פרשת השבוע - פרשת לך לך

 במסגרת הפינה - דברים לפרשת השבוע.

פרשת לך לך

כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה.

פרשת לך לך היא פרשת השבוע השלישית בספר בראשית. פרקים י"ב-י"ז.

הפרשה נקראת שלושה שבועת לאחר שמחת תורה, באוקטובר או נובמבר, ועוסקת בתיאור קורות חייו של אברהם אבינו בחלק הראשון של חייו.

מה בפרשה:

בפרשה מספר סיפורים: קריאת אלוקים לאברם (שמאוחר יותר משנה שמו לאברהם) לצאת ממולדתו, ירידה למצרים והתחזות לאחיה של שרי, ההיפרדות מעל לוט, מלחמת ארבעת המלכים את החמישה, ברית בין הבתרים, המתיחות בין שרי והגר, וברית המילה.

* לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך
אברהם, שבשלב זה עדיין נקרא אברם, מקבל ציווי אלוקי ללכת לארץ כנען. הוא בא, עם שרה אשתו ולוט בן אחיו, לארץ ואף בונה מזבח וקורא בשם ה', אולם הרעב מאלץ אותו לרדת למצרים. עבדי פרעה לוקחים את שרי לבית פרעה ואברם מציג אותה כאחותו מחשש לחייו (שרה היא באמת בת אחיו). ה' פוגכ בפרעה דרך נגעים קשים, ובעקבות כך הוא משחרר את שרה ושולח את אברם ממצרים ברכוש גדול.

* מלחמת שליטי בבל בערי כנען
כשאברם חוזר לארץ כנען מתפתח סכסוך בינו ובין לוט שבסופו נפרד לוט מאברם ויורד אל סדום. אברם עצמו מקבל הבטחה אלוקית כי ארץ כנען תהיה ירושה לזרע שיוולד לו.
אחר כך מתרחשת מלחמת ארבעת המלכים את החמישה: ארבעה משליטי ארץ בבל באים לדכא חמישה מלכים מקומיים, שליטי סדום והערים שסביבותיה, שמרדו בהם. אברם שומע שלוט נשבה במלחמה, יוצא בראש אנשיו להילחם בארבעת המלכים, מנצח אותם ופודה את לוט. הוא מסרב לקחת לעצמו מן השלל ורק מברך את ה' בסיוע מלכיצדק, "כהן לאל עליון".

* ברית בין הבתרים
ה' כורת עם אברם את ברית בין הבתרים - ההבטחה על הזרע והארץ מקבלת גושפנקה רשמית על ידי מעשה טקסי של ביתור בעלי חיים. אברם גם מקבל נבואה על העתיד לקרות לזרעו: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (ספר בראשית, ט"ו; י"ג)

* שרי והגר
שרי אשת אברם רואה כי איננה מצליחה ללדת בן ומציעה לאברם לקחת את הגר שפחתה לאישה. הגר אכן מתעברת, כתוצאה מכך היא מזלזלת בשרי. שרי מתלוננת על כך בפני אברם, והוא נותן לה אפשרות לעשות כטוב בעיניה עם הגר. שרי מקשה מאוד את החיים של הגר, וכתוצאה מכך הגר בורחת. מלאך ה' מתגלה להגר במעיין, אומר לה לשוב חזרה לבית אברם ושרי, ומברך אותה ואת בנה ישמעאל (שמיד לאחר מכן נולד לה)

* ברית מילה
אברם כורת ברית נוספת עם ה', היא ברית המילה. הוא מצווה למול את עצמו ואת כל בני ביתו, וכן לשנות את שמו לאברהם ואת שם אשתו שרי לשרה. ה' מבטיח פעם נוספת ששרה תלד בן, שייקרא יצחק, ובו תתקיים ברית הזרע והארץ.

ההפטרה היא מספר ישעיהו פרקים מ'-מ"א. – ההפטרה עוסקת שבני ישראל מגלמים את דרך אברהם, אבי האומה.

ולדבר תורה:

אני ממשיכה להביא דברים לפרשת השבוע מספרו של הרב דוד סתיו "פרשה בקטנה".

הנה "פרשה בקטנה" לפרשת לך לך.

הדמות המרכזית בפרשת לך לך היא דמותו של אבי האומה הישראלית, אברהם אבינו. אברהם מצווה לעזוב את מולדתו "אור כשדים" וללכת לארץ ישראל. הוא עולה לארץ ונאלץ להתמודד עם הקשיים שמאפיינים חיים של מהגרים למקומות חדשים: הסתגלות לאנשים חדשים, בעיות פרנסה, רעב וכד'. לעומתו, הדמות המרכזית של הפרשה הקודמת היא נוח, שהיה צריך להתמודד עם עולם מושחת שנחרב, ולאחר מכן להקים עולם חדש אחרי המבול.
אם נערוך השוואה בין הביוגרפיות של שתי הדמויות נגלה פער מדהים.
על נוח מסופר שבעת לידתו אמרו עליו שהוא ינחם את העולם. בהמשך נאמר עליו: "איש צדיק תמים.." (בראשית ו'; ט') ומעל הכל נאמר כי מצא חן בעיני ה'.

על אברהם לא נאמר כלום. אנו יודעים מי היה אביו, גם שני אחיו (הרן ונחור) מוזכרים בתורה, וזה  הכל. ופתאום ביום בהיר אחד אומר הקב"ה לאברהם לקום וללכת למקום אחר שהוא יראה לו בהמשך. כלומר עזוב את הבית החם והמוכר וצא למקום חדש.
אנחנו לא רואים בפסוקים עצמם אף מילה שיכולה לרמז לנו בנוגע לאישיותו של אברהם, למידותיו הטובות או לכל דבר דומה. נכון שבגן ובבית הספר למדנו הרבה סיפורים על אברהם.
סיפור אחד מתאר את אברהם משתוקק להכיר את בורא העולם, בסיפור אחר אנחנו קוראים על הילד אברהם ששובר את פסליו של אביו העוסק במכירתם ובסיפור השלישי אברהם מושלך לכבשן האש בשל אמונתו.
המכנה המשותף לכל הסיפורים הוא שהם לא מופיעים בחומש בצורה מפורשת.

מכך נשאלת השאלה – מדוע מה שהיה חשוב לתורה לומר על נוח ועל מעשיו – אינו מוזכר אפילו ברמז ביחס לאברהם ?
גם סיבת הציווי לעזוב את המשפחה וללכת לארץ אחרת אינה מוזכרת. לעומת כל אירועי המבול ובניית התיבה המוסברים לקורא במפורט.
כל העניינים המהותיים בסיפורו של אברהם, כבחירתו לאבי האומה ועלייתו לארץ, אינם מוסברים כלל. למה זה כך?

יכול להיות שהתורה רוצה להעביר כאן מסר חשוב. במהלך שנותיה של ההיסטוריה היהודית, תכונות שונות תאפיינה את זהותו של העם. בחלק משנות קיומו והדבקות במצוות הן שתגדרנה את הזהות, בתקופות אחרות דווקא המאפיינים הלאומיים יודגשו.
הרמב"ם ראה בתכונות הענווה, הביישנות וגמילות החסד את הקווים האופייניים לעם ישראל, עד שקבע בהלכותיו כי מי שהוא עז פנים יש לבדוק שמא הוא לא יהודי... (אם כי חלק מהרבנים קבעו מאוחר יותר שאם נלך לפי הקריטריונים של הרמב"ם לא נוכל להתחתן כלל בשל העזות המתחזקת במהלך הדורות...)
אם התורה היתה באה ואומרת שאברהם נבחר בשל מעשה זה או אחר, היה הדבר משמש בסיס לקביעה שדי בתכונה זו או במעשה זה כדי להיחשב ליהודי. ואת זה ביקשה התורה למנוע.
אותם הדברים נכונים גם ביחס להליכה לארץ: אנחנו נמצאים בה לא משום שהיא טובה יותר בתחום כלשהו, אלא מפני שהיא ארצנו, נקודה. ממש כמו שאמר ברוח מבודחת, אך במלוא הרצינות ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר ז"ל: "למה ארץ ישראל? ככה!" המקרא מבקש להדגיש כי לאחר שנחבר אברהם,  נקבעה העובדה שקיים עם ישראל, וכל מי שמשתייך אליו מוזמן להקדיש לו את אונו ומרצו ולהשתתף בבניינו.

תופעה מעניינת שגם היא שייכת לפרשת השבוע היא מצוות המילה שאברהם נצטווה בה. מצווה זו אינה מההגיוניות ביותר. בלשון המעטה, היא כרוכה בפגיעה גופנית בילד ולא קל להסביר את טעמה, ובכל זאת זכתה מצווה זו שמרבית בני האומה מקיימים אותה, אם אלה שאינם מקפידים על קלה כחמורה.
יתכן כי מדובר באותו תסמין, לא לכל דבר צריך להיות הסבר ונימוק. אני שייך למשפחה כי אני חלק ממנה, לטוב ולרע, ובמשפחתי עושים כך וכך. לא תמיד אני אוהב בה הכול ולפעמים יהיו אפילו בני משפחה שיברחו ממשפחתם. אבל מי שהחליט להיות בן המשפחה (או בן העם היהודי), עושה זאת עם כל הלב והנשמה, גם כשלא תמיד הנוהג מובן או נעים.

להיות יהודי - זוהי הוויה של חיים שיש בה הרבה תוכן ומשמעות, גם אם הסיבה היסודית לקביעותיה אינה ידועה לנו.

שתהיה לכולנו שבת שלום ובשורות טובות

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 17:23.  תל-אביב- 17:38.  באר-שבע- 17:34.   חיפה- 17:28

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 18:35.  תל-אביב- 18:36.  באר-שבע- 18:31.  חיפה- 18:35

קישור לדף פרשת לך לך