יום שישי, 28 בספטמבר 2012

פרשת השבוע - פרשת האזינו


במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת האזינו
כמה מילים על הפרשה מהויקפדיה
פרשת האזינו היא פרשת העשירית בספר דברים. פרק ל"ב.
הפרשה ממשיכה את רצף הפרשיות שלקראת סיום התורה, ובהן מסופר ההכנות למותו של משה רבנו. את רוב רובה של פרשת האזינו תופסת שירת האזינו, העתידה, כפי שנאמר למשה בפרשה הקודמת, להיות עדות לעם ישראל לקראת הקורות אותם בדורות הבאים. השירה מתארת את המחזור ההיסטורי של עם ישראל: נחלת ארץ ישראל, חטא, גלות וגאולה.
אחרי השירה משה מתרה בפני בני ישראל להקפיד לקיים את התורה. וכן אלוקים מצווה על משה לעלות על הר נבו, להשקיף על ארץ ישראל ואז למות על הר נבו.

ולדבר התורה:
* "האזינו השמים ואדברה" (דברים לב' ;א')
רבי יצחק מאיר מגור היה אומר: הכתוב אומר (תהלים נ, ז): "שמעה עמי ואדברה". היה לו לומר קודם "ואדברה" ואחר כך "שמעה עמי"?! ללמדנו, כשיש רצון להאזין, נותן ה' בפיהו דברים הראויים להיאמר. אבל כאשר אין האוזניים כרויות לשמוע, נאטם הפה ונאלמת הלשון.


* "האזינו השמים...ותשמע הארץ" (כנ"ל)
אמרו חז"ל (רבה י, ד): "למה השמים והארץ? שהמשיל הקב"ה את ישראל ככוכבי השמים וכעפר הארץ".  אצל אומות העולם ייתכנו שלושה מצבים: אומה שהיא מעצמה, החולשת ושולטת על אומות אחרות; אומה בינונית שאינה שולטת על אחרים ולא נשלטת על ידי אחרים; אומה חלשה ומפגרת, החוסה בצילה של אומה אחרת, ונשלטת על ידה. בעם ישראל, לעומת זאת, מתקיימים שני מצבים בלבד: "ככוכבי השמים" - משפיעים על העולם כולו, או חלילה "כעפר הארץ" - מושפלים, והכל דורכים עליהם (דמשק אליעזר).


שתהיה לכולם שבת שלום
זמני כניסת השבת:
ירושלים- 18:10.  תל-אביב- 18:26.  באר-שבע- 18:28.   חיפה- 18:17.

זמני יציאת השבת:
ירושלים- 19:22.  תל-אביב- 19:24.  באר-שבע- 19:24.   חיפה- 19:23.
רבנו תם: 20:01

למעונינים הנה הדברים שפרסמתי שנה שעברה.



יום שלישי, 25 בספטמבר 2012

יום הכיפורים והפיוט ונתנה תוקף

 יום כיפור נחשב ליום הקדוש ביותר בשנה.
ביום הזה יש ציווי מהתורה להתענות. חז"ל מפרטים מספר איסורים לעינוי הגוף והנפש כמו - איסור אכילה ושתייה, איסור משיחת הגוף בשמן (קרמים וכד'), איסור על נעילת נעלי עור (בזמן בית המקדש נעלי עור היו הנעלים הכי נוחות, היום למרות שיש לא מעט נעלים מפלסטיק נוחות האיסור נשאר כך.), איסור רחיצה, איסור תשמיש המיטה (קיום יחסים).

 זה הצום היחיד שאינו נדחה מפני השבת ומכונה "שבת שבתון".

יום הכיפורים הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה. את המחילה והסליחה מהקב"ה אנחנו עושים ע"י תפילה וחזרה בתשובה, אך למרות שיום כיפור מכפר על חטאי האדם כלפי הקב"ה, הוא לא מכפר על עבירות שבין האדם לחברו. לכן נהוג לבקש סליחה מחברים, קרובים שאולי פגענו בהם (ובהזדמנות הזאת אני מבקשת מכל אחד ואחת סליחה במידה ופגעתי בכם.)

ביום זה אנחנו צמים ומתענים, אך לעומת צומות אחרים ביהדות (כמו תשעה באב) אשר בהם הצום הוא ביטוי לאבלות, ביום כיפור מטרת הצום היא לצורך כפרה ואפילו אפשר לומר לצורך התעלות.

אנחנו נדמים בעצם למלאכים ודרך הצום אנחנו מתרכזים בעבודה הרוחנית.

והנה עוד הבדל עקרוני בין תשעה באב ליום כיפור -  בתשעה באב  נאסר על פי חז"ל לאכול בסעודה המספקת יותר מתבשיל אחד וכן אסור לאכול בשר ולשתות יין. לעומת זאת, על ערב יום הכיפורים נאמר "כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (כלומר מי שאוכל טוב בערב יום כיפור זה נחשב שבעצם הוא צם ומתענה ומכפר על עצמו גם אז.)


בתקופת בית המקדש יום הכיפור היה יום מאד מיוחד, שכן ביום קדוש זה היה הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים שם התוודה והתפלל בעבורו ובעבור העם.

עבודת יום הכיפורים כוללת הקרבת קורבנות מיוחדים, עליהם היה מתוודה הכהן הגדול על עוונותיו, עוונות אחיו הכהנים, ועל עוונות עם ישראל.

עבודת הכהן הגדול כללה הקטרת קטורת, שנעשית בקודש הקודשים. ביציאתו משם מתפלל הכהן תפילה קצרה על עם ישראל.

עבודת כהן גדול המיוחדת ליום הכיפורים נעשית בבגדי לבן - ארבעה בגדים פשוטים מבד, לעומת בגדיו הרגילים של הכהן הגדול, בגדי זהב, הכוללים ארבעה בגדים נוספים ומפוארים, שבו הוא עובד גם ביום זה את העבודות הרגילות.

הכהן הגדול היה עורך את כל עבודות היום (כולל העבודות הרגילות). בין עבודה רגילה לעבודה המיוחדת ליום הכיפורים, הוא היה טובל במקווה ומחליף את בגדיו. בנוסף, הכנות רבות היו נערכות לפני יום הכיפורים (ביניהם, היה פורש מאשתו שבעה ימים קודם לכן) על מנת שיבוא מוכן כדבעי אל עבודת יום זה, במיוחד הקטרת הקטורת שנחשבת כ"עבודה קשה שבמקדש". (אולי לא עבודה קשה פיזית אבל בוודאי רוחנית וכמו שציינתי לעיל עצם הכניסה לקודש הקודשים זה היה דבר לא קל – כי קרו מקרים בהם כהן גדול שנכנס לקודש הקודשים ובסוף לא יצא מהם...)


כיום אין לנו בית מקדש, ובמקום בית המקדש אנחנו מתפללים. בעצם עיקר יום כיפור הוא בבית הכנסת.

פיוט לימים נוראים


הפיוט 'ונתנה תוקף' הוא פיוט מאד חזק ומיוחד.
הפיוט הנאמר בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים. נדמה לי שהפיוט הזה נהוג בקהילות אשכנז ואיטליה ונאמר בחזרת הש"ץ אשר אומרים בתפילת מוסף אחרי תפילת העמודה. הפיוט נאמר קרוב ל'קדושה'.
הפיוט לא נהוג בקהילות ספרדיות אך יש קהילות ספרדיות בודדות שנהוג לומר את הפיוט.

פיוט "ונתנה תוקף" הוא בין המפורסמים בפיוטי הימים הנוראים. הוא מתאר את החרדה הגדולה מאימת דינו של אלוהי ישראל, ואת אפסות האדם מולו. מסורת מהמאה ה-12 מייחסת אותו לדמות אגדית מהמאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא (מיינץ).

אגדת "מעשה ברבי אמנון" מתארת כיצד דרש ההגמון מרבי אמנון, שהיה גדול הדור להמיר דתו. כדי לדחותו ביקש אמר רבי אמנון שיחשוב על הדבר שלושה ימים, אך אחר כך התחרט מאוד על שלא דחה אותו לאלתר.
ביום השלישי, משלא הגיע, הביאוהו בעל כורחו. הוא הציע שיכרתו את לשונו, שסררה כאשר לא דחתה את אפשרות ההשתמדות מיד, אך ההגמון חפץ להעניש דווקא את רגליו, שלא הגיעו.
הוא עבר בייסורים איומים, כרתו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו אחת אחת והמליחו את הפצעים במלח. המקרה אירע  סמוך לראש השנה. כשהחזירו אותו לביתו והגיע החג, הוא ביקש שיביאוהו לבית הכנסת. שם, לפני אמירת קדושה, פתח את פיו ואמר את פיוט "ונתנה תוקף". כאשר הוא סיים את הפיוט הוא נפטר.

ביום השלישי לפטירתו נגלה רבי אמנון לרבנו קלונימוס בן משולם (בן למשפחה איטלקית שהיגרה לאשכנז) בחלום והשלים את הפיוט, וציווה אותו להפיץ בכל הקהילות פיוט זה, וכך נעשה.

חוקרים מודרניים חלוקים בשאלה האם ר' אמנון הוא דמות היסטורית או אגדית. השם "אמנון" לא היה בשימוש בקרב יהודי גרמניה בתקופה זו, ואכן חלק מנוסחי הסיפור מדגישים את סמליות השם והקשר שלו למילה אמונה. עם זאת, השם היה בשימוש מסוים בקרב יהודי איטליה, כך שאם היה אמנון דמות היסטורית, סביר שהיה איטלקי או בן לאחת המשפחות שהיגרו מאיטליה לאשכנז הקדומה (כמו משפחת קלונימוס). יש המדגישים את הדמיון של הסיפור לסיפורים אחרים בני אותה תקופה העוסקים בקידוש השם, וגם לסיפורים נוצריים. המאחרים את הסיפור, מנסים ללמוד ממנו על האווירה הדתית והתרבותית בקרב יהודי אירופה במאה ה-12, בעיקר בעקבות פרעות תתנ"ו. יש הטוענים שהסיפור התחבר כדי להגביר את יוקרתו של הפיוט ולחזק את מעמדו.

הפיוט פותח בתמונה מעוררת אימה של המתרחש בראש השנה בשמים. תמונה זו מבוססת על תיאורי יום הדין באחרית הימים במקרא. בהמשך הפיוט מתוארת חלופיותו ושפלותו של האדם, מול עוצמתו ונצחיותו של האל, המרוכזת לקראת סוף הפיוט בשמו של האל שאותו מקדישים המלאכים ועמם - בתפילת הקדושה - גם בני האדם.

הפיוט 
"ונתנה תקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום, ובו תנשא מלכותך ויכון בחסד כסאך, ותשב עליו באמת. אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד, וכותב וחותם וסופר ומונה. ותזכר כל הנשכחות, ותפתח ספר הזכרונות, ומאליו יקרא וחותם יד כל אדם בו.

ובשופר גדל יתקע וקול דממה דקה ישמע, ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון, ויאמרו הנה יום-הדין. לפקוד על צבא מרום בדין, כי לא יזכו בעיניך בדין. וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון. כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי. ותחתך קצבה לכל בריה ותכתב את גזר דינם.

בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון, כמה יעבורון וכמה יבראון. מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו. מי במים ומי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא, מי ברעש ומי במגפה, מי בחניקה ומי בסקילה, מי ינוח ומי ינוע, מי ישקט ומי יטרף, מי ישלו ומי יתיסר, מי יעשיר ומי יעני, מי ישפל ומי ירום.

ותשובה ותפלה וצדקה - מעבירין את רוע הגזרה

כי כשמך כן תהלתך, קשה לכעוס ונוח לרצות. כי לא תחפץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה, ועד יום מותו תחכה לו, אם ישוב מיד תקבלו. אמת כי אתה הוא יוצרם ואתה יודע יצרם, כי הם בשר ודם. אדם יסודו מעפר וסופו לעפר, בנפשו יביא לחמו. משול כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה, וכרוח נושבת וכאבק פורח, וכחלום יעוף.

ואתה הוא מלך אל חי וקיים

אין קצבה לשנותיך ואין קץ לאורך ימיך, ואין שעור למרכבות כבודך, ואין לפרש עילום שמך. שמך נאה לך, ואתה נאה לשמך, ושמנו קראת בשמך. עשה למען שמך, וקדש את שמך על מקדישי שמך. בעבור כבוד שמך הנערץ והנקדש, כסוד שיח שרפי קדש המקדישים שמך בקדש, דרי מעלה עם דרי מטה קוראים ומשלשים בשִלוּש קדשה בקֹדֶש".


הפיוט "ונתנה תוקף" נחשב לאחד הפיוטים הידועים והפופולריים בימים הנוראים ובתפילה היהודית. כאמור, בדורות האחרונים הוא גם נכנס למחזורים ספרדיים.

הפיוט 'ונתנה תוקף' זכה להמון לחנים מכל הסוגים. המנגינה המסורתית מורכבת מכמה חלקים. כאשר כל חלק מושר בצורה נפרדת.

הפיוט "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון" נחשב פיוט נפרד, ומושר לרוב במנגינה נוספת.

מילות הפיוט המיוחד היוו גם השראה לשירו המפורסם של לאונרד כהן, "מי באש" ("Who by Fire"). השיר נכתב בעקבות חוויותיו של כהן בסיבוב הופעות מול חיילי צה"ל בחזית מלחמת יום כיפור.‏‏

בתחילת שנות ה-90 חיבר יאיר רוזנבלום לחן מודרני לפיוט, כמחווה לחברי קיבוץ בית השיטה .
נפילת 11 מחברי הקיבוץ במלחמת יום הכיפורים שינתה את יחסם של רבים מחברי הקיבוץ ליום זה, שהפך ליום זיכרון המחובר ליום הדין של כלל העם היהודי.
הלחן החדש משלב מוטיבים מתפילות אשכנז וספרד וממקורות אחרים.
כששמעתי את הלחן בפעם הראשונה, בסרט שהיה במוצאי יום כיפור על בית השיטה
אני הייתי המומה מהחוזק ומהצמרמורת שהרגשתי.

הרגשתי שהפיוט שרוזנבלום יצר פיוט שיכול בקלות להיכנס לבית הכנסת. ואכן לא מעט חזנים שרים את הפיוט לפי המנגינה שלו (אמנם חלקם עדיין בחלקים מהפיוט משלבים נעימות אחרות אבל אני אישית מאד התחברתי לכל הפיוט של יאיר רוזנבלום - אגב אז אהבתי עיבוד מסויים שעשו בבית הכנסת בו התפללנו של הלחן המפורסם של משפחת מלבסקי...)

הפיוט בביצוע חנוך אלבלק


  
[מקורות:
ויקיפדיה,
אש התורה
אתר ואינט
הזמנה לפיוט]


שיהיה לכולנו צום מועיל וקל ובשורות טובות

זמני כניסת יום כיפור:
ירושלים- 16:56.      תל-אביב- 17:11.     באר-שבע- 17:14.    חיפה- 17:02.


זמני יציאת יום כיפור:

ירושלים- 18:07.      תל-אביב- 18:09.     באר-שבע- 18:09.    חיפה- 18:08.

יום שישי, 21 בספטמבר 2012

פרשת השבוע - פרשת וילך


במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.
השבת היא שבת שבין ראש השנה ליום כיפור והיא נקראת שבת שובה.
השבת מכונה כך על שם המילה הראשונה בהפטרה המיוחדת שקוראים השבת ההפטרה מתחילה כך: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך כי כשלת בעווניך" (הושע י"ד, ב
(
נוסח התפילה בשבת זו זהה לשאר ימות השנה, למעט שינויי התפילה הנוהגים בשאר עשרת ימי תשובה, כמו כן, בתפילת ערבית בברכת מעין שבע אומרים 'המלך הקדוש שאין כמוהו', במקום הנוסח הקבוע 'האל הקדוש שאין כמוהו'.

פרשת וילך
כמה מילים על הפרשה ממטעמי שבת.
פרשת וילך היא פרשת השבוע התשיעית בספר דברים. פרק לא'.
הפרשה קצרה מאד ולרוב נקראת יחד עם הפרשה של שבוע שעבר (פרשת ניצבים).
השנה הפרשות נקראות בנפרד.
פרשת וילך פותחת בדברי חיזוק של משה לבני ישראל ובפרידתו מהם, לאחר מכן הסמכתו של יהושע להיות מנהיג העם. בהמשך מדובר על “מעמד הקהל” בחג הסוכות שבמוצאי שנת השמיטה בו המלך קורא בתורה לפני כל עם ישראל העולים לרגל. בסיום הפרשה אוסף משה את כל עם ישראל וממנה את השמים ואת הארץ לעדים על כל דברי הוראותיו לעם ישראל.

ולדבר התורה:
"בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום (דברים ל"א; ב)
רש"י – היום מלאו ימי ושנותי, ביום זה נולדתי וביום זה אמות.

חכמינו אמרו שהמן הטיל את הפור על חודש אדר, משום שבחודש זה מת משה רבנו והיה סבור כי בחודש זה יעלה לו בקלות לנצח את ישראל, אולם נעלמה ממנו הידיעה כי באדר (בז' באדר) גם נולד משה רבינו.

אם אחרי כלף שנה ראה המן את זמן מיתת משה כזמן רע לישראל, הרי אז באותה שנה בה נפטר משה ודאי היו ישראל מתייראים ללחום נגד האויבים.
לכן משה אמר להם- "היום מלאו ימי ושנותי, ביום זה נולדתי".
גם יום לידתי חל באותו הזמן ואין לכם שום סיבה לפחד...
(ע"פ תורת משה)

שתהיה לכולם שבת שלום
זמני כניסת השבת:
ירושלים- 18:01.  תל-אביב- 18:16.  באר-שבע- 18:19.   חיפה- 18:07.

זמני יציאת השבת:
ירושלים- 19:12.  תל-אביב- 19:14.  באר-שבע- 19:14.   חיפה- 19:14.
רבנו תם: 19:51

למעונינים הנה הדברים שפרסמתי שנה שעברה.




יום שישי, 14 בספטמבר 2012

פרשת השבוע - פרשת ניצבים

במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת ניצבים
כמה מילים על הפרשה ממטעמי שבת.
פרשת ניצבים היא פרשת השבוע השמינית בספר דברים. פרקים כ"ט ול'.
הפרשה וכן הפרשה בשבוע הבא (פרשת וילך) הן פרשות קצרות ולרוב נקראות יחד.
השנה הפרשות נקראות בנפרד.
פרשת ניצבים פותחת בכריתת הברית עם כל עם ישראל לדורותיו (מראשי העם חוטב עציך ושואב מימך), למען ישמרו את התורה ומצוותיה ויתרחקו מעבודת אלילים.
בהמשך הפרשה מובטח לעם שלאחר שהייתם בגלות בין הגויים סופם לשוב אל ה’ ואזי ישובו לארץ ישראל בגאולה השלימה. 
הפרשה מסתיימת בדברי עידוד לבני ישראל שמצוות ה’ לא רחוקות הן מאפשרות האדם לקיימן אלא “קרוב אליך הדבר מאד”, והאפשרות ניתנה בידי האדם לבחור בטוב ובחיים או בהיפוכם ח”ו, והתורה ממליצה בפניו לבחור בחיים.

ולדבר התורה:
"אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם ושוטריכם כל איש ישראל" (דברים כ"ט; ט')
דרכו של עולם, בשעה שמתעורר צורך לפעול ולעשות למען היהדות, לנהל מלחמת מצוה למען כבוד שמים, אומר כל אחד: מה אני ומי אני? דבר זה ראוי שיטפלו בו הרבנים, האדמ"ורים, עסקני ציבור המובהקים, ולא אני האדם הפשוט...
אבל זאת טעות חמורה לחשוב כך והיא גורמת להרבה נזקים.
כשהדבר נוגע "לפני ה' א-לקיך" - שהמדובר הוא בכבוד שמים, מן הצורך שיהיה "אתם נצבים כולכם" - הכל חייבים להתגייס לפעולה, גם "ראשיכם שבטיכם" וגם "מחוטב עציך ועד שואב מימך". איש אל ישתמט מחובתו ואל יטיל את המלאכה על שכם הגדולים.

חסידים ומתנגדים מחולקים ביניהם לגבי נוסח התפילה. החסידים מקדימים "הודו" לפני "ברוך שאמר", ואילו המתנגדים מקדימים "ברוך שאמר" לפני "הודו", אולם משתווים הם ביניהם בהגיעם ל"יהי כבוד"
כשמדובר בכבוד שמים יש לחדול מכל חילוקי הנוסחאות והדעות ולהתלכד לכוח אחד, כדי להגן על "יהי כבוד ה' לעולם"

שתהיה לכולם שבת שלום
זמני כניסת השבת:
ירושלים- 18:10.  תל-אביב- 18:26.  באר-שבע- 18:28.   חיפה- 18:17.
זמני יציאת השבת:
ירושלים- 19:22.  תל-אביב- 19:24.  באר-שבע- 19:24.   חיפה- 19:23.
רבנו תם: 20:01

למעונינים הנההדברים שפרסמתי שנה שעברה.



חודש אלול





לפני קצת יותר משנה התחלתי סקירה חודשית לפי הלוח העברי.
החודש הראשון בו התחלתי את הסקירה היה חודש אלול

הסקירה קצת השתנתה וקיבלה איזה אופי קבוע בערך בחודש כסלו.
אז קצת לפני שהחודש מסתיים ונכנסת שנה חדשה הנה כמה דברים על חודש אלול
אלול הוא החודש השנים-עשר בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והשישי במניין החודשים המתחיל בחודש ניסן, חודש אלול מונה 29 ימים.
שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, הובא מגלות בבל ומקורו במילה "אולולו" שפירושה באכדית: "קציר". חודש אלול חל בסוף הקיץ - תקופת הקציר.
על פי פירוש אחר פירושו המילה אלול טיהור וכפרה.

בלוח גזר נקרא החודש "ירח קיץ", על שם אסיף הפירות בתקופה זו.

מקור אפשרי נוסף לשם הוא "אלל" - בארמית חיפוש , הדבר מבטא את העובדה שחודש אלול הוא חודש התשובה והפשפוש במעשים - אלול הוא הרי החודש האחרון של השנה ונקבע כחודש של חשבון הנפש לפשפש במעשי השנה ולתקנם בעוד זמן להיכנס ישר וטוב לשנה החדשה. "תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה".

יש גם סימן לחודש אלול בראשי תיבות של הפסוק : אני לדודי ודודי לי (שיר השירים פרק ו, פסוק ג). לרמוז, כי בחודש אלול, ה' קרוב לעם ישראל, ונעשה כדוד להם.
יש הקושרים את חודש אלול עם עלייתו השלישית של משה לשמיים.
לפי חז"ל משה עלה לשמיים בראש חודש אלול, שם עמד ארבעים יום בתפילות ובתחנונים למען ישראל. משה ביקש רחמים על ישראל עד יום הכפורים שבו התרצה אליו הקב"ה, ואמר לו "סלחתי" ונתן לו בשנית את הלוחות. כל אותם ימים משמשים לנו כימי רצון רחמים וסליחות, ימים של תפילות והתפייסות והם ימים שבהם מתעורר בליבו של כל אדם מישראל הניצוץ של משה השקול כנגד כל ישראל.
היות שמשה עלה למרומים בתקיעת שופרות, שלא יטעו חלילה בשנית אחרי עבודה זרה, נוהגים גם היום לתקוע באותו חודש בכל יום בשופרות, ומצאו לזה רמז בפסוק "תקעו בחודש שופר" - כלומר, חודש שלם.
* מזלו של החודש - מזל בתולה. בתולה מסמלת לרוב את כול את כוח הפריון הטוב והטהור והיא נקבעה בחודש אלול שבו נברא העולם.


פיוט לחודש אלול
(מתוך אתר הזמנה לפיוט

חודש אלול הוא חודש בו אנחנו מתחילים להתפלל לקראת השנה החדשה ולהגיד סליחות. אחד הפיוטים הידועים והעתיקים הוא אדון הסליחות. הפיוט נאמר בפי עדות המזרח השונות במשך כל חודש אלול ובעשרת ימי תשובה.

הפיוט הולך ומונה את הנהגותיו של הקב"ה את עולמו ואת שבחיו על פי סדר הא"ב כשהוא מעמיד בקצה האחד את נוראותו של האל - יודע כל הנסתרות מאז ולעולם, שהכל גלוי וידוע לפניו, ובקצה השני את רחמיו וחסדיו של האל. בין שני הקצוות הללו מצוי האדם העומד מול האל ומבקש: הגם שחטאנו, הגם שהכל גלוי וידוע לפניך - אף על פי כן - רחם עלינו כי אתה הוא אדון הסליחות ובעל הנחמות.

פיוט אדון הסליחות
אדון הסליחות,     בוחן לבבות,
גולה עמוקות,       דובר צדקות.
חטאנו לפניך,       רחם עלינו.

הדור בנפלאות,     ותיק בנחמות,
זוכר ברית עמו,    חוקר כליות.
חטאנו לפניך,       רחם עלינו.

טוב ומיטיב לבריות,     יודע כל נסתרות,
כובש עוונות,              לובש צדקות.
מלא זכיות,                 נורא עלילות,
סולח עוונות,              עונה בעת צרות.
חטאנו לפניך,             רחם עלינו.

פועל ישועות,       צופה עתידות,
קורא הדורות,      רוכב ערבות,
שומע תפילות,     תמים דעות.
חטאנו לפניך,      רחם עלינו.




אירועים החלים בחודש אלול (רשימה חלקית(:
א' אלול - יום עליית משה להר סיני לקבלת הלוחות השניים.

א' אלול - חודש הסליחות - בעדות המזרח מתחילים לומר סליחות לקראת ראש השנה והימים הנוראים, האשכנזים מתחילים במוצאי השבת שלפני ראש השנה.

א' אלול תרנ"ז (29.8.1897 ) - הקונגרס הציוני הראשון נפתח בבזל אשר בשוויץ.

א' אלול תשי"ג ( 12.8.1953 ) - בכנסת מאושר חוק חינוך ממלכתי שקבע תכנית לימודים אחידה לכלל מערכת החינוך, ללא זיקה למפלגות.

♦ ג' אלול תרצ"ה (01.09.35) - נפטר הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל.

 ג' אלול תשס"ד (20.8.04 ) - נפטר משה שמיר, סופר, מחזאי, פובליציסט ואיש ציבור. מחשובי הספרות העברית החדשה, חבר הכנסת התשיעית.

♦ ה' אלול תשי"ח (21.8.1958 ) -  יצחק שדה המפקד הראשון של הפלמ"ח נפטר.

♦ ח' אלול תרפ"א (11.9.1921 ) - מושב העובדים הראשון, נהלל נוסד.

ט' אלול  (1.9.1267) - הרמב"ן מחדש את היישוב היהודי בירושלים.

י' אלול התרע"ה (20.8.1915)- הרב יצחק יעקב ריינס, הנשיא הראשון של המזרחי, נפטר.

י"א אלול תשנ"ד (18.8.1994 ) - ישעיהו ליבוביץ איש מחקר, הוגה דעות בעל דעות פוליטיות חריגות וסרבן פרס ישראל נפטר.

♦ י"ד אלול תשכ"ו ( 30.8.1966 ) - המשכן החדש של הכנסת נחנך.

♦ ט"ז אלול תשל"ח (17.9.1978 ) - נחתמים הסכמי קמפ דיויד ע"י ראש ממשלת ישראל מנחם בגין  ונשיא מצרים אנואר סאדאת.

♦ י"ז אלול תרצ"ט (1.9.1939 ) -  פתיחת מלחמת העולם השניה, בתאריך זה פלשה גרמניה לפולין ויומיים לאחר מכן הכריזו עליה בריטניה וצרפת מלחמה.

♦ י"ז אלול תרצ"ו (15.9.1935 ) - בגרמניה הונהגו "חוקי נירנברג", חוקי יסוד שמטרתם קידום המדיניות האנטי יהודית בגרמניה. 

♦ י"ח אלול השמ"ט (17.9.1609) - יום פטירת המהר"ל מפראג.

♦ י"ח אלול תש"ט (21.9.1949 ) - חוק חינוך חובה חינם מאושר בכנסת.

♦ י"ח אלול ה'תשכ"ז (23.9.1967) - בני כפר עציון שבו לכפר עציון, אחרי קרוב ל20 שנה שבהם הם לא היו במקום.

♦ כ' אלול תשי"ב (10.9.1952 ) - ראש ממשלת גרמניה ושר החוץ של ישראל חתמו על הסכם השילומים בין גרמניה לישראל כפיצוי על הסבל שנגרם לעם היהודי ע"י ממשלת היטלר. 

♦ כ"ב אלול ה'תרפ"ד  (27.9.1924) - נוסד המושב הראשון של הפוהמ"ז - שדה יעקב.

♦ כ"ד אלול ה'תרצ"ג (15.9.1933) - נפטר ר' ישראל הכהן מראדין בעל ה"חפץ חיים"

♦ כ"ד אלול ה'תשי"ג (4.9.1953) - נפטר הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל הרב הראשי לישראל. 

♦ כ"ה אלול - יום בריאת העולם, כשאדם הראשון נולד בא' תשרי בראש השנה.

♦ כ"ה אלול - הושלמה בניית חומת ירושלים ע"י נחמיה. 

♦ כ"ו אלול תשל"ב (5.9.1972 ) - רצח י"א הספורטאים הישראלים  באולימפיאדת מינכן ע"י מחבלים מארגון  "ספטמבר השחור". 

מי ייתן שנזכה כולנו בהמון שמחה ואושר ושכל משאלות לבנו תתקבלנה ותתגשמנה.

[מקורות: ויקיפדיה, אתר מורשת]


יום שישי, 7 בספטמבר 2012

פרשת השבוע - פרשת כי תבוא

במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת כי תבוא

כמה מילים על הפרשה ממטעמי שבת.
פרשת כי תבוא היא פרשת השבוע השביעית בספר דברים. מפרק  כ"ו עד פרק כ"ט.הפרשה פותחת במצוות הבאת הביכורים לכהן בבית המקדש ונוסח הדברים שנאמרים במעמד זה. בהמשך מובאת מצות ביעור המעשרות מן הבית ומסירתם ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה.לאחר מכן מצוה משה רבינו על עם ישראל ליטול אבנים מהירדן בשעת כניסתם לארץ, להקים מהן מזבח בהר עיבל ועליהן לכתוב את דברי התורה. לאחר מכן יוצב העם על הר גריזים והר עיבל והלויים יכריזו את דברי הברכה והקללה.משה מפרט בפני העם את הברכות שיקבלו כשכר על שמירת התורה והמצוות והיפוכן באם לא ישמרו.
פרשתנו מסתיימת בתזכורת על כך שה’ דאג לכל מחסורם והגן עליהם במדבר ולפיכך עליהם לשמור את דברי התורה ולקיימן.


ולדבר התורה:

כמה פנינים לפרשה


"וירעו אותנו המצרים ויענונו" (דברים כ"ו, ו')מדוע כתבה תורה "וירעו אותנו"- היה צריך לכתוב "וירעו לנו"?!

אלא, המצרים התביישו מאומות העולם בזה שהם שיעבדו את ישראל ועינו את עם ישראל, לפיכך המצרים "הלבישו" על ישראל כל מיני דברים רעים, כדי שיצטיירו כרעים. רעה זו שימשה אח"כ אליבי למצרים בענותם את ישראל.

פירוש אחר מביא האלשיך: כתוצאה מהעבודה הקשה שעבדו בנו המצרים וכתוצאה מהתנאים הקשים בהם חיינו- "וירעו אותנו" - נעשינו רעים והתאכזרנו איש לאחיו.



"ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כ"ו, ט')"המקום הזה"- רש"י מפרש: בית-המקדש.
שואל ה"כתב סופר", הסדר בפסוק צריך היה להיות שונה: קודם ויתן לנו את הארץ... ורק אח"כ ויביאנו אל המקום הזה, לבית-המקדש?!אלא, ה'כתב סופר' מפרש, הקב"ה הביאנו אל ארץ זבת חלב ודבש, לא בגלל זכויותינו ויושר לבבנו, אלא בשביל בית המקדש והקורבנות.בזכות אלה התברכה הארץ. לכן, הקדים הפסוק את עניין בית-המקדש, לארץ זבת חלב ודבש.

שתהיה לכולם שבת שלום
זמני כניסת השבת:ירושלים- 18:19.  תל-אביב- 18:35.  באר-שבע- 18:37.   חיפה- 18:26.
זמני יציאת השבת:ירושלים- 19:31.  תל-אביב- 19:33.  באר-שבע- 19:33.   חיפה- 19:33.רבנו תם: 20:10


למעוניינים הנה הדברים שפרסמתי שנה שעברה.




יום שבת, 1 בספטמבר 2012

פרשת השבוע - פרשת כי תצא


במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת כי תצא
כמה מילים על הפרשה ממטעמי שבת.
פרשת כי תצא היא פרשת השבוע השישית בספר דברים. מפרק  כ"א עד פרק כ"ה.
לפי מוני המצוות, פרשת כי תצא היא הפרשה שבה יש מספר המצוות הרב ביותר מבין כל פרשיות התורה.
הפרשה עוסקת ברובה בדינים הקשורים בהתנהגויות אנושיות. הפרשה פותחת בדיני אשת יפת תואר שנלקחה בשבי המלחמה, דיני ירושה ודין בן סורר ומורה.
בהמשך הפרשה מפורטים דיני השבת אבידה, מצוות שילוח הקן, עשיית מעקה לגג, איסור שעטנז (צמר ופשתן הארוגים יחדיו), דינים הקשורים בנישואין ובכבוד האשה, דיני מלחמה, דיני חיובי ממון ומסחר הוגן ודיני מלקות.
פרשת כי תצא מסתיימת בציווי לזכור את אשר עשה לנו עמלק ומחיית זכרו.

ולדבר התורה:
"לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" (דברים כ"ב; י')
מה טעם איסור החרישה ביחד?
ספר החינוך כותב על כך: "מטעמי המצווה עניין צער בעלי-חיים, שהוא איסור מן התורה.
ידוע, שיש למיני הבהמות ולעופות דאגה גדולה לשכון עם שאינם מינם, כל שכן לעשות עימהם מלאכה.
כמו שאנו רואים בעינינו באותם שאינם תחת ידינו, כי כל עוף למינו ישכון, וכל הבהמות ושאר המינים גם כן ידבקו לעולם במיניהם, כל חכם-לב מזה ילמד מוסר, שלא למנות שני אנשים כאחד, שיהיו רחוקים זה מזה בטבעם ומשונים בהנהגתם- כמו צדיק ורשע.
אם הקפידה התורה על הצער שיש בזה לבעלי-חיים, שאינם בני-שכל, כל שכן בבני-אדם, אשר להם נפש משכלת...
האבן-עזרא פרש: "השם חמל על כל מעשיו, כי אין כח החמור ככח השור". כלומר, כיוון שהחמור חלש מהשור, במקרה והם יחרשו יחד, ייגרם לו צער מכך שייאלץ להתאמץ יתר על המידה כדי לנסות להשתוות לכח הטבעי של השור.
רבי יוסף קארו מביא הסבר אחר מדוע שלא יחרשו שור וחמור יחדיו. עפ"י הסברו, השור מעלה גרה ולועס את מאכלו ללא הפסק. החמור המסכן שיחרוש יחד איתו, צמוד צמוד אליו, יחשוב ששוב קיפחו אותו, ונתנו לשור אוכל יותר מאשר לו. וזה צער בעלי-חיים, שיש למנעו.

שתהיה לכולם שבת שלום
זמני כניסת השבת:
ירושלים- 18:28.  תל-אביב- 18:44.  באר-שבע- 18:46.   חיפה- 18:35.
זמני יציאת השבת:
ירושלים- 19:40. תל-אביב- 19:42.  באר-שבע- 19:42.  חיפה- 19:42.
רבנו תם: 20:19

למעונינים הנה הדברים שפרסמתי שנה שעברה.