במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.
פרשת בשלח
כמה מילים על הפרשה
פרשת בשלח היא פרשת השבוע הרביעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י”ג ומסתיימת בפרק י”ז.
פרשת השבוע "בשלח" פותחת ביציאת בני ישראל ממצרים כשה’ מובילם על-ידי עמוד האש ועמוד הענן דרך המדבר לכיוון ים סוף.
פרעה מתחרט על שחרורם, רודף אחריהם עם הצבא שלו ומשיג את בני ישראל על שפת ים-סוף.
ה’ מצווה על משה להניף את מטהו על הים - אז נקרע הים לשניים ובני ישראל עוברים בתוכו כשהמים להם חומה מימינם ומשמאלם.
פרעה וחילו רודפים אחרי בני ישראל לתוך הים אך אז שבו המים למצבם הראשון והמצרים טבעו בים.
בני ישראל מודים על הנס באמירת שירה לה` ("שירת הים")
בהמשך הפרשה מתוארים קורות בני ישראל במסעם במדבר: המתקת מי-מרה באמצעות עץ שהושלך למים, תלונות העם על משה ואהרן ופרשת המן שירד מן השמים כל שנות שהותם של בני ישראל במדבר.
נס נוסף התרחש לבני ישראל כשמשה הכה על סלע והוציא ממנו מים.
פרשתינו מסתיימת בסיפור מלחמת ישראל בעמלק ובהבטחת ה’ למחות את עמלק.
כמה מילים על שבת שירה מתוך הויקיפדיה
שבת שירה הוא כינוי לשבת פרשת בשלח. בפרשה מופיעה `שירת הים` אותה שרו בני ישראל בקריעת ים סוף, בהפטרה קוראים את `שירת דבורה` (מספר שופטים).
בפרשה זו מוזכר גם כן סיפור המן שירד לבני ישראל במדבר.
שבת שירה חלה בדרך כלל בשבת הסמוכה לט"ו בשבט (השנה היא חלה בט"ו בשבט עצמו)
ולדבר התורה:
רעיון שמצאתי באתר מרכז הרב
הקשר בין יציאת מצרים וט"ו בשבט.
חז"ל (חכמינו זכרונם לברכה) הכירו בקשר שבין יציאת מצרים לבין הטבע כפי שהדבר בא לידי ביטוי במדרש המפורסם על הפסוק: "מוציא אסירים בכושרות". מה הכוונה - אחד מהחסדים שעשה ה` ביציאת מצרים הוא שהוציא את בני ישראל בחודש שאין בו קור וגשמים מצד אחד, ולא חמה יוקדת מצד שני אלא מזג אויר נעים וממוזג.
על המדרש הזה יש הסבר מאת הרב אלישע וישליצקי- שאין הכוונה רק חודש שכשר לצאת בו במובן הטכני של המזג אויר, אלא חודש שגם הנפש כשרה לצאת בו מגלות לחרות, כיוון שכל הבריאה יוצאת בחודש הזה מהגלות של חודשי החורף שבהם האדם סגור וכנוס בתוך ביתו וכל העצים עומדים במערומיהם לפריחה מחודשת וממילא אין מתאים ממנו ליציאה לחירות כי החירות הפיזית הולכת יחד עם החירות הנפשית.
אם כך מתעוררת השאלה – מדוע אנחנו לא חוגגים את חג האילנות בחודש ניסן, אלא בחודש שבט ?
בשביל לענות על זה ננסה להבין קצת את מהותה של גלות מצרים. מה מקומה של גלות מצרים בהיסטוריה של עם ישראל ?
הפעם הראשונה בתורה שאנו שומעים על גלות מצרים מעוררת גם היא תמיהה.
הקב"ה כורת ברית עם אברהם מבטיח לו זרע רב ככוכבי השמים, מבטיח לו את ירושת הארץ, ודווקא אז באותו מעמד חגיגי ומרגש בברית בין הבתרים, באופן בלתי צפוי מגיעה ההודעה הכואבת כל כך: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה"- זה המקום המתאים ביותר?!
אלא מסביר המלבי"ם שם "הודיע לו שכמו שבאיש הפרטי יעברו עליו בנעוריו כמה ייסורים ומכאובים... כן האומה אשר בחר ה` לסגולתו שם אותה תחלה בכור הברזל לצרף סיגי החומר ולזככה ולטהרה ע"י עוני ומכאובות..." כלומר גלות מצרים לא באה לעם ישראל כעונש אלא כשלב הכרחי ביצירתו והגדרתו כעם.
גם בטבע זה כך, זרע שנזרע לפני שהוא נובט ופורח- קודם כל הוא מרקיב, לפני שהעובר יוצא לאויר העולם הוא צריך לעבור שלב של תשעה חודשים של התכנסות בתוך החושך, אך אנו יודעים שהשלב הזה הוא מכין את השלב הבא ואנו רוצים אותו ושמחים בו.
בט"ו בשבט, איננו מציינים את הפריחה או את הבשלת הפירות, אלא את שלב החנטה שזהו השלב הבראשיתי של הפרי שלב שבו למעשה עדיין אין ממנו כלום- אבל מי שבעל חזון, רואה ויודע שהכלום הזה בסופו של דבר יוליד פרי בשל וטוב מתוק לחיך ונאה לעיניים ואחרי תקופת ההתכנסות הקור והחושך תבוא הפריחה ויבוא אור גדול.
גם באדם, לפעמים יש שלבים של קושי ועומס וטרדות וקשה לו לראות את האור והוא מרגיש שהוא יושב בחושך אם מבחינה פרטית ואם מבחינה לאומית. מי שראייתו קיצרת טווח עשוי להתייאש, אבל מי שיש לו אמונה ובטחון בה` יודע ומבין שהכל
מאת ה`- ולטובה, ובסוף דווקא מתוך הקושי תצא תשועה גדולה.
שתהיה לכולם שבת שלום.
זמני כניסת השבת:
ירושלים- 16:31. תל-אביב- 16:46. באר-שבע- 16:50. חיפה- 16:35
זמני יציאת השבת:
ירושלים- 17:46. תל-אביב- 17:48. באר-שבע- 17:50. חיפה- 17:46
רבנו תם- 18:24
קישור לדף פרשת בשלח (שבת שירה)
