פרשת השבוע - פרשת בלק

במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת בלק

כמה מלים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת בלק היא פרשת השבוע השביעית בספר במדבר, פרקים כ"ב-כ"ה
(בחוץ לארץ, בשנים שבהן יום טוב שני של שבועות חל בשבת קוראים את פרשת בלק ביחד עם פרשת חוקת.) הפרשה עוסקת בפרשת נבואותיו של בלעם בן בעור שזומן על ידי בלק מלך מואב כדי לקלל את עם ישראל.

מה בפרשה:

* משלחת בלק אל בלעם - בלק מלך מואב מודאג מבואם של בני ישראל לתחום ארצו ושולח שליחים להזמין את בלעם לקלל את ישראל. בלעם מסרב לשליחים בטענה שה' מתנגד ללכתו איתם.
לבסוף יוצא בלעם לארץ מואב לאחר שקיבל את התנאי שהציב לו אלוהים באותו לילה, לפיו יאמר רק את אשר ישים אלוקים בפיו.

 * אתונו של בלעם - בדרך למואב נשלח מלאך לעמוד בדרכו של בלעם עם חרב שלופה. בלעם אינו רואה את המלאך, אולם אתונו רואה וסוטה מהדרך. בלעם מכה את האתון על התנהגותה הלא מובנת. המלאך מוסיף וחוסם את הדרך שוב ושוב, בכל פעם האתון מנסה להתחמק ובלעם מוסיף להכות אותה. אלוקים פותח את פי האתון, והיא מוכיחה אותו: "וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא. וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה' עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי."

המלאך שולח את בלעם לדרכו ומזכיר לו לומר רק את דברי אלוהים.

 * משלי בלעם - בלעם נפגש עם בלק ומורה לו לבנות שבעה מזבחות ולהקריב עליהם שבעה פרים ושבעה אילים, כדי שרוח הנבואה תשרה עליו. למורת רוחו של בלק ובניגוד לתוכניותיו, בלעם מרעיף על עם ישראל נבואות ברכה ושבח במקום לקלל אותם. לאחר שבלק מביע תרעומת, בלעם מודיע שוב ושוב על כוונתו לומר רק את הדברים שאלוקים שם בפיו.
התרחשות זו חוזרת על עצמה שלוש פעמים. לאחר שבלק מצהיר על אכזבתו בפעם השלישית, מוסיף בלעם עוד נבואה שעיקרה תחזיות על עתיד העמים באזור.

* חטא בעל פעור - בסיום הפרשה מתואר חטא בעל פעור: בני ישראל חוטאים בקשרים לא רצויים עם בנות מואב ואף משתחווים לאלוהי מואב. בעקבות כך פורצת מגפה בעם. פינחס דוקר ברומח מנהיג ישראלי שזנה עם מדינית לעיני העם, ובעקבות כך נעצרת המגפה.

ולדבר התורה:

גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה.

ההפטרה של הפרשה היא בספר מיכה מפרק ה' פסוק ו עד פרק ו' פסוק ח. מיכה מזכיר בנבואתו את פרשת בלעם.

הדברים הבאים הם מאתר משרד החינוך

לפרשת בלק מן הראוי לקרוא "פרשת בלעם", זה גם הכינוי שהעניקו לה חז"ל, בקבעם: "משה כתב ספרו ופרשת בלעם."
למרות שהתורה מספרת שבלעם זוכה לנבואה רק בלילה, בדומה לפרעה, אבימלך ולבן, חז"ל ראו בו נביא גדול. בבמדבר רבה משווים את בלעם למשה: "איזה נביא היה להם לאומות כמשה, זהו בלעם."
לעתים מוצא המדרש צדדים בהם גדול בלעם ממשה: "שלשה דברים היה בלעם גדול ממשה: היה מביט בשכינה, היה מכיל עצמו בשכינה ומיד מגלים את עיניו ומדבר עם השכינה."
אך יחד עם זאת מקבל בלעם דימוי של רשע, ולשמו אף נוסף התואר: בלעם הרשע.
בבמדבר רבה כתוב: "מכאן אתה למד, שבדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכין אותו. שמתחילה נאמר לו: לא תלך אתם, כיוון שהעז פניו להלוך, הלך..." 

פרשת בלק ובלעם השאירה משקעים בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל. בשעה שמכנס יהושע את העם בשכם, באחרית ימיו, הוא מזכיר לעם את חסדי ה' אתם: "ויקם בלק בן ציפור מלך מואב, וילחם בישראל, וישלח ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם. ולא אביתי לשמוע לבלעם, ויברך ברוך אתכם, ואציל אתכם מידו."   בין הנימוקים למצווה לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' נמצא בספר דברים: "...ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך. ולא אבה ה' אלוהיך לשמוע אל בלעם ויהפך ה' אלוהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלוהיך."

הנביא מיכה, בפרק שנבחר כהפטרת השבוע, מזכיר אף הוא לעם את הנאמר בפרשתנו: "עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור, מן השטים עד הגלגל, למען דעת צדקות ה'."
הן בהפטרה והן בפרשה נעשה שימוש בפועל יעץ. מפשט הדברים נראה שהכוונה לתכניתו של בלק להשמיד את ישראל בעזרת קללותיו של בלעם. גם בפרשה שימוש בפעל יעץ. לאחר שברך את ישראל, במקום לקללם אומר בלעם: "ועתה הנני הולך לעמי. לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים."
לדעת הרמב"ן לא מדובר בעצה שנתן בלעם לבלק, אלא גילוי של התכנון האלוקי, אולם בבבלי סנהדרין דרשו את התיבה כעצה ממש.

בסיסה של הדרשה הם דברי משה לצבא ששב ממלחמת הנקמה במדין והחיה כל נקבה: "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל בה' על דבר פעור, ותהי המגפה בעדת ה'."
העצה שנתן בלעם לבלק, להזנות את בנות מואב, להסיר את בני ישראל מדרך הישר ולגרום לחרון אף ה' בישראל, מוכיחה כי הייתה בליבו של בלעם, איבה לישראל ורצון להזיק להם.
רש"י מבאר בעקבות הגמרא: לכה איעצך: מה לך לעשות.

ומה היא העצה? אלוהיהם של אלו שונא זימה הוא וכו'. גם רשב"ם מבאר: אייעצך - עצה להכשילם. אך לא רק הקשר החיצוני של הזכרת בלק ובלעם קושר בין הפרשה להפטרתה. בברכותיו

אומר בלעם: הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. הנביא מיכה בהפטרה מנבא: והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב, אשר לא יקווה לאיש ולא ייחל לבני אדם.

הנביא מדמה את שארית יעקב כאריה בבהמות יער, ככפיר בעדרי צאן. בדימוי דומה השתמש בלעם: " הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה..."

שתהיה לכולנו שבת שלום

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 19:13.  תל-אביב- 19:28.  באר-שבע- 19:29.   חיפה- 19:21

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 20:31.  תל-אביב- 20:33.  באר-שבע- 20:32.  חיפה- 20:35

רבינו תם- 21:07

קישור לדף פרשת בלק