למה לא באת לפני המלחמה / ליזי דורון

                                                                                                                                                                                                     

התמונה לקוחה מפה

93 ע'
שנת הוצאה- תשנ"ח (1998).
הוצאת חלונות.


מגב הספר:
''על גבעה נישאה, אי-שם באירופה הרחוקה, ניצבה טירה בה חיה שושלת מלוכה, ועל השושלת איש לא ידע, ורק אני עדות יחידה לקורות הטירה'. כך סיפרה הלנה ויותר לא אמרה ולא דיברה. אולי הוסיפה משפטים ספורים, משפטי סיום או משפטי פתיחה, לעיתים מעט, לעיתים יותר, וכל היותר היה על ההווה וכל המעט היה על העבר, ועתיד לא היה''.

בתה של הלנה, אליזבת, היא ליזי דורון, גדלה בצל כנפי השתיקה. בקובץ סיפורים ראשון ''למה לא באת לפני המלחמה'',
היא יוצאת מן השתיקה ומתארת את הלנה של אחרי המלחמה ואת האווירה בבית שברחוב הניצחון פינת רחוב הגבורה.

לדבריה ''הלנה בחשה בין דמיון למציאות ובין עמימות לבהירות; מחקה ראיות ובדתה עובדות ובנתה עולם משלה''. עם זאת, היא מעדיה כי כל הארועים המופיעים בספר - כולם אמת לאמיתה. הקשר בינם לבין האמת - אמיץ. הקשר בינם לבין המציאות, גם אם רופף - אינו מקרי בהחלט.

את הספר קראתי לפני כשנה (כלומר סיימתי לקרוא אותו...)  רציתי לכתוב עליו סקירה כי הוא הרשים אותי כל כך אך לא ידעתי איך לעשות את זה. כבר זנחתי את הרעיון - אבל בעקבות כתבה שקראתי השבת על ליזי דורון ב'מקור ראשון' החלטתי לעשות את זה.

(יתכנו בהמשך כמה ספוליירים בהמשך - כאלו שכבר ידועים מכתבות על הסופרת..)

זה בינתיים הספר היחידי של ליזי דורון שקראתי - ומתברר שהוא גם הספר הראשון שהיא כתבה.
ליזי דורון הינה דור שני לשואה. היא גדלה רק עם אמא שלה, כהגדרתה "תא משפחתי קטן".

לי אישית, למרות שהספר כתוב בשפה יחסית פשוטה, היה לא קל לקרוא את הספר.. והספר היה אצלי תקופה די ארוכה. יצא שקראתי את הפרקים הראשונים כמה וכמה פעמים (כי משום מה הייתי בטוחה שלא התחלתי את הספר...)

רק אחרי שנתקלתי בסוף אחד הפרקים במשפט  "הלנה, כצאן לטבח..." (משפט שהלנה, אמא של ליזי דורון, אמרה כאשר היא התבקשה להציג את עצמה) הבנתי למה זה קורה. למרות שהשפה בספר לא קשה, המלים והשתיקות שבו חדרו ללב שלי וריגשו אותי.

במילה אחת אפשר לדעתי לתאר שהספר סובב הרבה סביב המוות..

אך למרות זאת, תמיד חזרתי לספר וקראתי אותו בשקיקה. יכול להיות שמה שגם עזר לכך היה שפרקי הספר קצרים יחסית.

כמה פעמים מצאתי את עצמי מהנהנת בראשי כאשר כל מיני תיאורים נגעו ללב שלי, כמו הצורך לחפש קרובי משפחה (צורך יהודי מוכר...), גם תיאור השכונה של  שנות  ה-60-70 קסם לי (בתור מי שנולדה בסוף אותו עידן...)

האם מתוארת בספר בצורה מאד מיוחדת, כמו הדוגמה שציינתי למעלה המלים בהם היא הציגה את עצמה. 

במספר עלילות בספר היה אפשר להבחין בדמות האם ובמיוחדות שלה. למשל האם, הלנה, דאגה להשכיר את החדר שהיה להם בבית לגבר כדי שיפסיקו להציק לה ולדאוג לה שהיא מגדלת את הבת לבד.

בפרק אחר בספר, תואר ליל הסדר בבית, כאשר האמא דאגה שבחוץ יהיה מואר ומבפנים חשוך - כאשר האם ובתה יושבות סביב השולחן הערוך לגמרי לעוד אנשים ('רוחות רפאים')

כשאני בכלל חושבת על הילדה ועל איך אפשר לגדול כך - לדעתי באיזה מקום ליזי מתייחסת לכל במעין הומור קטן (קריקטורה) ואולי (מחשבה פיסוכלוגית עולה לי פה) זה גם סוד ההישרדות שלה (של ליזי) עם דמות האמא שלה שנראית לי כך כך נוקשה.

אני בהחלט ממליצה על הספר.

ותוספת קטנה - יש גם הצגת יחיד המבוססת על הספר