פרשת השבוע - פרשת וישב

 

תגיות/תוויות

פרשת שבוע, פרשת השבוע, דבר תורה

 

במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת וישב

כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת וישב  היא הפרשה התשיעית בספר בראשית. פרקים ל"ז-מ'.
את פרשת וישב קוראים בדרך כלל בשבת שלפני חנוכה. בשנים שבהן יש בחנוכה שתי שבתות, קוראים את פרשת וישב בשבת הראשונה. בשנים שבהן יום א' של חנוכה חל ביום ו', קוראים את הפרשה ביום ב' של חנוכה.

פרשת וישב מהווה את פתיחתו של קובץ סיפורי יוסף ואחיו, החלק האחרון בסיפור תולדותיו של יעקב ומשפחתו והחלק האחרון בספר בראשית בכלל. בפרשה זו מתחילים להשתלשל האירועים אשר יביאו לירידת יעקב ובניו למצרים, ובשלב מאוחר יותר לשעבודו של עם ישראל שם. עם זאת, כל אחד מן הפרקים בפרשה מהווה סיפור עצמאי שבו דמויות שונות והוא מתרחש במקום גאוגרפי אחר.

נושאי הפרשה:

מכירת יוסף - בסיפור זה מתוארת השנאה ההולכת ומתרקמת בין יוסף ובין יתר האחים. ברקע שנאה זו עומדים כמה מרכיבים - העדפתו של יעקב את יוסף וכתונת הפסים שנתן לו, הוצאת דיבת האחים רעה על ידי יוסף, והשיא - חלומותיו של יוסף, הממחישים את שאיפותיו לבכורה ועליונות על פני יתר אחיו. השנאה הזו מובילה לכך שכאשר האחים רואים את יוסף מתקרב אליהם בשליחותו של אביהם, הם זוממים להורגו. לאחר שראובן מונע מהם להרוג אותו, הם משאירים את יוסף בבור סמוך ונפנים לאכול לחם. כאשר הם פוגשים בשיירת ישמעאלים בדרכם מצרימה, הם מחליטים, בעצתו של יהודה, למכור להם את יוסף.
האחים מכתימים את כותנתו של יוסף בדם ומביאים אותה ליעקב, והוא מזהה אותה וסבור כי יוסף נטרף על ידי חיה רעה. סצנה זו מסתיימת בכך שיוסף נמכר כעבד לפוטיפר, סריס פרעה, שר הטבחים.

יהודה ותמר - באמצע פרשת סיפור יוסף, המקרא מספר על תיאור קורות יהודה. ער, הבן הבכור של יהודה נושא לאישה בשם תמר, לאחר מכן הוא מת.
בנו השני של יהודה, אונן, נושא את תמר אך נמנע במכוון מקיום מצוות הייבום שמתבטאת בקיום זרעו של אחיו, ומת גם הוא כעונש מאלוהים.
יהודה חושש לתת את בנו האחרון, שלה, לתמר, ומנמק זאת בהיותו צעיר מכדי להינשא.
תמר נאלצת לחזור לבית אביה ולהמתין ימים רבים בלי יכולת להינשא לאיש. כאשר נודע לתמר על בואו של יהודה לתמנה היא ממתינה לו בדרך הראשית, בתחפושת של זונה. יהודה, שאינו מזהה אותה, שוכב איתה ומפקיד בידיה כערבון את סימני ההיכר שלו - חותמו, פתילו ומטהו.
כאשר הוא מבקש לשלם לה, כבר לא ניתן למוצאה ויהודה מוותר על העירבון שהפקיד. לאחר שנודע ליהודה שתמר בהריון, הוא מצווה לשורפה. כאשר מוציאים אותה לשרפה, מציגה תמר את סימני ההיכר של יהודה בפניו בלבד. יהודה מזהה את רכושו ובוחר להודות בטעותו במילים "צדקה ממני" ולבטל את הוצאה להורג. ליהודה ותמר נולדו תאומים, פרץ וזרח; מצאצאיו של פרץ יוולד לימים דוד המלך.

יוסף בבית פוטיפר - יוסף נמכר לסריס פרעה, פוטיפר. הוא מוצא חן בעיני אדוניו ומופקד על הבית. ברכת ה' שורה בבית פוטיפר בזכותו של יוסף. אשת פוטיפר מבקשת לפתות את יוסף שישכב עמה, אך הוא מסרב פעם אחר פעם. באחד הימים, כאשר שניהם מצויים לבדם, אשת פוטיפר מפצירה בו שוב ואף אוחזת בבגדו. יוסף נמלט ומניח את בגדו בידי אשת פוטיפר. אשת פוטיפר רוקמת האשמה נגד יוסף וטוענת כי הוא ניסה לאונסה. פוטיפר כועס ומשליך את יוסף לבית הסוהר של אסירי המלך, שם חינו של יוסף ממשיך להיות ניכר גם בעיני שר בית הסוהר.

שר המשקים ושר האופים - בבית הסוהר פוגש יוסף שני שרים שהודחו על ידי פרעה - שר המשקים ושר האופים. יוסף מופקד לשרת אותם. כאשר הוא מבחין בוקר אחד בכך שהם זועפים, הם מספרים לו כי שניהם חלמו חלום ואינם יודעים כיצד לפותרו. הם מספרים ליוסף את החלום ויוסף מציע פתרון, לפיו שר המשקים יוצא בעוד שלושה ימים מכלאו וישוב למעמדו ואילו שר האופים ייתלה בעוד שלושה ימים. יוסף מבקש משר המשקים שיזכיר את עניינו לפני פרעה לכשיצא מבית הסוהר. שני הפתרונות מתקיימים כדברי יוסף - שר האופים נתלה ושר המשקים שב לתפקידו, אולם איננו מקיים את בקשת יוסף, ושוכח אותו.

 

ולדבר התורה:

"אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף" ('בראשית' לז ב)

בפרשה הזאת מרומז כל עתידו של עם ישראל; יוסף, הבן שהיה חביב לאביו יותר מכל בניו, אילצו אותו לעזוב את אביו ואת ארץ מולדתו בצעירותו, שלחו אותו לארץ אחרת, והשתדלו בכל האמצעים לאבד את זכרו.

אבל מה בעצם קרה? אדרבה, כל המאורעות בסופו של דבר העלו אותו אל מרום פסגת ההצלחה. יוסף בתבונתו, כלכל את כל ארץ מצרים ואת כל הארצות בשנות הרעב. בסופו של דבר האחים השתחוו לפניו.

מכך אפשר ללמוד ולראות, שלמרות  כל התלאות והפגעים שעברו עלינו בגלותינו, הם בעצם שימשו סיבה לעליתנו. כעדות הכתוב: "וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" ('ישעיה' יג) כי הכעס והחרון אף שניתך על עמנו בארצות פזורנו, הכל היה לטובתנו. (ע"פ ה'חפץ חיים')

מי יתן שהימים הקשים שעוברים על עמינו, יהפכו לימי שמחה ואושר

שתהיה לכולנו שבת שלום

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 15:59.  תל-אביב- 16:20.  באר-שבע- 16:22.   חיפה- 16:07

 

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 17:19.  תל-אביב- 17:20.  באר-שבע- 17:22.  חיפה- 17:18

רבנו תם- 17:58

 

 

קישור לדף פרשת וישב

פרשת השבוע - פרשת וישלח

 

במסגרת הפינה - דברים לפרשת השבוע.

פרשת וישלח

בעיון קל, אחרי כמה שנים, בהם לא התמדתי בעניין, הבנתי שפרשת וישלח היתה הפרשה הראשונה בה התחלתי את הפינה.

כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת וישלח היא הפרשה השמינית בספר בראשית. פרקים ל"ב-ל"ו
הפרשה משתרעת על תקופה של 23 שנה: ממועד המפגש בין יעקב לבין עשו, בעת שובו של יעקב מחרן לשנת מות יצחק.

מה בפרשה:

* פגישת יעקב ועשיו - לאחר ההכנות יעקב נפגש עם עשיו. במפגשם מגלה עשיו סימני אחווה ליעקב, מקבל את מנחתו ומזמינו לבקרו במקום מגוריו - ארץ שעיר. לאחר המפגש יושב יעקב זמן מה בסוכות, ולאחר מכן מתיישב באזור שכם.

 

* מעשה דינה - דינה בת יעקב, יוצאת העירה, נחטפת ונאנסת על ידי שכם, בנו של חמור החיוי המתואר במקרא כ'נשיא הארץ':

לאחר המעשה באים חמור ושכם בנו ומבקשים את הסכמתם לנישואי שכם עם דינה. בני יעקב מתנים במרמה את הסכמתם במילה של כל תושבי העיר, דבר שמתקבל על תושבי העיר. ביום השלישי לאחר מילת אנשי העיר יוצאים שמעון ולוי בני יעקב לעיר, הורגים את כל תושביה, מחלצים את דינה מבית שכם, ובוזזים את העיר. יעקב מותח ביקורת חריפה על מעשה זה של שמעון ולוי.

 

* הנסיעה לבית אל - יעקב עובר לבית אל. ה' מצווה על יעקב לעלות לבית אל ולקיים את נדרו שנדר בעת יציאתו לחרן, בתחילת פרשת ויצא. מסע זה משכם לבית אל נעשה בצל החשש מנקמת תושבי הארץ על הריגת תושבי שכם, חשש שלא מתגשם לבסוף.

 

* פטירת רחל - רחל מתה בעת לידת בנימין, ונקברת על הדרך, בסמוך לעיר בית לחם.

 

* מעשה ראובן - ראובן, בנו הבכור של יעקב, שוכב עם בלהה, פילגש יעקב.

 

* מות יצחק - יצחק מת זקן ושבע ימים, ונקבר על ידי עשיו ויעקב בניו. למעשה, לפי החשבון המקובל במדרשי חז"ל מת יצחק לאחר מכירת יוסף, כך שמיתת יצחק אינה נמצאת בזמנה הכרונולוגי המתאים בספר בראשית. ('אין מוקדם ומאוחר במקרא)

 

* תולדות עשיו ואדום - תולדות עשיו - תיאור מפורט של בני עשיו ונכדיו.

ולדבר התורה

"הצילני נא מיד אחי מיד עשו (בראשית ל"ב;י"ב)

יעקב אבינו התיירא מפני שני האופנים ביחסו של עשו.

טם יילחם נגדו – התיירא מפני שפיכות דמים.

אפ יכרות איתו ברית שלום – התיירא מפני התקרבות יתרה של עשיו.

לפיכך ביקש על שניהם.

"הצילני נא מיד אחי" – מפני אחווה יתירה.

ו"מיד עשו" – מפני רשעותו של עשו.

הקב"ה קיבל את תפילתו של יעקב, והצילו גם מכעסו וגם מקירבתו של עשו. "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה"

(ע"פ בית הלוי)

 

 

שתהיה לכולנו שבת שלום ובשורות טובות

 

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 15:56.  תל-אביב- 16:15.  באר-שבע- 16:21.   חיפה- 16:04

 

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 17:16.  תל-אביב- 17:18.  באר-שבע- 17:19.  חיפה- 17:15

רבנו תם- 17:56

 

 

קישור לדף פרשת וישלח

 

פרשת השבוע - פרשת ויצא

 

במסגרת הפינה - דברים לפרשת השבוע.

פרשת ויצא

השבת היא שבת ארגון של תנועת בני עקיבא, בו החניכים עולים ב'שבטים'.

כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת ויצא היא הפרשה השביעית בספר בראשית. פרקים כ"ח-ל"ב  ועוסקת בקורות יעקב בדרכו לחרן, בחייו עם לבן הארמי ובעזיבתו אותו.

מה בפרשה:
הפרשה מתארת את קורות יעקב בחרן, מיום שיצא מארץ ישראל ועד שובו אליה. הפרשה כתובה כולה ברצף אחד מראשיתה ועד סופה, ללא חלוקה כרונולוגית ברורה.

הפרשה פותחת ומסתיימת באירועים דומים - יעקב רואה מלאכים על גבול ארץ ישראל.

* סולם יעקב -
יעקב יוצא מבאר שבע ועוצר ללינת לילה בבית אל. שם הוא נרדם ורואה בחלום סולם העולה מן הארץ עד השמים ומלאכים עולים ויורדים בו. אלוהים מתגלה ליעקב ומבטיח לו שמירה בכל קורותיו וריבוי בנים. יעקב מתעורר, מכריז על המקום "בית אלוהים", מציב מצבה לציון המאורע ונודר לעשר מעשר מכל רכושו.

 

* רחל ולאה -
יעקב מגיע לבאר שליד חרן ולאחר דו-שיח קצר עם הרועים הוא פוגש את רחל, נושק לה ובוכה. רחל מודיעה לאביה לבן הארמי על בואו והוא פוגש ליד הבאר את יעקב . יעקב מציע לעבוד בשביל לבן שבע שנים בתמורה לכך שיישא את רחל לאישה. בתום שבע השנים נערך טקס חתונה, אולם לבן מרמה את יעקב ומשיא לו את לאה במקום את רחל. לאחר שבוע, יעקב נושא גם את רחל ומתחייב לעבוד שבע שנים נוספות עבורה.

 

* הולדת בני יעקב -
בעוד רחל נשארת עקרה, לאה יולדת ארבעה בנים בזה אחר זה: ראובן, שמעון, לוי ויהודה. היא קוראת להם בשמות המשקפים את צערה מכך שיעקב אוהב את רחל ולא אותה. רחל, שמצדה מקנאת באחותה על ילדיה, דורשת מיעקב "הבה לי בנים, ואם אין מתה אנוכי". יעקב משיב: "התחת אלוהים אני כי מנע ממך פרי בטן"?
רחל מחליטה לתת את בלהה שפחתה ליעקב, וזו אכן יולדת שני בנים, דן ונפתלי. אחר כך נותנת גם לאה את שפחתה זלפה ליעקב, ואף היא יולדת שני בנים, גד ואשר. לאחר סכסוך נוסף בין רחל ללאה בעניין פרשת הדודאים יולדת לאה עוד שני בנים ובת, יששכר, זבולון ודינה. בסופו של דבר יולדת גם רחל בן, הוא יוסף, ובשלב מאוחר יותר גם את בנימין, צעיר בניו של יעקב.

 

* יעקב ולבן -
יעקב פונה ללבן ומבקש לקבל שכר על עבודתו. לבן מסכים להעניק ליעקב חלק מצאנו לפי מאפיינים שהוסכמו ביניהם, אך מסלק בלי ידיעת יעקב את הכבשים המדוברות מעדריו, ומרחיק אותן למקום אחר. יעקב מצדו משתמש בשיטות רבייה מיוחדות ומצליח לצאת ברכוש גדול.‏ יעקב, שחש בהידרדרות היחסים בינו לבין אנשי בית לבן, ולאחר שמתגלה אליו מלאך בחלום ומורה לו לשוב ארצה, מתייעץ עם רחל ולאה ומחליט לעזוב את בית לבן. הוא עוזב בלי להודיע ללבן ובמקביל גונבת רחל את התרפים של אביה, ששימשו אותו לעבודת אלילים.
לבן רודף אחרי יעקב ומשיג אותו בהר הגלעד, אולם מקבל אזהרה מפורשת מאלוהים שלא לפגוע ביעקב. הוא נוזף ביעקב על שעזב בלי להודיע ועל גניבת התרפים, ויעקב מציע לו לחפש את התרפים, ואף קובע כי מי שהתרפים ברשותו "לא יחיה". לבן מחפש, אולם רחל מצליחה להסתיר את התרפים והחיפוש מסתיים בלא תוצאות. בעקבות כך מתקומם יעקב ומטיח בלבן את עלבונו על היחס שזכה לו ועל שקריו של לבן. בסופו של דבר שניהם כורתים ברית שלא לפגוע אחד בשני.
לבן עוזב, ויעקב מתכונן להיכנס לארץ ישראל. יעקב רואה מלאכים המלווים אותו, וקורא את שם המקום "מחנים".

ההפטרה היא מספר הושע, כאשר הספרדים והתימנים מתחילים בפרק י"א פסוק ז. הספרדים מסיימים בפרק י"ב פסוק יב, והתימנים בפסוק יג. האשכנזים מתחילים בפרק י"ב פסוק יג ומסיימים בפרק י"ד פסוק י. בכל המנהגים מכילה ההפטרה פסוקים המספרים את קורותיו של יעקב: "ויברח יעקב שדה ארם, ויעבוד ישראל באישה ובאישה שמר".

 

ולדבר התורה

"ושבתי בשלום אל בית אבי.." (בראשית כ"ח; כ"א)

על משאלה זו של יעקב, "ושבתי בשלום", מפרש רש"י שהכוונה היא מהבחינה הרוחנית: "שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן".

 

ויש לבאר, מניין לרש"י ש"בשלום" האמור כאן הוא מבחינה רוחנית ולא מבחינה גשמית? הרי לכאורה אין לכך שום רמז בפסוק עצמו?

 

בעל התורה תמימה מיישב כך: המעיין בפסוקים יראה, שעד למילים אלה (ושבתי בשלום וכו'), כשיעקב מתאר את הדברים שהוא מייחל ומקווה להם, הניסוח מתייחס לפעולות שעושה הקב"ה כלפי יעקב: "ושמרני בדרך הזה"; ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש"; ואילו כאן לגבי השיבה בשלום, במקום להשתמש בלשון דומה ("והשיבני בשלום אל בית אבי"), השתנתה הלשון באופן שהיא מתמקדת בפעולה מצד יעקב – "ושבתי בשלום" (ולא "והשיבני בשלום"), ומה פשר השינוי? על כך לומר, שתפילה זו שונה מהשאר, כי כל השאר מתייחס לצרכים גשמיים (לחם לאכול, בגד ללבוש וכו'), ואילו התפילה "ושבתי בשלום" מתייחסת לשלמות רוחנית, ומכאן מובן שינוי הלשון: בצרכים גשמיים, הכול תלוי בקב"ה, והוא הגוזר, אך בעניינים רוחניים, אמנם הקב"ה מסייע אך רק אם הבחירה מגיעה מהאדם עצמו.

 

 

שתהיה לכולנו שבת שלום ובשורות טובות

 

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 15:55.  תל-אביב- 16:14.  באר-שבע- 16:17.   חיפה- 16:03

 

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 17:15.  תל-אביב- 17:16.  באר-שבע- 17:17.  חיפה- 17:14

רבנו תם- 17:55

 

 

קישור לדף פרשת ויצא