פרשת השבוע - פרשת ניצבים-וילך

במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת ניצבים-וילך

בשנים לא מעוברות יש מס' פרשות שנקראות יחד מחוברות, כמו "ויקהל-פקודי". לרוב פרשות מחוברות הן פרשות יחסית קצרות.
השנה שהייתה שנה מעוברת כל הפרשות נקראו בנפרד ולא מחוברות, למעט השבת, בה קוראים מחובר, בגלל שיום כיפור יוצא בשבת (וליום כיפור יש כמובן קריאה מיוחדת).

כמה מלים על הפרשות מהויקיפדיה.
פרשת ניצבים (במקרא: נצבים) היא פרשת השבוע השמינית בספר דברים. היא מתחילה בפרק כ"ט פסוק ט' ומסתיימת בפרק ל' פסוק כ. הפרשה פותחת את סדרת ארבע הפרשות האחרונות שבתורה - ניצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה - שהן גם ארבע הפרשות הקצרות ביותר בתורה. את פרשת ניצבים קוראים תמיד בשבת שלפני ראש-השנה.

פרשת וילך היא פרשת השבוע התשיעית בספר דברים. היא מתחילה בפרק ל"א פסוק א ומסתיימת באותו פרק בפסוק ל.ל' פסוק כ. פרשת וילך היא הקצרה שבפרשות השבוע, ויש בה שלושים פסוקים בלבד.

בשנים שבהן אין שבת בין יום הכיפורים לסוכות קוראים את פרשת וילך ביחד עם פרשת ניצבים בשבת שלפני ראש השנה. בשאר השנים קוראים אותה בשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים (שבת שובה).

נושאי הפרשות:

פרשת ניצבים ממשיכה את נושא חידוש הברית בין עם ישראל לקב"ה בערבות מואב. לאחר שבפרשה הקודמת, כי תבוא, פורטו הברכות והקללות, בפרשה זו מודגש כי הברית חלה גם על העם כולו כיחידה אחת וגם על כל פרט ומשפחה בו. בהמשך מוצגת הדרך, שבה ניתן להתגבר על הצרות, אשר יבואו כעונש על הפרת המצוות (אי קיומם), זאת כמובן דרך התשובה.

הכתוב מדגיש כי גם לאחר שעם ישראל יצא לגלות, הוא יוכל לחזור בתשובה ואז יזכה לקיבוץ גלויות.

בחלק השני של הפרשה ניתן למצוא סיכום של פרקי המצוות שבספר דברים. התורה מדגישה "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום - לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא... ולא מעבר לים... כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". התורה מציגה בפני בני ישראל את הבחירה שעומדת בפניהם בין החיים והטוב בקיום המצוות ובין המוות והרע בהפרתן.

פרשת וילך מתמקדת בהעברת הנהגת העם ממשה רבנו ליהושע בן נון.

מכאן פונה משה לעסוק בכתיבת התורה ובשמירתה. לפי המסורת משה כתב את התורה ומסרה למשמרת לכוהנים. משה מצווה את העם לערוך פעם בשבע שנים מעמד הקהל, שבו יתכנסו האנשים, הנשים והטף ויקראו את התורה.

ולדבר התורה

כמה פנינים ורעיונות

* "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' א-להיך ומשם יקחך"
(פ' ל' פס' ד')

כולם נידחים לשמים, אם כך הרי היה צריך להיות כתוב "בקצה הארץ".

הבעש"ט היה מלמד זכות על ישראל, שאפילו בשעה שאדם מישראל עושה איזה מרמה בעסקיו, סוף סוף גם בזה יש איזו כוונה טובה, כי רוצה להרוויח כסף כדי שיוכל לתת צדקה, לשלם שכר לימוד עבור ילדיו, לצורכי שבת וכדומה.

וזה הפירוש בפסוק "אם יהיה נדחך בקצה השמים" אם בדחייתך, בעבירותיך, בקצה המחשבה ישנה איזו כוונה לשם שמים, "משם יקבצך ה' " - מהניצוץ הקטן הזה של לשם שמים הנמצא בתוך העבירה, משם יקחך ה'. המחשבה הנעלה הזאת מצילה אותו שלא יפול בנופלים ומביאה אותו לתשובה שלמה.

(לפי נעם מגדים)

*  "בפיך ובלבבך לעשתו" (פ' ל' פס' יד')

ר' מ"מ מקוצק  אומר -  "אל תצא ידי חובך בדיבור ומחשבה גרידא, אלא מה שבלבך ובפיך - עשה, בפיך ובללבך - לעשותו."

 * "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" (פ' לא' פס' א')

מדוע התורה לא מציינת לאן הלך? אלא הכוונה פה שמשה רבנו נכנס לתוך תוכו של כל אדם מישראל. בכל אדם מישראל, בכל הזמנים, יש ניצוץ ממשה רבנו. (מעיינה של תורה)

הנועם מגדים מביא רעיון דומה אך לדעתי קצת שונה - "וילך משה" - אפילו לאחר שכבר הלך משה רבנו מן העולם - עדיין יש את התחושה של "וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" - תחושה שגם היום משה עוד מדבר את דברי התורה אל כל ישראל. כל חידוש שמתחדש בכל עת שהיא, הריהו נובע מכוחו של משה רבנו.

 

שתהיה לכולם שבת שלום.

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 17:59. תל-אביב- 18:15. באר-שבע- 18:17. חיפה- 18:06.

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 19:11. תל-אביב- 19:12. באר-שבע:- 19:13. חיפה 19:12.