השבת היא שבת ארגון של תנועת בני עקיבא. זכרתי תמיד שזה בערך בסוף
חשוון/תחילת כסלו (שזה בערך התקופה...) אך לא זכרתי שמדובר בפרשת `תולדות`.
אז עכשיו אני בטח אזכור זאת :-) אז שתהיה שבת כיפית לכל חניכי
בני עקיבא. ומעניין מה שם השבט החדש.
במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.
פרשת תולדות
כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת תולדות היא הפרשה השישית בספר בראשית. הפרשה מתחילה בפרק כ"ה פסוק יט, ומסתיימת בפרק כ"ח פסוק ט. עיקר הפרשה מוקדשת לסיפורו של יצחק אבינו.
פרשת תולדות היא הפרשה השישית בספר בראשית. הפרשה מתחילה בפרק כ"ה פסוק יט, ומסתיימת בפרק כ"ח פסוק ט. עיקר הפרשה מוקדשת לסיפורו של יצחק אבינו.
נושאי
הפרשה:
* לידת יעקב ועשו: לאחר עשרים שנות עקרות נכנסת רבקה להריון.
הבנים מתרוצצים בקרבה והיא הולכת לדרוש את ה`. כלומר לברר למה זה כך - התשובה שהיא
מקבלת היא "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעייך יפרדו". ואכן, נולדים
לה שני בנים, עשו ויעקב. עשו הופך להיות צייד ויעקב יושב אוהלים.
* מכירת הבכורה: באחד הימים עשו חזר מהשדה ומצא שיעקב מכין
נזיד עדשים. הוא מבקש מיעקב לאכול מן הנזיד, ויעקב מבקש שימכור לו בתמורה את
הבכורה. עשו מסכים, תוך שהוא מזלזל במופגן בבכורה, והמכירה מתבצעת.
* יצחק בגרר: בארץ ישראל יש רעב, ויצחק רוצה לרדת למצרים. ה`
מורה ליצחק להישאר בארץ ישראל, ומבטיח לו כי בזכות אברהם יזכה זרעו לגור בארץ.
יצחק עובר לגור בגרר. רבקה נלקחת ממנו לבית אבימלך, לאחר שיצחק טען שהיא אחותו.
אולם אבימלך, שרואה את יצחק מצחק את רבקה, מבין שהיא אשתו, מחזיר אותה אל יצחק
ונוזף בו.
* פרשת הבארות: יצחק מגיע לרווחה כלכלית גדולה ומגורש מגרר.
הוא חופר בארות והפלשתים נכנסים במריבה איתו על הבעלות עליהן. לאחר שעבדי יצחק
חפרו כבר את הבאר השלישית, רחובות, הפלשתים הניחו להם. בסופו של דבר יצחק ואבימלך
כרתו ביניהם ברית.
* גניבת הברכות: יצחק מבקש לברך את בנו החביב עליו - עשו -
לפני מותו. רבקה שומעת את הדברים ומורה ליעקב לבוא אל יצחק, להציגּ את עצמו כאילו
הוא עשו ולקבל את הברכה. יעקב עושה כדבריה ומקבל את ברכתו של יצחק, אף על פי שהוא
תמה כיצד "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו". כשעשו מגלה שיעקב קיבל את
ברכתו הוא מתכנן להרוג את יעקב אחרי מות אביהם. רבקה שומעת את הדברים ושולחת,
בהסכמת יצחק, את יעקב לבית לבן אחיה בחרן, מתוך מטרה שיקח לו לאשה את אחת מבנותיו.
ולדבר התורה:
★ "ויעקב איש תם ישב אהלים" (בראשית כה`, כז`)
ביעקב אבינו היו, בוודאי, מעלות טובות רבות. מכולן, בחרה התורה, לציין בפנינו דווקא את מידת התום, היושר. מכאן למד השל"ה הקדוש, שאין לך מידה חשובה יותר ממידת התום. וגם היפוכו נכון. כמה צריך האדם להתרחק מדרך הרמאות והשקר.
ביעקב אבינו היו, בוודאי, מעלות טובות רבות. מכולן, בחרה התורה, לציין בפנינו דווקא את מידת התום, היושר. מכאן למד השל"ה הקדוש, שאין לך מידה חשובה יותר ממידת התום. וגם היפוכו נכון. כמה צריך האדם להתרחק מדרך הרמאות והשקר.
★ "ויאהב יצחק את עשו...ורבקה אהבת את יעקב"(בראשית כה`, כח`)
יש אהבה התלויה בדבר, ויש אהבה שאינה תלויה בדבר. הראשונה- עשויה להתבטל ברגע שהסתיים אותו מניע שגרם לאותה "אהבה", כביכול. לעומתה, אהבה שאינה תלויה בדבר, היא אהבה אמיתית העומדת לעד. בפסוק שלנו, שני סוגי האהבה. מציין השל"ה הקדוש, שאהבתו של יצחק את עשו, הייתה תלויה בדבר, באותו "ציד בפיו", אהבה שחולפת ועוברת מן העולם ברגע שנעלמת הסיבה לה, ולכן התורה כתבה אותה בלשון עבר "ויאהב יצחק את עשו". לעומתה, עומדת לה לעד האהבה האמיתית, שאינה תלויה בדבר, שאהבה רבקה את יעקב, ולכן היא כתובה בלשון הווה- תמיד. "ורבקה אוהבת את יעקב".
יש אהבה התלויה בדבר, ויש אהבה שאינה תלויה בדבר. הראשונה- עשויה להתבטל ברגע שהסתיים אותו מניע שגרם לאותה "אהבה", כביכול. לעומתה, אהבה שאינה תלויה בדבר, היא אהבה אמיתית העומדת לעד. בפסוק שלנו, שני סוגי האהבה. מציין השל"ה הקדוש, שאהבתו של יצחק את עשו, הייתה תלויה בדבר, באותו "ציד בפיו", אהבה שחולפת ועוברת מן העולם ברגע שנעלמת הסיבה לה, ולכן התורה כתבה אותה בלשון עבר "ויאהב יצחק את עשו". לעומתה, עומדת לה לעד האהבה האמיתית, שאינה תלויה בדבר, שאהבה רבקה את יעקב, ולכן היא כתובה בלשון הווה- תמיד. "ורבקה אוהבת את יעקב".
★ "גשה-נא ואמושך בני"(בראשית כז`, כא`)
חמישה חושים העניק הקב"ה לאדם: חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הריח, חוש הטעם וחוש המישוש. כל פעם שנפגע אחד החושים, מתחדדים יתר חושים שבו, ומחפים על הליקוי שבחוש שנפגע. אומר רבי יהונתן אייבשיץ מפראג: על יצחק אבינו מעיד הכתוב: ותכהין עיניו מראות". באותו רגע הגביר יצחק את פעילות ארבעת החושים האחרים שלו. בתחילה את חוש המישוש, ככתוב: "גשה נא, ואמושך, בני". אחר-כך הפעיל את חוש השמיעה, ככתוב:"הקול קול יעקב", אח"כ חוש הטעם "הגישה לי ואכלה" ואחרון רתם גם את חוש הריח: "וירח את ריח בנו".
חמישה חושים העניק הקב"ה לאדם: חוש הראייה, חוש השמיעה, חוש הריח, חוש הטעם וחוש המישוש. כל פעם שנפגע אחד החושים, מתחדדים יתר חושים שבו, ומחפים על הליקוי שבחוש שנפגע. אומר רבי יהונתן אייבשיץ מפראג: על יצחק אבינו מעיד הכתוב: ותכהין עיניו מראות". באותו רגע הגביר יצחק את פעילות ארבעת החושים האחרים שלו. בתחילה את חוש המישוש, ככתוב: "גשה נא, ואמושך, בני". אחר-כך הפעיל את חוש השמיעה, ככתוב:"הקול קול יעקב", אח"כ חוש הטעם "הגישה לי ואכלה" ואחרון רתם גם את חוש הריח: "וירח את ריח בנו".
המגיד מדובנא, באחת מדרשותיו לפרשת "תולדות" אמר על
"הקול קול יעקב והידיים ידי עשו", כי רבים בתוכנו מקפידים מאוד בכל
הקשור ל"קול": מתפללים שלוש תפילות ביום, קובעים עתים לתורה, לא מדברים
רכילות, וכדומה. אך משמגיעים ל"ידיים", למתן צדקה ולעשיית חסד, מתברר
לפתע, ש"הידיים ידי עשו". והמסקנה ברורה...
★ ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו"(בראשית כח`, א`)
לפני שהציג יצחק ליעקב בנו את דרישתו "לא תקח אשה מבנות כנען", "הכשיר" יצחק את הקרקע ללב בנו ע"י שפנה אליו תחילה במלים חמות והעניק לו ברכת אב. רק אז, משנוצר הקשר החם המיוחד שבין אב לבנו, השמיע יצחק באוזני יעקב את הציווי שלא לקחת אשה מבנות כנען. ולומד מכך ה"חפץ חיים", שזו הדרך הראויה לאב לפנות אל בנו. אם רצונו להשפיע על בנו שיילך בדרך הישר, עליו לנהוג כלפיו בדרכי נועם.
לפני שהציג יצחק ליעקב בנו את דרישתו "לא תקח אשה מבנות כנען", "הכשיר" יצחק את הקרקע ללב בנו ע"י שפנה אליו תחילה במלים חמות והעניק לו ברכת אב. רק אז, משנוצר הקשר החם המיוחד שבין אב לבנו, השמיע יצחק באוזני יעקב את הציווי שלא לקחת אשה מבנות כנען. ולומד מכך ה"חפץ חיים", שזו הדרך הראויה לאב לפנות אל בנו. אם רצונו להשפיע על בנו שיילך בדרך הישר, עליו לנהוג כלפיו בדרכי נועם.
שתהיה לכולם שבת שלום.
זמני כניסת השבת:
ירושלים- 16:01. תל-אביב- 16:15. באר-שבע-
16:19. חיפה- 16:04.
זמני יציאת השבת:
ירושלים- 17:15. תל-אביב- 17:16. באר-שבע- 17:18. חיפה-
17:14.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה