פרשת השבוע - פרשת כי תצא

במסגרת פינתנו - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת כי תצא

כמה מילים על הפרשה ממטעמי שבת.
פרשת כי תצא היא פרשת השבוע השישית בספר דברים. מפרק  כ"א עד פרק כ"ה.

לפי מוני המצוות, פרשת כי תצא היא הפרשה שבה יש מספר המצוות הרב ביותר מבין כל פרשיות התורה.

הפרשה עוסקת ברובה בדינים הקשורים בהתנהגויות אנושיות. הפרשה פותחת בדיני אשת יפת תואר שנלקחה בשבי המלחמה, דיני ירושה ודין בן סורר ומורה.

בהמשך הפרשה מפורטים דיני השבת אבידה, מצוות שילוח הקן, עשיית מעקה לגג, איסור שעטנז (צמר ופשתן הארוגים יחדיו), דינים הקשורים בנישואין ובכבוד האשה, דיני מלחמה, דיני חיובי ממון ומסחר הוגן ודיני מלקות.

פרשת כי תצא מסתיימת בציווי לזכור את אשר עשה לנו עמלק ומחיית זכרו.

ולדבר התורה:

"לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" (דברים כ"ב; י')
מה טעם איסור החרישה ביחד?
ספר החינוך כותב על כך: "מטעמי המצווה עניין צער בעלי-חיים, שהוא איסור מן התורה.

ידוע, שיש למיני הבהמות ולעופות דאגה גדולה לשכון עם שאינם מינם, כל שכן לעשות עימהם מלאכה.

כמו שאנו רואים בעינינו באותם שאינם תחת ידינו, כי כל עוף למינו ישכון, וכל הבהמות ושאר המינים גם כן ידבקו לעולם במיניהם, כל חכם-לב מזה ילמד מוסר, שלא למנות שני אנשים כאחד, שיהיו רחוקים זה מזה בטבעם ומשונים בהנהגתם- כמו צדיק ורשע.

אם הקפידה התורה על הצער שיש בזה לבעלי-חיים, שאינם בני-שכל, כל שכן בבני-אדם, אשר להם נפש משכלת...
האבן-עזרא פרש: "השם חמל על כל מעשיו, כי אין כח החמור ככח השור". כלומר, כיוון שהחמור חלש מהשור, במקרה והם יחרשו יחד, ייגרם לו צער מכך שייאלץ להתאמץ יתר על המידה כדי לנסות להשתוות לכח הטבעי של השור.

רבי יוסף קארו מביא הסבר אחר מדוע שלא יחרשו שור וחמור יחדיו. עפ"י הסברו, השור מעלה גרה ולועס את מאכלו ללא הפסק. החמור המסכן שיחרוש יחד איתו, צמוד צמוד אליו, יחשוב ששוב קיפחו אותו, ונתנו לשור אוכל יותר מאשר לו. וזה צער בעלי-חיים, שיש למנעו.

שתהיה לכולם שבת שלום

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 18:28.  תל-אביב- 18:44.  באר-שבע- 18:46.   חיפה- 18:35.

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 19:40. תל-אביב- 19:42.  באר-שבע- 19:42.  חיפה- 19:42.

רבנו תם: 20:19

למעונינים הנה הדברים שפרסמתי שנה שעברה.