים הנתונים לשינויים תדירים. היכולת שלנו להיות שותפים בעיצוב גורלנו, ויש לנו יכולת כזו לדעת הנביאים, תלויה בעשייה שלנו. לא רק בעשייה המקצועית הצריכה להתבצע בכל תחום, אלא בעשייה הראויה - על פי התורה והנביאים. זו תקרב אותנו להיות ערכיים יותר, תוסיף לנו חוסן פנימי ולכידות לאומית, תבהיר את יעודנו כ"ממלכת כהנים וגוי קדוש" כדי שנוכל לקדם את האנושות כולה לחזון "אחרית הימים".

דברי הנביאים כולם, וירמיהו בתוכם, מלמדים כי התנהלותנו תקבע אם "מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ" חלילה, או שנהיה "קודש ישראל לה'... כל אוכליו יאשמו, רעה תבוא אליהם".

 גם בדורות האחרונים הוכח ששני התסריטים אפשריים. איזה מהם יתממש - תלוי גם בהתנהלותנו.

מקווה מאד שנשמע בשורות טובות ושבאמת הפעם הדרום לא ידע עוד הפגזות של טילים ועוד.

שנשמע בשורות טובות !

שתהיה לכולנו שבת שלום

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 19:09.  תל-אביב- 19:25.  באר-שבע- 19:28.   חיפה- 19:17

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 20:25.  תל-אביב- 20:28.  באר-שבע- 20:27.  חיפה- 20:29

רבינו תם- 21:02

קישור לדף פרשת מטות