לאחרונה יצא לי ללכת עם בתי לשני סרטים ישראליים,
בדרך כלל זה נדיר. אולי זה בגלל שלא היו הרבה סרטים ישראליים שהרגשתי נוח ללכת
אליהם (לראשון אני אישית ממש רציתי ללכת לראות לאור הפרסומים הרבים עליו.), אולי
גם בגלל שהילדה בגרה ואפשר ללכת איתה לסרטים טובים ולא רק למדובבים...
מפריח היונים
כאמור, שמעתי על הסרט די הרבה זמן
ובחופשת הפסח כאשר הוא יצא לאקרנים החלטנו ללכת אל הסרט.
אני רציתי ללכת אליו, בעיקר בזכות
הספר. אמנם לא ממש זכרתי מה היתה העלילה (ולכן אני גם לא משווה אותו לספר... אולי
יש שינויים...) אך הסרט היה בעיני בהחלט טוב. במהלך הסרט הפריע לי שלא היה קצת רקע
על מה שמסופר בו..
הבת שלי, אגב, רצתה ללכת בעיקר בגלל השחקנים הצעירים בו שמופיעים בסדרה בערות הילדים.
הבת שלי, אגב, רצתה ללכת בעיקר בגלל השחקנים הצעירים בו שמופיעים בסדרה בערות הילדים.
הסרט בויים ע"י נסים דיין, במאי
מאד מעורך, מי שביים את הסדרה 'משפחת ספרא ובניו'.
הסרט מתחיל בכך שבשנת 1950 עוצרים את
אחד הקרובים של גיבור הסרט... המאורע, כמובן, נובע ממניעים אנשטימיים - אבל מדוע
בצורה כזאת, מדוע דווקא אז - כל זה כלל לא מוסבר. ובאמת אני חושבת שזה אחד הדברים
שמציקים לצופה בסרט.
רק בסוף הסרט כשהופיע המשפט שאמר
שככה בעצם הסתיימה גלות מאז בית שני, קלטתי בעצם מה זאת יהדות עירק...
הרי עירק- היא בעצם 'בבל' שהייתה
הגלות הראשונה של עם ישראל, העם היהודי...
תוך כדי מחשבה, נזכרתי (גם בספר
שקראתי, כאמור) על מה שעבר שם באותם ימים ליהודי עירק.
עצם זה שהסרט מתחיל בשנת 1950
- שנתיים אחר קום מדינת ישראל, בעיני מאד חשוב. עירק הרי היתה בין המדינות שנלחמו
נגד מדינת ישראל. ובעצם מלחמת העצמאות שינתה את היחס של השלטון כלפי היהודים...
אם בהתחלת הסרט היו כתוביות שמתארות
את יהודי עירק, היחסים שלהם עם השלטון אני חושבת שההנאה של הצופים הייתה טובה
יותר.
השחקנים בעיני היו נהדרים, חלקם
מוכרים יותר, חלקם אולי פחות (אם כי, כפי שציינתי, השחקנים הצעירים מוכרים מאד
לקהל הצעיר, דניאל גד ויסמין עיון מופיעים יחד בסדרה 'גאליס'...)
מאד אהבתי גם שאלי עמיר, הסופר, מופיע גם בסרט בסצנה אחת.
היה לי
קצת קשה עם כך שלא דיברו בעברית (בכל זאת סרט ישראלי...) אם כי השפה הערבית היתה
בעיני בכמה קטעים משונה - רק בבית הבנתי שמדובר בשפה ערבית-יהודית הייחודית לגולי
בבל/עיראק...
עוד משהו
מעניין - בגלל שכולם דיברו את אותה שפה - גם מי ששיחק את דמות יהודית וגם מי ששיחק
ערבי היה שלב שכבר לא הבדלנו מי זה מי... האם הוא 'ערבי' או 'יהודי' בסרט...
טריילר של הסרט
כתבה
על הסרט
כשיצאתי מהסרט חשבתי על כך שהסרט יכול להתמודד ב'פרס אופיר' השנה
והופתעתי לשמוע שהסרט כבר התמודד ב'פרס אופיר' לשנת 2013. כלומר הוא יצא להקרנה
הרבה אחרי שהוא הופק... הבנתי שמפיקי הסרט לא ציפו שאנשים יתעניינו בסרט
וסה"כ יש לסרט ביקוש רב.
(אנחנו, אגב, ראינו את הסרט באולם מלא, רוב הצופים היו יוצאי עירק
שהתפלאו לראות זוג אשכנזיות בסרט דובר עירקית
)
אתמול, בל"ג בעומר, הלכנו ל'אנשים כתומים', אמנם לא ממש חשבתי
ללכת לסרט הזה- אבל מהמבחר שכן היה (אני מצדי רציתי לוותר, אבל הבת התעקשה,
מה גם שהיא חוגגת השבוע יום הולדת :-)) הסרט הזה נראה בחירה שווה.
בסוף ״אנשים כתומים" התגלה כסרט מאד חביב. בעיני אפילו הרבה
יותר טוב מ'סוף העולם שמאלה' שבשעתו פומפם בלי סוף... כשראיתי את הסרט בזמנו (אמנם
בDVD בבית) לא הבנתי ממה
בדיוק מתלהבים מהסרט... הוא בעיני היה עשוי לגמרי לא טוב.
כאן הסרט היה בעיני סרט קסום. מאד ססגוני, צבעוני ומאד פולקלורי.
במרכז הסרט "אנשים כתומים" עומדת סבתא זוהרה (ריטה
שוקרון), שבני העדה המרוקאית נוהרים לביתה ביפו כדי שתחלום את העבר של משפחותיהם
במרוקו. זוהרה אוחזת בחפץ שלהם, נרדמת וחולמת את ילדותה בהרי האטלס. כשהיא
מתעוררת, היא נותנת להם עצה לחיים והם משלמים לה כסף רב.
לאחרונה תש כוחה של סבתא זוהרה וקשה לה לחלום, היא מחפשת מחליפה.
בלילות היא בודקת את העיניים של נכדתה זוהר (מיטל גל סויסה), אך הן ריקות.
הבת שלה סימון (אסתי ירושלמי), שכן יודעת לחלום, מסרבת להחליף אותה
ורק רוצה לעבוד במסעדה הקטנה שלה בבת ים. סבתא זוהרה יוצאת למאבק נגד המסעדה
בעזרתו של ז'קי (יורם טולדנו), בעלה של סימון, אבל סימון לא מוכנה לסגור את העסק.
העניינים מסתבכים כשפאני (חנה אזולאי הספרי), אחותה של סימון, שפית מצליחה מפריז,
שנעלמה לפני 16 שנים, חוזרת כדי לעזור לאחותה. היא מזכירה לה איך מבשלים ומעוררת
יצרים מן העבר. (הסקירה היא מ'עכבר העיר')
כמו שציינתי, בעיני הסרט מאד מלא בפולקלור - ועצם זה שהרגשתי אותו זה
בעיני אומר הרבה על הסרט.
גם הצילום של הסרט היה מאד מיוחד. הצילומים היו, כמו שכתבתי למעלה,
ססגוניים מאד. היו בסרט סצנות שתיארו פלשבקים מהעבר של הדמויות במרוקו, והצילומים
אכן התרחשו במרוקו. כשהבנתי זאת (דרך הכתוביות בסוף הסרט) זה מאד מצא חן בעיני
שממש הלכו למרוקו וצילמו שם... (אמנם ל'מפריח היונים' אשר צולם בארץ אין אפשרות
לצלם את בבגדד, אבל בעיני, כאמור, מצא חן שהצילומים צולמו במרוקו...)
כמו כן המוסיקה של הסרט הייתה מאד יפה ומיוחדת.
להפתעתי התברר לי שזה הסרט הראשון שחנה
אזולאי-הספרי ביימה, חשבתי ש'שְחוּר' היה הסרט הראשון שלה, אבל מחיפוש בגוגל הבנתי
שהיא כתבה את התסריט ל'שְחוּר' ובעלה (שמואל הספרי) ביים אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה