יום שישי, 5 בספטמבר 2014

פרשת השבוע - פרשת כי תצא


במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת כי תצא
כמה מלים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת כי תצא היא פרשת השבוע השישית בספר דברים. פרקים כ"א-כ"ה

לפי מוני המצוות, פרשת כי תצא היא הפרשה שבה יש מספר המצוות הרב ביותר מבין כל פרשיות התורה.


נושאים בפרשה
הפרשה, הממשיכה את נאום המצוות שנשא משה רבנו לפני מותו, מפרטת מגוון רחב מאוד של ציוויים ואיסורים בתחומים שונים. כרגיל בחומש דברים, חלק מהמצוות מוזכרות כבר בחומשים הקודמים. על פניו קשה למצוא את החוקיות שלפיה מסודרים הדינים, והפרשנים השונים עסקו בכך רבות. בין הדינים:
דיני מלחמה: אשת יפת תואר, סדרי מחנה צבאי, הפטורים משירות צבאי.
דיני משפחה: משפט הבכורה, בן סורר ומורה, מוציא שם רע, ניאוף, דיני אונס ומפתה, איסור על זנות, דיני גירושין, דיני ייבום וחליצה.
* דינים שבין אדם לחברו וצדק חברתי: השבת אבידה, מצוות טעינה, איסור על ריבית, היתר אכילה בכרם, איסור גניבת נפש, דיני לקיחת משכון, איסור הלנת שכר, מתנות עניים, דיוק במידות ומשקלות.
* דיני כלאיים: כלאי הכרם, איסור חרישה בשור ובחמור יחד, איסור שעטנז.
* דינים אחרים: מצוות קבורה, איסור לגבר ללבוש בגדי אישה ולהפך, מצוות שילוח הקן, מצוות מעקה, מצוות ציצית, דיני ביאה בקהל לממזר ולבני העמים השכנים: עמונים, מואבים, אדומים ומצרים, דיני נדרים, עונש מלקות.
בסיום הפרשה מובאת מצוות מחיית עמלק.



ולדבר התורה:
גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה.
ההפטרה של פרשת כי תצא היא החמישית בסדרת הפטרות שבע דנחמתא. מפטירים בספר ישעיהו, פרק נ"ד. "רני עקרה".
הרעיון הבא הוא מדבריו של דוד נתיב מאתר כיפה.

הפטרת "כי תצא" ממשיכה את נבואות הנחמה לישראל, והיא החמישית מ"שבעה דנחמתא". גם היא, ככל ההפטרות של "שבעה דנחמתא", לקוחה מספר ישעיהו.
פרשת "כי תצא" חוזרת לעסוק בנושאים הפונים אל היחיד, תוך דגש על ענייני הבית, המשפחה. בכך נסגר (כמעט) נאום המצוות, תוך שהוא מבליט עניינים הקשורים לעבודה זרה (פרשת ראה), שפיכות דמים (פרשת שופטים) וגילוי עריות (פרשת כי תצא
(
זהו חלק מעימות נרחב עם יסודות התרבות הכנענית, אותה עומד עם ישראל לפגוש בכניסתו לארץ
.
גם ההפטרה מבליטה דימויים של יחסי איש ואישה, כמשל ליחסי ה' עם עמו ישראל, ומצב האוהל-הבית בו שוכנים האיש, האישה וצאצאיהם
.
ביסוד תהליך הנחמה והגאולה עומד הקשר המיוחד בין ה' לעמו ישראל. כדי לבטא קשר מיוחד זה, משתמש ישעיהו בדימוי טבעי, עמוק ואיתן של הקשר שבין איש לאשה. זהו קשר בסיסי-קיומי מוכר, והוא חוזר בדבריהם של נביאים וספרי הכתובים (כמו ירמיהו, יחזקאל, הושע, שיר השירים, איכה ועוד(
יש מקרים שגם קשר זה מופר. במצבי קיצון חל נתק בין הגבר לאישה. הנביא מבטיח, בשם ה', כי הקשר בינו לבין עם ישראל עמוק יותר ויסודי יותר מקשר בסיסי זה. גם אם יחולו שיבושים קשים בקשר בין ה' לעמו, בדמות גלות וחורבן, הרי מובטחים אנו שעומק הקשר היסודי יגבר על השיבושים, והעם יחזור לארצו מתוך קשר איתן עם אלוקיו
.
הביטוי "מי נח" ששובץ בזמירות שבת (יונה מצא בו מנוח - "העם אשר נע, כצאן טעה, יזכור לפקדו - ברית ושבועה, לבל יעבור בם מקרה רעה, כאשר נשבעת על מי נח") לקוח מן ההפטרה שלנו, ונמצא רק בה. הוא מחזיר אותנו לאירוע המבול, בו התחייב העולם כלייה. העולם חזר למצבו הבראשיתי, בו הוא היה מוקף מים.
מעין מצב עוברי בו מי שפיר מקיפים הכל. הציווי האלוקי ביום השלישי לבריאה "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה" הביא ל"לידת העולם". העולם שהשחית דרכו - חרב במבול. נח מתחיל עולם חדש. יש בני אדם. יש בני נח. אדם ואדמה מחוברים כאשר שומרים על הכללים שקבע הבורא.
אדם חוטא מורחק מן האדמה. כך קרה לאדם שגורש מאדמת הגן שהושם בתוכו. כך קרה לקין שהפך לנע ונד בארץ. כך קרה לדור המבול שנמחו מעל פני האדמה. כך קרה לישראל שחטאו, שהארץ הקיאה אותם. שיבת האדם לארץ היא התיקון. פתיחת דף חדש. ראשית.
ה' קבע שמבול לא יהיה עוד. לא תהיה עוד השמדה כללית של הגלובוס. החוקיות הטבעית של העולם תשמר.
חוקיות זו כוללת את קיומו של ישראל בעולם. והיא גם מבטיחה "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך...וחסדי מאתך לא ימוש...אמר מרחמך ה'".


שנשמע בשורות טובות ושתהיה לכולנו שבת שלום.

זמני כניסת השבת:
ירושלים- 18:23.  תל-אביב- 18:38.  באר-שבע- 18:40.   חיפה- 18:30

זמני יציאת השבת:
ירושלים- 19:34.  תל-אביב- 19:36.  באר-שבע- 19:36.  חיפה- 19:36

רבינו תם- 20:13

קישור לדף פרשת כיתצא


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה