במהלך השנה נופלים שבתות מסוימות בראש חודש.
(עדיין אין לי רשומה על
ראש חודש עצמו אולי באמת הגיע הזמן שאתיחס גם לזה ☺)
בראש חודש שחל בשבת, קוראים את פרשת השבוע
כרגיל (השבת קראנו את פרשת נח( במפטיר, במקום חזרה על סוף הפרשה, קוראים את פרשת קרבן מוסף של ראש
חודש (מפרשת פינחס - ספר במדבר כ"ח; ט'-ט"ו) לפיכך אנו מוציאים
שני ספרי תורה, בראשון אנו קוראים בפרשת השבוע (נח) ובשני קוראים את המפטיר מספר
במדבר.
ההפטרה המיוחדת לשבת ראש חודש היא הנבואה המסיימת
את ספר ישעיה. היא עוסקת בקדושה. בקדושת המקום המקדש, ובקדושת הזמן: ראש חודש
ושבת.
הנבואה שנבחרה כהפטרה לשבת ראש חודש פותחת בהצהרה
שה' אינו זקוק למקדשם של בני האדם, ואינו חפץ בקורבנות שהרשעים מקריבים לפניו.
"השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי"
והיא מסיימת "והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני
אמר ה'".
לפי פשוטו של מקרא נראה שלא כל אדם יבוא בכל ראש חודש וחודש כשם שלא יתכן שיבוא כל
שבת ושבת. יש כאן שילוב של שבת וראש חודש והקביעה שימים אלה יהיו ימי השתחוויה
ותפילה שבהם יפתח המקדש לכל הבא. מנהג זה היה קבוע בישראל מימים ימימה. בעלה של
האישה השונמית שואל אותה: מדוע את הולכת אליו היום, לא חודש ולא שבת.
הפרק והספר כמעט חותמים בפסוק "והיה מדי
חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני, אמר ה' צבאות". הצירוף
של שבת וראש חודש נראה כקשר הגלוי לקביעת פרק זה להפטרה.
במקרה שראש חודש יחול ביום ראשון הקרוב (מיד אחרי
יום שבת), אין מוציאים ספר תורה נוסף אך קוראים את הפטרת "מחר חודש"
ויאמר לו יהונתן מחר חודש [=ראש חודש]" (שמואל א' כ, יח - מב). בשבת אף
אומרים את ברכת החודש – שזאת תפילה בה מברכים את החודש הבא ומכריזים על מועדו של
ראש החודש. התפילה נאמרת בין ההפטרה לתפילת מוסף בשבת שלפני ראש חודש. שבת זו
ההפטרה היא אחד משיאי היחסים המורכבים בין שאול
לדוד. שאול, שהמלכות נקרעה ממנו בדבר ה' עקב התנהלותו במלחמת עמלק לא מוכן להשלים
עם גזירה זו. באירועי קרב עמק האלה מול גולית זהה שאול בדוד את "רעך הטוב
ממך", שעתיד להחליפו על כיסא המלוכה. מאז נסה שאול לפגוע בדוד בדרכים שונות
כדי למנוע את מימוש גזירת ה' על חילופי המלכות.
מערכת היחסים האנושית יוצרת מצבים מורכבים. פעמים
שנוצרת מתיחות ואף עויינות בין אנשים. חכמת ההתנהלות במצבים כאלה היא אתגר. היא
הופכת לאתגר גדול יותר כאשר הסכסוך הוא "בתוך המשפחה". [בתוך המשפחה
כפשוטו, או בתוך חברה סגורה, ישוב ואף בתוך אותו עם.] מול אויב חיצוני המורכבות
פשוטה יותר. מול גורם פנימי - הקרוב אליך, יש לכם עבר, הווה ועתיד משותפים, לטוב
ולרע - הסכסוך לובש מימדים נוספים.
זו בעצם אופייה של ההתרחשות בהפטרת "מחר
חדש". יחסי שאול ודוד הגיעו לשבר גדול. דוד מוצא את עצמו שוב ושוב מול
ניסיונות של שאול להורגו, תחילה בסתר ואחר כך בגלוי. דוד חש שכדי להציל את חייו
מחד וכדי שלא יקלע למצב בו יצטרך לפגוע בשאול, מלכו וחותנו, מתוך הגנה עצמית
מאידך, עדיף שיעזוב הכל [כולל ביתו ואשתו מיכל, שהצילה אותו מאחד הניסיונות להתנקש
בחייו] ויברח למקום מסתור, עד יעבור זעם.
אך קודם שהוא ינקוט בצעד קשה כל כך, הוא עורך
בירור אחרון (למרות שסיכוייו קלושים...) כדי להימנע מבריחה זו.
מסיבת ראש חודש (2 ימי ראש חודש) ממנה נעדר דוד
באופן יזום, נערכת במסגרת ממלכתית בבית שאול. הוא מסכם עם יהונתן, שייצג אותו
במסיבה זו, על סיפור כיסוי: דוד יצא לחוג עם בני משפחתו בבית לחם. תגובת שאול
להיעדרות זו יכולה לשמש מדד לאפשרות איחוי הקרע ביניהם. אם יתברר במהלך המסיבה שגם
על היעדרות זו תגובתו של שאול קשה - משמע שאין שום סיכוי. דוד ויהונתן מסכימים על
דרך רומזת להעברת מידע זה, כדי שאם שאול יעקוב אחרי יהונתן כדי ללכוד את דוד, יוכל
המידע להגיע לדוד.
התפרצותו הפומבית והנזעמת של שאול על יהונתן, עד
כדי הטלת החנית עליו, עקב הגנת יהונתן על דוד, שקפה את עומק השבר בין שאול לדוד.
ליהונתן לא נותר אלא לדווח לדוד על תוצאות המבדק. לדוד לא נותרה ברירה אלא לברוח
משאול.
דוד לקח עליו את כל משא הסבל למרות שלא היה לו שום חלק ביצירת המציאות העגומה.
הכל - כדי שלא להגיע לעימות פנים משפחתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה