יום חמישי, 22 בספטמבר 2011

פרשת השבוע - פרשת ניצבים-וילך

במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת ניצבים-וילך
בשנים לא מעוברות יש מס' פרשות שנקראות יחד מחוברות, כמו "ויקהל-פקודי". לרוב פרשות מחוברות הן פרשות יחסית קצרות.
השנה שהייתה שנה מעוברת כל הפרשות נקראו בנפרד ולא מחוברות, למעט השבת, בה קוראים מחובר, בגלל שיום כיפור יוצא בשבת (וליום כיפור יש כמובן קריאה מיוחדת).

כמה מלים על הפרשות מהויקיפדיה.
פרשת ניצבים (במקרא: נצבים) היא פרשת השבוע השמינית בספר דברים. היא מתחילה בפרק כ"ט פסוק ט' ומסתיימת בפרק ל' פסוק כ. הפרשה פותחת את סדרת ארבע הפרשות האחרונות שבתורה - ניצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה - שהן גם ארבע הפרשות הקצרות ביותר בתורה. את פרשת ניצבים קוראים תמיד בשבת שלפני ראש-השנה
.

פרשת וילך היא פרשת השבוע התשיעית בספר דברים. היא מתחילה בפרק ל"א פסוק א ומסתיימת באותו פרק בפסוק ל.ל' פסוק כ. פרשת וילך היא הקצרה שבפרשות השבוע, ויש בה שלושים פסוקים בלבד.
בשנים שבהן אין שבת בין יום הכיפורים לסוכות קוראים את פרשת וילך ביחד עם פרשת ניצבים בשבת שלפני ראש השנה. בשאר השנים קוראים אותה בשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים (שבת שובה).

נושאי הפרשות:
פרשת ניצבים ממשיכה את נושא חידוש הברית בין עם ישראל לקב"ה בערבות מואב. לאחר שבפרשה הקודמת, כי תבוא, פורטו הברכות והקללות, בפרשה זו מודגש כי הברית חלה גם על העם כולו כיחידה אחת וגם על כל פרט ומשפחה בו. בהמשך מוצגת הדרך, שבה ניתן להתגבר על הצרות, אשר יבואו כעונש על הפרת המצוות (אי קיומם), זאת כמובן דרך התשובה.
הכתוב מדגיש כי גם לאחר שעם ישראל יצא לגלות, הוא יוכל לחזור בתשובה ואז יזכה לקיבוץ גלויות.

בחלק השני של הפרשה ניתן למצוא סיכום של פרקי המצוות שבספר דברים. התורה מדגישה "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום - לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא... ולא מעבר לים... כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". התורה מציגה בפני בני ישראל את הבחירה שעומדת בפניהם בין החיים והטוב בקיום המצוות ובין המוות והרע בהפרתן.

פרשת וילך מתמקדת בהעברת הנהגת העם ממשה רבנו ליהושע בן נון.
מכאן פונה משה לעסוק בכתיבת התורה ובשמירתה. לפי המסורת משה כתב את התורה ומסרה למשמרת לכוהנים. משה מצווה את העם לערוך פעם בשבע שנים מעמד הקהל, שבו יתכנסו האנשים, הנשים והטף ויקראו את התורה.



ולדבר התורה
כמה פנינים ורעיונות
* "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' א-להיך ומשם יקחך"
(פ' ל' פס' ד')
כולם נידחים לשמים, אם כך הרי היה צריך להיות כתוב "בקצה הארץ".
הבעש"ט היה מלמד זכות על ישראל, שאפילו בשעה שאדם מישראל עושה איזה מרמה בעסקיו, סוף סוף גם בזה יש איזו כוונה טובה, כי רוצה להרוויח כסף כדי שיוכל לתת צדקה, לשלם שכר לימוד עבור ילדיו, לצורכי שבת וכדומה.
וזה הפירוש בפסוק "אם יהיה נדחך בקצה השמים" אם בדחייתך, בעבירותיך, בקצה המחשבה ישנה איזו כוונה לשם שמים, "משם יקבצך ה' " - מהניצוץ הקטן הזה של לשם שמים הנמצא בתוך העבירה, משם יקחך ה'. המחשבה הנעלה הזאת מצילה אותו שלא יפול בנופלים ומביאה אותו לתשובה שלמה.
(לפי נעם מגדים)

*  "בפיך ובלבבך לעשתו" (פ' ל' פס' יד')
ר' מ"מ מקוצק  אומר -  "אל תצא ידי חובך בדיבור ומחשבה גרידא, אלא מה שבלבך ובפיך - עשה, בפיך ובללבך - לעשותו."

 * "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" (פ' לא' פס' א')
מדוע התורה לא מציינת לאן הלך? אלא הכוונה פה שמשה רבנו נכנס לתוך תוכו של כל אדם מישראל. בכל אדם מישראל, בכל הזמנים, יש ניצוץ ממשה רבנו. (מעיינה של תורה)

הנועם מגדים מביא רעיון דומה אך לדעתי קצת שונה - "וילך משה" - אפילו לאחר שכבר הלך משה רבנו מן העולם - עדיין יש את התחושה של "וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" - תחושה שגם היום משה עוד מדבר את דברי התורה אל כל ישראל. כל חידוש שמתחדש בכל עת שהיא, הריהו נובע מכוחו של משה רבנו.

 

שתהיה לכולם שבת שלום.


זמני כניסת השבת:
ירושלים- 17:59. תל-אביב- 18:15. באר-שבע- 18:17. חיפה- 18:06.


זמני יציאת השבת:

ירושלים- 19:11. תל-אביב- 19:12. באר-שבע:- 19:13. חיפה 19:12.

יום שישי, 16 בספטמבר 2011

פרשת השבוע - פרשת כי תבוא

  
במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת כי תבוא
כמה מלים על הפרשה מהויקיפדיה.

פרשת כי תבוא היא פרשת השבוע השביעית בספר דברים. היא מתחילה בפרק כ"ו פסוק א ומסתיימת בפרק כ"ט פסוק ח.

פרשת כי תבוא לעולם תהיה הפרשה האחת לפני האחרונה בשנה היהודית, כיוון שבה כלולה פרשת הברכות והקללות, ואין רוצים לסיים את השנה בדבר רע. פרשה זו מכונה "פרשת התוכחה הגדולה" (בניגוד לפרשת בחוקותי שמכונה פרשת "התוכחה הקטנה"), מכיוון שיש בה תוכחה רבה וארוכה ומצויים בה ברכות וקללות. לפי מוני המצוות, פרשת כי תצא היא הפרשה שבה יש מספר המצוות הרב ביותר מבין כל פרשיות התורה.

נושאי הפרשה:

הפרשה נפתחת בחלק האחרון של נאום המצוות שנשא משה רבנו לפני מותו. בפרשה מפורטות מצוות ביכורים ומצוות וידוי מעשרות וכן סיכום קצר של הנאום.

לאחר מכן, מתואר הטקס שבני ישראל נצטוו בני ישראל לקיים עם כניסתם לארץ ישראל, ועיקרו כריתה מחדש של הברית בינם ובין ה'. לפי הציווי, יש להקים מזבח ולקיים מעמד בהשתתפות העם כולו, חלקו על הר גריזים וחלקו על הר עיבל, ובמעמד זה נאמרות אזהרות מיוחדות (כל אחת מהן נפתחת במילה "ארור") על רשימה של חטאים חמורים.

בהמשך הפרשה מופיע תיאור קצר של הברכה, שתבוא על עם ישראל באם ישמור את המצוות, וכן תיאור רחב ומפורט של הצרות והפגעים, שיבואו עליו אם לא יקיים אותן.

בסיום הפרשה מופיעה סקירה היסטורית קצרה על קורות יציאת מצרים, ההליכה במדבר סיני וכיבוש עבר הירדן המזרחי.

ולדבר התורה
כמה פנינים ורעיונות לפרשה.
* "...אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה" (כ"ו, א')
הפועל "נותן" נכתב בפסוק הפותח את הפרשה בזמן הווה, ולא בזמן עבר. חז"ל לומדים מכך, שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד נתינת ארץ-ישראל לישראל. כל זמן שישראל עושים רצונו של מקום ומקיימים בעצמם את מצוות "וירשתה וישבת בה". פרשן אחר מתמקד בשאלה המתבקשת, הרי לאחר שהקב"ה נותן לך- לישראל- את הארץ, כהבטחתו, מה שייך להוסיף בפרשה "וירשת וישבת בה"?. אם היא שלי, מה שייך לציין זאת? אלא, שארץ ישראל נקנית בשני אופנים: האחד- בהבטחת ה'. השני- בזיעת אפיים. אין אדם זוכה לירושת הארץ ולשבת בה, אלא כן הוא טורח ומוסר נפשו על ישיבתה.

* "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' אלקיך" (כ"ו, י"א)
מתי אתה יכול לשמוח "בכל הטוב"? מסביר בעל "תפארת שלמה": תהיה לך השמחה מפאת הנותן. משל למה הדבר דומה. לאדם שמקבל מתנה מאת המלך. כמה שהוא שמח על עצם ערכה של המתנה, שמחתו כפולה ומכופלת על כך שהמלך הוא שנתן לו את המתנה הזו. חשיבותו של הנותן הוא העיקר בשמחתו. "ושמחת בכל הטוב"- לא רק משום שהוא טוב, אלא בעיקר משום "אשר ה' אלוקיך נתן לך". כיוון ש-ה' הוא הנותן. ובאותו כיוון מפרש ר' משה ליב מססוב: מתי אתה יכול לשמוח "בכל הטוב"? בשעה שה' הוא הנותן לך מפרי עבודתך, ואינך נזקק למתנת בשר ודם. וכן, יש לפעמים וה"טוב" הוא לרעת בעליו, בבחינת "עושר שמור לבעליו לרעתו". אלא, כאשר יודע האדם כי עושרו הוא מתת ה', אזי משתמש בעושרו למטרות צדקה וחסד- ואז שרויה ברכה ושמחה בכל הטוב. אך אם אין האדם מכיר בערך זה שהכל מתת ה', הופך הטוב והעושר לרועץ.



שתהיה לכולם שבת שלום.

זמני כניסת השבת:
ירושלים- 18:09. תל-אביב- 18:24. באר-שבע- 18:26. חיפה- 18:15.

זמני יציאת השבת:
ירושלים- 19:20. תל-אביב- 19:22. באר-שבע:- 19:22. חיפה 19:21.

יום שישי, 9 בספטמבר 2011

פרשת השבוע - פרשת כי תצא


במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת כי תצא
כמה מלים על הפרשה מהויקיפדיה.

פרשת כי תצא היא פרשת השבוע השישית בספר דברים. היא מתחילה בפרק  כ"א פס' י' ומסתיימת בפרק כ"ה פס' יט'.

לפי מוני המצוות, פרשת כי תצא היא הפרשה שבה יש מספר המצוות הרב ביותר מבין כל פרשיות התורה.

נושאי הפרשה:

הפרשה, הממשיכה את נאום המצוות שנשא משה רבנו לפני מותו, מפרטת מגוון רחב מאוד של ציוויים ואיסורים בתחומים שונים. כרגיל בחומש דברים, חלק מהמצוות מוזכרות כבר בחומשים הקודמים. על פניו קשה למצוא את החוקיות שלפיה מסודרים הדינים, והפרשנים השונים עסקו בכך רבות. בין  הדינים:

* דיני מלחמה- כמו אשת יפת תואר, סדרי מחנה צבאי, הפטורים משירות צבאי.

* דיני משפחה – כמו משפט הבכורה, בן סורר ומורה, מוציא שם רע, ניאוף, דיני אונס ומפתה, איסור על זנות, דיני גירושין, דיני ייבום וחליצה.

* דינים שבין אדם לחברו וצדק חברתי – כמו השבת אבידה, מצוות טעינה, איסור על ריבית, היתר אכילה בכרם, איסור גניבת נפש, דיני לקיחת משכון, איסור הלנת שכר, מתנות עניים, דיוק במידות ומשקלות.

* דיני כלאיים – כמו כלאי הכרם, איסור חרישה בשור ובחמור יחד, איסור שעטנז.

 *דינים אחרים – כמו מצוות קבורה, איסור לגבר ללבוש בגדי אישה ולהפך, מצוות שילוח הקן, מצוות מעקה, מצוות ציצית, דיני ביאה בקהל לממזר ולבני העמים השכנים: עמונים, מואבים, אדומים ומצרים, דיני נדרים, עונש מלקות

בסיום הפרשה מובאת מצוות מחיית עמלק.


ולדבר התורה
כמה פנינים ורעיונות לפרשה.
♦ כי תצא למלחמה על אויבך" (כ"א, י').
לא בכדי נכתב "כי תצא למלחמה על אויבך". רבי מנחם מנדל מקוצ'ק מפרש כך- ההצלחה במלחמה תלויה ביוזמה שתגלה בה וביכולתך לצאת אל האויב ולהכותו על אדמתו שלו.
ככל שתנקוט יותר יוזמות, ולא תשב בחיבוק ידיים ממתין לאויב כי יבוא,  כך גוברים הסיכויים שיקוים בך "ונתנם ה' אלוקיך בידך".
גם במלחמה הפנימית, כלומר במלחמת היצר שאדם מנהל מידי יום. כל עוד לא נתת ליצר הרע לחדור בגבולך- טובים סיכוייך לנצחו. אך ברגע שאפשרת לו להתיישב אצלך - קשה מאוד יהיה לך לגרשו ממך.

♦ "ועשית כאשר נדרת" (כ"ג, כ"ד)
בשעה שאדם נודר לעשות משהו טוב, הוא עושה כן בהתלהבות ובשמחה. אך לא אחת, כאשר הוא נדרש לקיים את נדרו, ההתלהבות כבר פגה, וקיום הנדר נעשה באיטיות תוך כדי הרגשת אילוץ. בא הכתוב ואומר לנו: "ועשית- כאשר נדרת"- קיים את הנדר באותו הלהט שהיה לך עת נדרת את הנדר.


שתהיה לכולם שבת שלום.

זמני כניסת השבת:
ירושלים- 18:18. תל-אביב- 18:33. באר-שבע- 19:35. חיפה- 18:25.

זמני יציאת השבת:
ירושלים- 19:29. תל-אביב- 19:31. באר-שבע:- 19:31. חיפה 19:31.

יום שבת, 3 בספטמבר 2011

פרשת השבוע - פרשת שופטים

         
במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת שופטים

כמה מלים על הפרשה מהויקיפדיה.

פרשת שופטים היא פרשת השבוע החמישית בספר דברים. היא מתחילה בפרק ט"ז פסוק יח ומסתיימת בפרק כ"א פסוק ט.


נושאי הפרשה:

משה רבנו ממשיך את הנאום שנשא לפני מותו ובמסגרת זו מפרט את המצוות שנצטוו בהן בני ישראל. כרגיל בספר דברים, רוב המצוות כבר הופיעו בספרים הקודמים, לעתים בשינויים בעלי משמעות. בין הציוויים:

* הקמת מערכת משפט ואיסור על לקיחת שוחד.

* איסורי עבודה זרה.

 *מצווה לשמוע לדברי החכמים שבכל דור ודיני זקן ממרא.

* מינוי מלך ופירוט חובותיו.

* מתנות כהונה ולווייה - זכויות הכהנים והלוויים.

* איסור על קיום מכשפים, בעלי אוב וידעונים, ואיסור על נביאי שקר.

* דיני רוצח בשגגה וערי מקלט.

* דיני עד שקר ועדים זוממים.

* דיני מלחמה, מצור ולקיחת שלל.

* פרשת עגלה ערופה: טקס המתקיים כשנמצא הרוג שלא נודע מי הרגו מחוץ לעיר.


ולדבר התורה

כמה פנינים לפרשה.


 "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך"

שואל רבנו בחיי מדוע נסמכה פרשת שופטים לפרשת הרגלים (החגים)?

ומשיב- שלמרות שעם ישראל עולה לרגל שלוש פעמים בשנה לירושלים, שם יש מורי כוהנים, לוויים ומורי התורה, שמהם אפשר לשאול על המצוות ועל כל מיני שאלות, עדיין חלה המצווה למנות שופטים ושוטרים בכל עיר ועיר.



 "...ושפטו את העם משפט צדק"

גם אילו אמר הכתוב: "ושפטו את העם" ולא היה מוסיף "משפט צדק", היינו מבינים שכוונת התורה למשפט צדק, כי משפט שאינו צדק אינו משפט. אם כך, מדוע בכל זאת הכתוב הוסיף את המילים "משפט צדק" ?

הסיבה לכך היא שהתורה לא רק מצווה אותנו לעשיית דין כחוק, אלא דורשת שנרבה בזה יותר.

השופטים  נקראיםלעשות לא רק דין, אלא גם חסד וצדק, כלומר התורה דורשת מהשופט לא להישאר צמוד לסעיפיו היבשים של החוק, אלא לראות גם את האדם אשר ניצב בפניו למשפט.

לא תמיד הולמים סעיפי החוק את מצבם של העומדים מול השופט, יש פעמים שהשופט נדרש להבין את מצבו הנפשי, החברתי והחינוכי של הנתבע. רק כך הוא יוכל להגיע למשפט צדק. (ע"פ לקראת שבת)



שתהיה לכולם שבת שלום.


זמני כניסת השבת:

ירושלים- 18:27. תל-אביב- 18:42. באר-שבע- 19:44. חיפה- 18:34.



זמני יציאת השבת:

ירושלים- 19:39. תל-אביב- 19:41. באר-שבע:- 19:40. חיפה 19:41.



יום שישי, 2 בספטמבר 2011

חודש אלול




השבוע, חל ביום רביעי ראש חודש אלול.

אלול הוא החודש השנים עשר, המסיים את השנה בלוח העברי, והחודש השישי במניין החודשים שמתחיל מחודש ניסן.

לחודש אלול יש קסם מיוחד, בגלל שהוא החודש האחרון אשר מסיים את השנה העברית - יש לו חשיבות גדולה במסורת היהודית, כי הוא נחשב זמן לחשבון נפש על השנה שעברה והכנה לקראת השנה החדשה.

בעיני גם האוויר או האווירה שיש היא תחושה של התחדשות ותחילת דרך חדשה, וזה באמת זמן לחשבון נפש ובדיקת עצמנו.

לפי ההלכה היהודית בחודש זה נהוג להגיד סליחות, כאשר הספרדים מתחילים את אמירת הסליחות למחרת ראש חודש אלול, ואילו האשכנזים מתחילים לומר אותם במוצאי שבת שלפני ראש השנה (ואם ראש השנה יוצא בימים הראשונים של השבוע אמירת הסליחות מתחילה כמובן שבוע קודם...)

לפי המסורת משה שב להר סיני כדי להביא את לוחות הברית השניים בראש חודש אלול. הוא שהה על ההר ארבעים יום עד ליום כיפור, שאז מחל האלוקים בלב שלם על חטא העגל ואמר: "סלחתי, כדבריך!"

השם של החודש, כמו יתר שמות החודשים בלוח העברי, נקבע עולי בבל.
"אלולו " פירושו באכדית "קציר ", ובאמת סוף הקיץ הוא זמן הקציר.

מקור אפשרי נוסף לשם הוא "אלל" - בארמית חיפושחודש אלול, כאמור, הוא חודש התשובה והפשפוש במעשינו.

חז"ל מצאו לאלול ראשי תיבות: "אני לדודי ודודי לי". לרמוז שבחודש אלול, הקב"ה קרוב ונעשה כדוד.

בנוסף לסליחות יש עוד כמה מנהגים כמו:
·        איחולי וברכת שנה טובה ו"כתיבה וחתימה טובה" - כבר מראשית חודש אלול אפשר לברך איחולים אלו. ולא להזכר רק יום לפני ראש השנה. (כמו שקורה לי לפעמים J )

·         נוהגים םהוסיף את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי". מראש חודש אלול עד הושענא רבה נוהגים להוסיף מזמור זה בסוף התפילה.

·          יש הנוהגים בתקופה זו לבדוק תפילין ומזוזות. בחודש זה הרי נהגו לפשפש במעשינו ולכן יש הנוהגים (בעיקר חסידי חב"ד - אך לא רק הם) לבדוק בחודש זה את התפילין והמזוזות.

·         תקיעת שופר - נוהגים לתקוע בשופר אחרי תפילת שחרית, מראש חודש אלול עד ערב ראש השנה (לא כולל ערב ראש השנה כדי להפריד בין התקיעות). תקיעת שופר זו אינה מן התורה אלא מנהג ישראל הוא. שכשעלה משה רבנו להר סיני בראש חודש אלול לקבל לוחות שניים, תקעו שופר במחנה להודיע לכל בני ישראל שמשה עלה להר סיני. כדי לזכור את המעמד הזה התחילו במנהג תקיעת השופר.

 [מקורות: ויקיפדיה, אתר דעת, אתר חב"ד[

מי ייתן שנזכה כולנו בהמון שמחה ואושר ושכל משאלות לבנו תתקבלנה ותתגשמנה.  ♥